תרגיל לאהבה תקועה
ניסית בפעם המי-יודע-כמה לשנות אותו ונכשלת? כבר שנים אתה צובר כעסים וטינות? ביירון קייטי פיתחה סדרה של תרגילי מחשבה שמלמדים איך לאהוב את בני הזוג כמו שהם ולהפסיק, אחת ולתמיד, לכעוס ולסבול
מור אסאל
פורסם: 01.10.07, 10:49
אם יש מישהו שיכול להוציא אותנו מדעתנו זה הוא, האיש שבחרנו לחיות איתו, לטוב ולרע, לנצח נצחים. זו יכולה להיות הדרך שבה הוא אוכל, או נוחר, או מתמכר למשחקי כדורגל, או העובדה שהוא לא מצליח בעבודה כמו שציפינו, או לא מספיק שותף בגידול הילדים.
כבר הערנו לו אלף פעם - ושום דבר לא עזר. לא הבקשות, לא העקיצות, לא הפרצוף החמוץ. אז מה עושים? איך משנים את המצב? לביירון קייטי (או בשמה המלא, ביירון קייטלין ריד,( פעם אמריקאית אנונימית והיום גורו להמונים, יש תשובה פשוטה: תאהבו את מה שיש, וחייכם ישתנו מן הקצה אל הקצה.
מה שמפריע לנו בחיים, היא טוענת, זו לא המציאות, אלא המחשבות שלנו על המציאות. כל עוד אנחנו מחזיקים במחשבות שמשמעותן תביעה מהמציאות להיות שונה, אנו נידונים לחיי תסכול ואכזבה. ברגע שנשתחרר מהמחשבות הללו, נזכה לשלווה, שמחה ואושר.
ואיך עושים את זה? למטרה זו פיתחה ביירון קייטי את מה שהיא מכנה "העבודה:" סדרה של ארבע שאלות ושינוי מחשבתי אחד, שמאפשרים לחקור את החשיבה שלנו, ולשנות את עמדותינו כלפי המציאות.
עקרונית, ניתן להשתמש ב"עבודה" כדי לפתור את המצוקות שמפריעות לנו ביחסינו עם כל אדם, אולם היא יעילה במיוחד כאשר מדובר בבני זוגנו: "האנשים החולקים איתנו את חיינו הם המורים להם אנו זקוקים יותר מכל," קובעת קייטי בספרה "לאהוב את מה שיש - ארבע שאלות שיכולות לשנות חיים," שראה אור בעברית בהוצאת "פראג." "אין צורך בשני אנשים כדי שיתקיימו נישואים מאושרים. דרוש רק אחד - את."
למה אנחנו סובלים?
העקרונות שמציעה קייטי לחיים נטולי עצבים וסבל הם פשוטים וישימים להפליא, אם רק נצליח להתגבר על ההתנגדות שלנו אליהם (וזה לא פשוט כלל, מפני שעקרונות "העבודה" מנוגדים לכל ההרגלים שלנו).
1. בדקו מתי המחשבות מתווכחות עם המציאות. אנחנו סובלים, טוענת קייטי, רק כשאנחנו מאמינים במחשבה שמתווכחת עם המציאות בשטח. ביומיום הזוגי חולפות במוחנו ללא הרף מחשבות בסגנון "הוא צריך להרוויח יותר כסף או "הוא צריך ללמוד לשים את הגרביים המלוכלכים בסל הכביסה." "מחשבות כאלו הן ביטויים לרצון שהמציאות תהיה שונה מכפי שהיא," כותבת קייטי בספרה. "זה רצון שאינו שונה מהרצון ללמד חתול לנבוח, וכמותו הוא מתסכל, מדכא ונועד לכישלון. מה שקורה הוא מה שצריך לקרות".
"רגע," אנחנו שואלים את עצמנו, "מה זאת אומרת 'מה שקרה הוא מה שצריך לקרות'? זה נכון גם אם בעלי בגד בי, למשל"? התשובה, לפי קייטי, היא כן. אף אחד לא רוצה שיקרו לו דברים רעים, היא אומרת, אבל כשהם קורים, מה יעזור לנו להתווכח איתם? קבלת המציאות באהבה גורמת לנו להרגיש מאוזנים ושלווים.
