דת ורפואה: אילו מחלות מונעות צום ואילו מאפשרות?

צום יום כיפור על-פי הדת חשוב אמנם מכל צום אחר, אך גם כאן יש סייגים והנחות לאלו שמצבם הבריאותי לא מאפשר זאת. ד"ר יוסף קליינמן, מנהל המערך הפנימי בביה"ח ביקור חולים בירושלים, מבאר בשם הרפואה וגם בשת הדת למי מומלץ לא לצום ומי דווקא יכול, למרות בעיות רפואיות מהן הוא סובל

צום יום כיפור היה נותר קונצנזוס לאומי. כן, עדיין רבים מאיתנו חשים מחוייבות אישית לעבור את הצום בשלום, בתקווה לזכות בכפרה על החטאים. אלא שגם היהדות מגלה סבלנות כלפי אלה הסובלים מבעיות רפואיות שונות, והיא אף מפתיעה בחידושים. יחד עם ד"ר יוסף קליינמן, מנהל המערך הפנימי בביה"ח ביקור חולים בירושלים, אנו מביאים בפניכם את ההבנות החדשות בנושא.

 

צום יום הכיפורים נחשב לחמור מכולם. בניגוד לתעניות אחרות - צום גדליה, עשרה בטבת, צום תשעה באב ותענית אסתר, הרי שתענית יום הכיפור נחשבת ל"חיוב מן התורה", במהלכו קיימים איסורים רבים בנוסף לאיסור האכילה והשתייה, ובהם איסור רחיצה, יחסי אישות ואחרים. איסורים אלה נחשבים כאיסורים "דרבנן", פרט לנושא האכילה והשתייה בגינם האיסור הוא מהתורה.

 

מחקרים רבים הראו שצום של 24 שעות גורם לתחושת התרוממות רוח הדומה אפילו לשתיית אלכוהול. הסיבה לכך היא הצטברות של חומצה במוח הקרויה "אצטו-אצטית", הדומה במבנה שלה לאלכוהול, ולפיכך תורמת לתחושת האופוריה בזמן הצום.

 

אז מה קורה לנו במהלך הצום? צום של 24 שעות גורם לירידה של כ-0.9 ק"ג מהמשקל. במקביל, ישנה הפרשה מוגברת בשתן של מלחים כמו נתרן, אשלגן, סידן זרחן וחומצת השתן. הצום מביא גם לירידה של רמות הסוכר בדם. מצב זה מביא לפירוק סוכר הקרוי גליקוגן בכבד. בשלב הבא יתחיל הגוף לייצר סוכר ממרכיבים בסיסיים של החלבון הקרויים חומצות אמינו, כתוצאה מפירוק שרירים.

 

הצום מביא גם להתפתחות מצב של חמצת: בעוד שהגוף מאוזן מבחינת חומציות, מביא הצום לעלייה ברמת החומציות וכתוצאה מכך להפרעה בשיווי המשקל של מערכות שונות בגוף. הצום גורם גם להתפתחות של שיגדון (Gout) בשל עליה של חומצה אורית בדם. מצב זה מגביר גם את הסיכון להיווצרות אבנים בדרכי השתן.

 

המחסור בנוזלים גורם לירידה בלחץ הדם, לעתים עד עילפון ואיבוד הכרה. לחץ הדם הנמוך עלול לגרום גם להפרעות בקצב הלב, כאבי ראש עזים, ולעתים גם מצבים של קרישיות יתר ולידות מוקדמות אצל נשים בהריון.

 

חולים בסכנה

מבחינת היהדות, מתחלקים החולים לשלוש קבוצות: אלה המצויים בסכנה, אלה שאין סכנה במצבם הבריאותי, ואנשים אחרים הסובלים מבעיות מיחושים שונים. חולה בסכנה הוא כזה שלדעת הרופא קיים חשש לחייו אם לא יקבל את הטיפול התרופתי, או חולה הסבור שמחלתו מסוכנת גם אם הרופא משוכנע שהוא אינו מצוי בסכנת חיים.

 

על חולים בסכנה חל איסור לצום והם רשאים לאכול ולשתות כרגיל על פי ספרי ההלכה של שולחן ערוך, הספר "שמירת השבת כהלכתה" ופסיקות מודרניות נוספות.

 

אחד החידושים האחרונים בהלכה, גורס כי למעשה כל החולים שאינם רשאים לצום, יכולים להימנע מאכילה ולהמשיך בשתיית משקאות קלוריים, המכילים מרכיבי תזונה רבים. מבחינת ההלכה אלה נחשבים כשתייה, אף שמבחינה רפואית הם נחשבים כאכילה לכל דבר ומספקים את התצרוכת התזונתית הנחוצה לגוף.

