היא היתה רשג"דית בצופים, ואני לא נזהרתי

הבחורה עשתה ימים כלילות בשטח, ללא מקלחת או שירותים סדירים. היא יודעת לנווט בדד, ולתלות חולצה מזיעה בשמש כדי שתתייבש – רחוק מאוד מהנסיכה שאני מחפש. אבל כרגיל בתאונות דרכים, מרוב הסחות דעת לא ראיתי את האור האדום

הרמזור הצהוב נדלק אצלי כששני אמרה לי שליטל היתה איתה בגרעין של הנוער העובד. אני מאוד מחבב את שני, בחורה אינטליגנטית ונאה, מלאת רוח חיים וקרב שהכרתי במהלך מערכת הבחירות בה עזרנו למועמד לא כל כך מוצלח להשיג תוצאה לא ממש לא טובה. אבל הנוער העובד? חבלים וקשירות לא ממש עושים לי את זה, וגם נאומים על קארל מרקס ועל ברל כצנלסון הם לא מה שאני מחפש בבחורה.

 

אבל שני היא אשת מכירות לא פראיירית. "היא גם היתה איתי בקומונה", אמרה בחיוך, ומיד עלו בדמיוני סיפורים על אורגיות פרועות, שנות ה-60 העליזות ועוד כל מיני פנטזיות. ואז שני הביאה את הנוק אאוט – היא "כוסית על". אני לא מכיר הרבה גברים שהיו ממשיכים בהיסוסים אחרי הנימוק הזה. אז לקחתי את הטלפון שלה וציפיתי לראות את אותו ייצור שמימי.

 

האור האדום צריך היה להידלק כשליטל סיפרה לי בטלפון שבנוסף לשנותיה המרובות בנוער העובד, היא גם היתה רשג"דית בצופים, שזה באמת שיא השיאים לחוסר סקסיות, משהו כמו דרגות רב סרן על קצינה. ההקבלה לא מקרית. כמו כל חייל או אפילו חייל משוחרר, אתה חייב, אבל פשוט חייב לעשות קצינה, ולהרגיש שלמרות שלא ממש התמדת בצבא – לא נשארת חייב. אבל בחורה שהיא מעבר לסרן, יש כאן כבר בעיה שמפצה כנראה על חוסר חמור ביכולת לקיים יחסי מין סדירים עם גברים שלא קשורים לנשקייה.

 

רשג"דית? זה כבר הרבה מעבר ליכולות שלי. הבחורה עשתה ימים כלילות בשטח, ללא מקלחת או שירותים סדירים. היא יודעת לנווט בדד, ולתלות חולצה מזיעה בשמש כדי שתתייבש – רחוק מאוד מהנסיכה שאני מחפש. אבל כרגיל בתאונות דרכים, מרוב הסחות דעת לא ראיתי את האור האדום. "כוסית על... כוסית על... כוסית על", לחשה לי המלאכית שני, ואני, כמו אדם בגן עדן, נפלתי למלכודת.

 

קבענו שאאסוף אותה מכפר סבא, ויצאתי לדרך, מלא ציפיות.

 

לומר עליה "כוסית על" זה כמו לומר שאולמרט הוא מנהיג

כשהיא נכנסה לאוטו, הבנתי: שוב הפרתי את החוק מספר אחד בבליינד דייט – אף פעם אל תאמין להמלצה של בחורה. כשבחורה אומרת כוסית על, היא לא יודעת על מה היא מדברת. היא לא מבינה מה אתה מחפש, והיא עדיין בטוחה שנינט נראית יותר טוב מיעל בר זוהר. התלתלים הארוכים שלה הוכיחו כי הורמון הטיפוח שלה נעצר ברגע שהתחילה לחרוש את הארץ. הגוף היה סביר, בסך הכל היא עשתה הרבה פעילות גופנית, אבל לומר עליה שהיא כוסית על זה כמו לומר שאהוד אולמרט הוא מנהיג - הגזמה פרועה.

 

החלטתי לצמצם נזקים. "בואי תכירי לי מקום בכפר סבא", אמרתי, כאילו שזה אחד מ-25 הדברים שכתבתי לעצמי שאני חייב לעשות עד גיל 50. טוב, כמו רשג"דית מנוסה, היא לא ברחה מאחריות, אלא הוליכה אותי ברחבי כפר סבא סיטי בחיפוש אחר מקום שפתוח בשעה 11 בלילה ולא קשור לפיצה או פאלפל.

