שלהי קיץ

בהולכי בשמש בשדרות רוטשילד, לרגע חשבתי שבכל זאת יש משהו יפה ונורא בשעון החורף בתחילת הסתיו הארץ-ישראלי. יורם קניוק על הסתיו שלא באמת קיים פה

יורם קניוק פורסם: 23.09.07, 09:32

בפריז, בשנת 1950, נסעתי באוטובוס עם דן בן אמוץ. הסתיו נפל עלינו. העצים הצהובים והאדמדמים השירו עלינו ים של יופי. דן קרא קטע ממשהו שכתבתי ונתתי לו לקרוא ובתוך מהלומת הסתיו באוטובוס פריסאי ירוק גער דן ואמר לי: "שמע, איפה בתל אביב יש סתיו? איפה נושרים עלים בסתיו תל אביבי?" זה היה שיעור מצוין למי ששנים רבות אחרי כן יגדל להיות מעין סופר.

 

השבוע החל החורף, לא הסתיו. שעון החורף בארץ נכנס לתוקף עוד טרם ייכנס בכמה מדינות צפוניות. בהולכי בשמש הבוהקת בשדרות רוטשילד לרגע חשבתי שבכל זאת יש משהו יפה ונורא בשעון החורף בתחילת הסתיו הארץ-ישראלי. הנורא הוא שסתיו בארץ אינו רק כניעה לדתיים, שבגלל הסליחות שלהם גברים השבים מעבודתם ומבקשים לצאת לטייל עם בניהם נתקלים בחושך של שעון החורף, שזה כואב. היפה הוא שסתיו בישראל הוא הגדלה טלסקופטית של געגוע. כמו שהמשיח היהודי הוא געגועים למה שלא יכול לבוא לעולם, הסתיו בישראל הוא ערגה למה שאינו יכול להיות כאן.

 

ישנם בארץ שלהי קיץ. אולי בימים קדומים היה פה גם סתיו ואולי גם אביב, אבל הזמנים השתנו. הסתיו הישראלי, גם כשהוא באמת סתיו ישראלי, אינו סתיו במובן האירופי-אמריקני-אסייתי של המושג. הוא ריחות תמירים. הוא סודות נלחשים מתוך הרוח הנושב.

 

גם עתה בשדרות רוטשילד, עם סתיו חמים בשל השעה המוקדמת, מריחים איזושהי תקווה. אולי געגועים אל טרחני מזג האוויר בטלוויזיה, שיוכלו סופסוף לספר משהו ממשי על צניחת טמפרטורות ועלייתן, ולא לדבר כל העת על איזה אפיק פרסי שלא עוזב ובא מן המקום שיבואו הטילים. תחזית מזג האוויר מתחברת עם רוחות שלהי הקיץ למשהו שיום אחד ייגע ביורה, הגשם הראשון שאולי יגיע ואולי - בגלל חוק השמיטה, שיעלה למשלם המיסים מיליארדים, וכשהמטריות יתחילו להתעופף בארץ שעדיין לא המציאו בה מטריות שמחזיקות מעמד ברוח, כמו שהמדינה השולחת לווינים לחלל עדיין לא פתרה את בעיית הגברת הקול בהרצאות - הגשם ישנה הכול. כולם יתגעגעו לים, לקיץ, לחום. ריח הסתיו יבוא עם החצב והנחליאלי המהודר והיפה. הקונטורים מתחדדים, ניתן כבר לראות איפה מתחילה להסתיים תהלוכת החשפנות של בנות ישראל, עם חריץ האינסטלטור הנחשף באחוריהן כשהן רוכבות על האופניים ומהנות זקנים שיושבים שם עם הפיליפינים שלהם.

 

אחד בשדרה אומר לי: "שמע, הבוקר היה קצת קריר". והאישה הזקנה איתו אומרת: "קניוק, נגמר לי הכאב ראש בבוקר, ישר עם הרוח". ריח תפרחת, וצליל של ציפור, וגזע מתעלק על עץ בשדרה. כל הירק הצומח עכשיו פרא, ונחוץ לגזום כדי שיהיה לסוכות. אז שנה טובה, וחגים שמחים, וברוך הבא סתיו, גם אם אין בתל אביב באמת סתיו.