2. התעסקו רק בעניינים שלכם. לפי קייטי, קיימים שלושה סוגי עניינים בעולם: העניינים שלי, העניינים של האחר והעניינים של אלוהים (כלומר, המציאות.( לטענתה, חלק גדול מהמתח והלחץ שאנו חווים נובע מכך שאנחנו עסוקים בענייניו של האחר או בענייניו של אלוהים. כשאנחנו חושבים "בן הזוג שלי צריך להפסיק לעשן" - אנחנו מתעסקים בענייניו. כשאנחנו חושבים "הוא עלול לחטוף התקף לב" - אנחנו מתעסקים בענייניו של אלוהים. וכשאנחנו מתעסקים בענייניהם של אחרים, אנחנו בעצם עסוקים בדברים שמעבר לשליטתנו - ולכן, סובלים מדאגה, כעס ועצב.
.3 תהיו מודעים לסיפורים שלכם. "סיפור," לפי קייטי, הוא כל מחשבה שאנחנו משוכנעים באמיתותה. למשל: כשבן הזוג לא מחייך אלינו, אנחנו מספרים לעצמנו שהוא כועס עלינו. "סיפורים אלה הם תיאוריות שלא עברו בדיקה, אבל אנחנו משוכנעים שאלו העובדות," כותבת קייטי. "כדי לבחון את אמיתות התיאוריות הללו שלנו, צריך לחקור אותן." איך עושים זאת? באמצעות "העבודה," כמובן (ואו-טו-טו תגיע דוגמה).
4. חפשו את המחשבה מאחורי הסבל. לפי קייטי, לכל תחושה של מועקה או סבל יש מקור אחד: מחשבות לא אמיתיות -מחשבות שכאלה הן, למשל, "הוא לא אוהב אותי מספיק". "אנחנו חושבים מחשבה שמתווכחת עם המציאות, אחר כך חווים מועקה, אחר-כך פועלים על סמך התחושה הזו ויוצרים לעצמנו לחץ נוסף," מסבירה קייטי את התהליך שבו רובנו תקועים (למשל: חושבים "בעלי לא אוהב אותי מספיק," חווים כאב, בתגובה מתנכרים אל הבעל, וחווים כאב נוסף.(
קייטי מציעה להתייחס לכאב ולפחד כאל שעון מעורר, שמספר לנו שנלכדנו במחשבות לא אמיתיות, וממריץ אותנו לחקור אותן. כשנבין שהמחשבות שלנו שקריות - סבלנו יתפוגג מאליו. עם זאת, מזהירה קייטי, אין לנסות להרפות בכוח ממחשבות מטרידות: זה לעולם לא יצליח. במקום זה, יש לקבל אותן בהבנה, עד שלאט לאט הן ייעלמו.
אז סתם ככה להשלים עם המציאות?
בנקודה זו, מן הסתם, רבים מאבדים את הסבלנות. "סליחה," הם שואלים, "האם הכוונה היא להפוך לסוג של נזיר סטואי, שמקבל באהבה את כל מה שקורה לו? ואיפה הרצון לשנות? ואיפה הצדק, איפה? מה, ככה פשוט נשלים עם מה שקורה, ונצא פראיירים"?
"עד עכשיו ניסיתם לשנות, וזה לא עבד, נכון"? שואלת ועונה ארנינה קשתן, שלמדה את השיטה אצל קייטי עצמה, הביאה אותה לארץ, ומשמשת כיום כ"מאפשרת" (מאמנת בשיטה) ומכשירה מאפשרים נוספים. "זה לא עבד, מפני שרובנו מנסים לשנות בדרך הלא נכונה - מתוך כעס ונואשות, ובכתובת הלא נכונה - אצל האחר. הניסיון לשנות את היחסים עם בן הזוג ממקום כועס ומאשים דומה ללחיצה נמרצת על דוושת הגז בתוך ביצה: כך רק מתחפרים בבוץ.
"ה'עבודה' עוזרת לנו להבין מה באמת אנחנו רוצים, ומלמדת אותנו להפסיק להיות תלויים בבן הזוג לסיפוק צרכינו. הרעיון הוא למקד את השינוי אצלנו ולא אצל בן הזוג, ולא מפני שהוא בסדר ואנחנו לא, אלא מפני שהניסיון לשנות אותו פשוט לא משתלם. המציאות נמשכת בלי קשר לעמדתנו כלפיה, והבחירה שלנו היא בין 'לריב איתה' לבין 'לחיות איתה בשלום.' האפשרות השנייה פשוט כואבת פחות ושלווה יותר."