 

אחת השאלות שהועלתה היא האם חולים המחוייבים לצום רשאים לקבל עירוי נוזלים לתוך הווריד לפני הצום, ובכך לקבל את כמות הנוזלים הנחוצה להם מבלי לשתות או לאכול בזמן הצום. על פי ההלכה, חל איסור על הכנסת עירוי נוזלים לגוף לצורך יום הכיפורים, כיוון שהמדובר בחבלה לגוף שאינה נחוצה כטיפול רפואי, ואף עלולה לגרום לתופעות לוואי.

 

בקבוצת החולים בסכנה שלהם אסור לצום נמנים:

• אנשים עם חום גבוה מעל 38.5 מעלות עם הרגשה כללית רעה כשטרם נקבעה סיבת החום
• אנשים עם כל מחלה או פצע פנימי בגוף: שטף דם פנימי, כאב פנימי שסיבתו לא ידועה ומעורר חשש למחלה רצינית, שבר בעמוד השדרה בגולגולת או שבר פתוח עם תזוזה בה נפרדו קצו השבר, פצע עמוק מזוהם, מכת חום, עקיצה או נשיכת בעל חיים מסוכן, הרעלה, פגיעת גוף זר, איבוד הכרה, אישה שילדה עד שבוע מרגע הלידה, נשים בהריון בר סיכון וחולי סרטן במחלה פעילה
• חולה המטופל באינסולין מכל סוג שהוא, בין אם נוטל את האינסולין לבד או דרך הפה, אינו רשאי לצום, וצריך לאכול ולשתות.
• חולה לאחר התקף לב, שבץ מוחי, צנתור, קרישים או מחלת כלי דם אחרת במשך השנה הראשונה. בכלל זה נמנים גם חולים עם תעוקת חזה בלתי יציבה (אנגינה פקטוריס).
• חולי סוכרת מאוזנים נחשבים לכאלה שרמת ההמוגלובין המסוכרר HbA1C פחות מ-7.5%. אלה בעלי ערכים גבוהים יותר אינם רשאים לצום.
• חולים המחוברים לצינור זונדה המוביל מזון ישירות לתוך הוושט, גסטרוסטום ישירות לקיבה או סטומה למעיים, רשאים שלא לצום, משום שהצום מדבר על אכילה דרך הפה ("הנאת גרונו"), והזנה ישירות למערכת העיכול אינה נחשבת כהנאה.

  

חולה שאין בו סכנה

בקבוצה זו נמנים חולים מאוזנים מבחינה רפואית תחת הטיפול התרופתי, או אלה הסובלים ממחלה שאינה עלולה להידרדר לכדי סכנת חיים ללא טיפול. על אלה חלה חובת צום מבחינת ההלכה. אלה שנזקקים להמשיך בטיפול תרופתי, רשאים מבחינת ההלכה לבלוע את התרופה אם אינה מרה - ללא מים, או לבלוע אותה עם מעט מים.

 

בקבוצת החולים הנדרשים לצום נמנים:

• חולים כרוניים מאוזנים גם ללא טיפול תרופתי, ובהם אסתמה, יתר לחץ דם, מחלות לב, סוכרת, דלקות פרקים, חולי סרטן עד 5 שנים מרגע הנסיגה.
• ילד חולה מגיל 9 שאינו סובל ממחלה מסכנת חיים.
• יולדת בימים 8 עד 30 לאחר הלידה.
• אנשים הסובלים מכאבי ראש, נזלת או שיעול.
• חולים תחת טיפול אנטיביוטי (דלקת גרון, דלקת ריאות ואחרות).
• חולים המצויים בבית חולים.
• חולה לב ללא מחלה פעילה בשנה האחרונה רשאי לצום אך חייב להמשיך ולקבל את הטיפול התרופתי.
• הסובלים מייתר לחץ דם רשאים לצום אך להמשיך בטיפול התרופתי
• חולים נוירולוגיים ופסיכיאטריים רשאים לצום אך להמשיך בטיפול התרופתי.
• חולי אי ספיקת כליות (עם רמת ה"קריאטינין" מעל 1.5 מ"ג אחוז) חייבים להמשיך בשתייה כדי להימנע ממצב התייבשות.
• אלה הלוקים באבנים חוזרות בדרכי השתן חייבים להיוועץ ברופא מחשש לדימום או זיהום.
• חולי סוכרת מאוזנים המצויים על טיפול דיאטטי בלבד, רשאים לצום. חולים המאוזנים על אינסולין לנטוס ארוך הטווח, הפועל לאיזון המצב המטבולי של הגוף, יכולים להזריק אותו ולצום כרגיל. חולי סוכרת המקבלים גלולות ארוכי טווח, אינם רשאים ליטול את התרופה לפני הצום מחשש לירידה ברמות הסוכר
• חולים הנוטלים תרופות אחרות קצרות טווח יכולים לצום אם נטלו את התרופה בסעודה המפסקת.

 

גמר חתימה טובה!