מה עמדת ההלכה בנוגע למסע בזמן?

None

שאלה:

 

מה עמדת ההלכה בנוגע למסע בזמן? הערות: להתייחסותכם הרצינית אודה (נחום, תל-אביב)

 

תשובה:

 

ההלכה עוסקת בתנועה בזמן בשני הקשרים. בהקשר של מנגנון התשובה, המאפשרת חזרה ותיקון של דברים שנעשו בעבר, ובהקשר של אימות נבואות העוסקות בראיית העתיד.

 

ההלכה לא עסקה בתנועה של אדם ב"מכונת זמן" משתי סיבות: הראשונה והעיקרית היא שמכונה כזו עדיין אינה בנמצא, וספק אם היא בכלל אפשרית, והשניה היא שהתפיסה היהודית של הזמן שונה מהתפיסה המערבית המקובלת, ובמידה רבה היהדות רואה את העולם כולו כ"מכונת זמן" גדולה.

 

נושא התנועה בזמן ביהדות רחב מאד, ברוח ימי התשובה ומקומנו במעגלי הזמן, אתמקד בדיון בתפיסת היחס בין האדם והזמן במנגנון המאפשר תיקון של העבר - התשובה. הדיון בנושא אינו קל, אך מעורבים בו רעיונות מעניינים מאד על מערכות היחסים בין רוח האדם והזמן.

 

כפרה, טהרה ותיקון

הלכה פסוקה היא שהתשובה מכפרת על עוונותיו של האדם, ואפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שום דבר מרשעו (רמב"ם הלכות תשובה א ג).

 

ניתן להגדיר את פעולת התשובה לשב מהחטא במספר רמות. ברמה הפשוטה אפשר לומר שה' מרחם עליו, ולמרות חטאו ה' סולח ולא מעניש. ברמה זו, החטא נשאר באדם ובעולם, אך מידות הרחמים והחסד עוצרות את הענישה המתבקשת. לשם הבהירות נכנה רמה זו "כפרה" – החטא קיים וה' סולח. ברמה זו מקיימת התשובה את העבר, אך מונעת את התוצאות העונשיות שלו בהווה.

 

ברמה יותר גבוהה של תשובה אפשר לומר, שיפה כוחה של התשובה למחוק את החטא ולבטל אותו למפרע, ובבחינה זו אין צורך לסליחה מה' כי החטא התבטל ואיננו. מה שהיה כאילו לא היה, כמו מקרה של מחיקת הרישום הפלילי. נכנה רמה זו "טהרה" - התשובה ניקתה את האדם והביאה אותו למצב טהור. תשובה בהקשר זה מבטלת את העבר, או לכל הפחות מנתקת לחלוטין את הקשר בין העבר של החטא וההווה.

 

ברמה הגבוהה ביותר של תשובה, לא רק שהתשובה מטהרת את האדם, אלא מביאה אותו למעלה גבוהה יותר מאשר היה יכול להגיע אילולא החטא והתשובה. במדרגה זו רב כוחה של התשובה לשנות את העבר, לעצב את המציאות מחדש ולהפוך את החטא לזכות. נכנה מדרגה זו בשם "תיקון".

 

המדרגה הראשונה והשניה של התשובה מבוארות באריכות בהלכות תשובה לרמב"ם, פרקים א-ג ופרק ז. המדרגה השלישית נרמזת שם אך מפורשת בגמרא. הגמרא (יומא פו) שואלת איזו סוג תשובה מכפרת האדם ואיזו תשובה הופכת את חטאי העבר לזכויות. הגמרא עונה שתשובה מיראה הופכת זדונות לשגגות, כלומר מסירה את העונש. לעומת זאת, תשובה מאהבה הופכת זדונות לזכויות. את המקור לכך מוצאים חכמים בפסוק בספר יחזקאל: "..אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות, שנאמר "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה (יחזקאל לג יט)".