"העבודה" היא כל חיינו
"העבודה," כאמור, היא סדרה של ארבע שאלות והיפוך מחשבה אחד, שניתן להפעיל על כל מחשבה שמציקה לנו. היא נעשית לבד, באמצעות כתיבה לעצמנו. ארנינה קשתן מדגימה איך עושים את זה:
1. מנסחים אמירה שיפוטית על בן הזוג. למשל 'בעלי לא מקשיב לי'.
2. שואלים: האם זו האמת? "השאלה הראשונה היא בדרך כלל גם המוקש הראשון", מסבירה קשתן, "מפני שהתשובה שהמוח נותן תמיד תהייה 'כן.' לכן, ממטופלת שמבטאת שיפוט כזה אני מבקשת: 'תני לי שלוש הוכחות' – למשל: הוא לא מסתכל לי בעיניים, הוא קורא עיתון כשאני מדברת אליו, הוא לא זוכר מה שאני אומרת".
האם את יכולה לדעת בוודאות שזו האמת? קשתן: "עכשיו, בודקים את ודאות השיפוט, ובמקרה שלנו: 'האם את יכולה לדעת בוודאות שכאשר הדברים האלה קורים, זה אומר שהוא לא מקשיב לך'? חשוב לבדוק את ההוכחות-לכאורה, ולשאול שאלות כמו: 'האם קרה שהוא לא הסתכל לי בעיניים ובכל זאת הקשיב לי? האם ייתכן שהוא מקשיב אחרת ממני? האם קרה שהוא כן זכר מה שאמרתי לו'? בדרך-כלל, נגלה שההוכחות שלנו לא ודאיות כמו שחשבנו, אבל גם אם התשובה על השאלה היא עדיין 'כן,' זה בסדר גמור.
3. איך את מגיבה כשאת מאמינה במחשבה הזאת? "השאלה הזו," מסבירה קשתן, "בוחנת את המחירים שכולנו משלמים על הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. היא כוללת שלושה סעיפי משנה: איך את מתייחסת אל עצמך, אליו ואל העולם כשאת מאמינה למחשבה השיפוטית. האם את רואה סיבה להיפרד מהמחשבה הזו? האם יש סיבה שלא גורמת לך לחץ וכאב להחזיק באמונה שהוא לא מקשיב לך? בדרך כלל קשה למצוא סיבה כזאת.
.4 איך היית מרגישה בלי המחשבה הזו? "כשאני שואלת אנשים מה יחושו אם לפתע לא יוכלו לחשוב את המחשבה הזו," אומרת קשתן, "כמעט תמיד עולה התשובה: 'רגוע/ה יותר,' 'תלוי/ה פחות' או 'סובל/ת פחות'".
5. ועכשיו - להיפוך. "זה אחד השלבים המשמעותיים ביותר בלימוד שמעניקה 'העבודה,"' מסבירה קשתן. "אחרי שבחנו את השיפוט לעומק, אנחנו הופכים את המשמעות שלו בצורות שונות, כדי למצוא באמצעותו עוד אמיתות. אם השיפוט המקורי היה 'בעלי לא מקשיב לי,' ניתן לנסות את ההיפוכים הבאים: 'אני לא מקשיבה לי', 'אני לא מקשיבה לו', 'הוא כן מקשיב לי'.
"אחרי שעשינו את העבודה, באופן טבעי רמת התסכול, הדרישות והביקורת בבית יורדת. ראשית, מפני שאנחנו מבינים שהשיפוטים שלנו לא בהכרח נכונים. שנית, מפני שאנחנו מגלים שהשיפוטים הללו גורמים לנו לסבל, שלישית - מפני שנחשפות לעינינו אמיתות חדשות, ורביעית - מפני שאנו עצמנו הופכים למודל להתנהלות אחרת: לא שופטת, לא דורשת, לא מבקרת, קשובה, וממודל כזה יש סיכוי טוב שבן הזוג ילמד".
- הכתבה המלאה פורסמה לראשונה בעיתון "לאשה"