 

המקום שהיא בחרה הזכיר לי את המקומות שהייתי יוצא אליהם בצבא – תערובת של פאב לעניים, עם נרגילות וספות שניסו לייצר אווירה של סיני, רק שבמקום מלצרים בדואים שירתו את באי המקום מלצריות שלא מזמן עזבו את אמא רוסיה כדי להגשים את החלום הציוני. תיישבנו על הבר, והברמן, שעד לפני שנתיים-שלוש השדיים היחידים שהרגיש היו של אמא שלו, התחיל להציק לנו בשאלות; נראה שהוא לא היה רגיל לראות אנשים מבוגרים ממנו מתיישבים במקום המפואר.

 

החלטתי להמשיך במגמת צמצום הנזקים והזמנתי כוס יין לבן, המשקה הכי זול בתפריט שהיו בו יותר אחוזי אלכוהול מבירה שחורה. בהתחלה ליטל שיתפה פעולה והזמינה בריזר, שרימז שגם היא לא מתכוונת לבלות שם שעות. ביני לבין עצמי חייכתי, הערב המיותר לא יעלה יותר מ-50 שקל, שזה בדרך כלל המחיר של משקה אחד באמת איכותי עם בחורה שלא יודעת איך להוציא קוצים באמצעות ידיים בלבד. אבל כדי שלא אהיה מאושר ליותר משתי דקות, היא אמרה: "כל היום לא אכלתי, אני חייבת משהו".

 

קצרה היריעה מלספר כאן את כל מה שאני חושב על בחורה שמזמינה אוכל בדייט הראשון. בקצרה רק אומר שזה מחזיר אותי לדייט שהיה לי בצבא, בתקופה שעוד לא הייתי בטוח איפה זה הדגדגן. פאב עוד לא היה בדיוק כל כך פופולרי במקומותינו, אז יצאתי עם הבחורה, נקרא לה דינה, למסעדה סתמית בלב תל אביב. בתור חייל, עוד לא ממש גיבשתי כללי "עשה ואל תעשה בדייט", אז הזמנתי לי גלידה יחד עם כוס הקולה. לעומתי, דינה הזמינה שני שיפודים וצ'יפס. זה היה רגע מכונן. בעודי מבליע כפית אחר כפית של גלידה, הבחורה שממולי תוקעת לה שיפודים ומקנחת בצ'יפס וסלט ערבי כאילו היא חבר לצוות אחר שבוע מסכם.

 

התחלתי לנסח בראש את הסמס הארסי שתחטוף השדכנית

אבל נחזור לליטל, שהיתה רעבה. באותו הרגע כבר החלטתי שהערב הגיע לשיא, והתחלתי לנסח לעצמי בראש את הסמס הארסי שתחטוף שני השדכנית. אבל הסתבר שהערב עדיין היה רחוק מהפסגה. ברגע של היסח דעת, שנגרם כתוצאה ממבטים בלתי פוסקים בליטל שלא פסקה מלטחון צ'יפס, שפכתי על עצמי את אותה כוס יין. זה לא ששפכתי קצת וזה לא ששפכתי על הבר עצמו. הכוס במלוא הדרה נשפכה על חולצת הדייטים השחורה והמחמיאה שלי ועל מכנסי הג'ינס היוקרתיים. כזאת רטיבות במכנסיים לא הרגשתי מאז מסיבת הרווקים של רן שנערכה בפוסי קט שבנמל, ודוגמניות שבמקרה התגלגלו לריקודים שמחים על גברים חרמנים.

 

הילדון שהגיש על הבר מילא לי את הכוס בחדווה, מראה המכנסיים הרטובים בטח הזכיר לו לילות של קרי לילה בלתי פוסק, ובכך הוא גזר עלי עוד 20-30 דקות של פטפוטים חסרי משמעות על חיים חסרי משמעות. מובן שהפדיחה לא הפריעה לליטל, כמי שחיה בקומונה ורגילה לגזים בלתי פוסקים של חבריה (ולצערנו – גם של חברותיה), מה זה קצת רטוב במכנסיים. השיחה נסקה לגבהים מדהימים ועסקה בעיקר בקריירה האקדמית שלה, נושא שריתק אותי כמעט כמו השאלה "מתי בפעם האחרונה היית אצל ספר?"

 

בסופו של דבר הערב נגמר. הנזק החומרי היה 100 שקל, הנזק הנפשי – הפסקה של חודש מבילויים עם בחורות, כי הייתי חייב זמן התאוששות.

 

אגב, בעודי מנווט בחזרה ברחובות כפר סבא, התגלגלה השיחה לחייה של ליטל בקומונה. "אז מה," שאלתי, "תקופה של סקס, סמים ורוקנרול?"

 

"לא", היא ענתה לי ביובש טבעי. "מוזיקה דפוקה, אלכוהול זול, והכי מעט סקס שהיה לי בחיים".