 

ריש לקיש היה בעל תשובה, ובקריירה הראשונה שלו לא היה מצדיקי הדור. מפסוק זה לימד שתשובה מאהבה יכולה להביא למצב בו חיי האדם בחטא אינם נמחקים, אלא מצטברים לכדי חומר גלם שלובש בעזרת התשובה צורה חדשה. סכום החיים של אדם השב בתשובה שלמה יכול לכלול את כל החוויות והמעשים, גם אלו שנעשו בחטא, ולהפוך אותם למטען חיובי. המגבלה היחידה היא אם מישהו ינצל את המנגנון הזה לרעה ויאמר "אחטא ואשוב". במקרה כזה אומרים חז"ל, אין מספיקים בידו לעשות תשובה.

 

המדרגה הראשונה, הכפרה, מקיימת את ציר הזמן ואת ציר הסיבתיות. לעומתה, הטהרה והתיקון פועלות בציר הזמן והסיבתיות באופן פלאי שאינו תואם את תפיסתנו הרגילה והמקובלת. ספרות רבה נכתבה לבאר עקרונות אלו ומתוכה אתמקד בשתי נקודות הנוגעות ישירות לנושא הזמן.

 

מדוע אין התשובה פוטרת מעונש בידי אדם

ההלכה בבית הדין האנושי אינה מכירה בעיקרון ההתיישנות ולא מבטלת עונשים למי שחזר בתשובה. מי שעשה עבירה שנתחייב בה מלקות או מיתה, עשוי להענש בבית דין על כך גם אם עברו עשרות שנים ואפילו אם בינתיים חזר בתשובה ונעשה צדיק גמור (מכות יג). הסתירה בין מכלול הרעיונות שהוזכרו לעיל, לבין העובדה שבית הדין אינו מתחשב כלל בתשובה, מעלה שאלה חריפה – אם החטא נסלח או נמחק, אם הפך לזכות, מדוע נעניש את החוטא לאחר ששב בתשובה שלמה? מדוע התשובה פועלת רק במישור שבין אדם לה' ואינה מועילה במישור המשפטי הארצי?

 

תשובות רבות נכתבו לשאלה זו, מתוכם נביא שתי דעות הנוגעות לפעולת התשובה בזמן. ר' יחזקאל לנדא (רבה של פראג תע"ד 1713 - תקנ"ג 1793), נימק זאת בכך שלא ניתן להקים שום מערכת משפטית אם מערבים בה את עיקרון התשובה. כל פושע יאמר "התחרטתי" ויצא נקי מעונש. לכן גזרה התורה שבית דין ידון לפי כללים משפטיים ולא לפי טענות של תשובה ותיקון (שו"ת נובי"ק או"ח לה). לפי הסבר זה, התשובה אכן עשויה לתקן את המעשה ולבטל את החטא, ובכל זאת החוטא ייענש עקב מוגבלות מערכות המשפט האנושיות והצורך בהרתעה של פושעים.

 

רבי צדוק הכהן מלובלין התקומם נגד הרעיון העולה מדברים אלו, כאילו בית הדין מענישים אדם שזה מכבר הינו חף מפשע רק לשם הרתעה ואפשרות קיומה של מערכת המשפט. לפיכך הוא מציע הסבר אחר, הכולל תפיסה מרתקת בעניין הזמן. שיטתו מבוארת בספר "תקנת השבים" (סימן ט) , לשונו עשירה בניסוחים חסידיים וקבליים, נביא את עיקרה בניסוח עכשווי. טוען ר' צדוק, שיש בעולם יותר מרצף אחד של זמן וסיבתיות. רצף אחד של זמן וסיבתיות הוא המוכר בעולם הטבע, הנקבע והמחושב לפי נוסחאות תורת היחסות הכללית ומיכניקת הקוואנטים. זהו רצף הזמן בו אנו חווים את עיקר החיים שלנו ובו אנחנו גם חוטאים, שופטים ומענישים. עם זאת, מעבר לעולם שלנו, מתקיימות במקביל דינמיקות אחרות של תנועות חיים. אלו הם רצפי זמן וסיבתיות שונים משלנו, ובהם מתרחשים תהליכים המקיימים קשרים עם עולמנו דרך נשמת האדם, המסוגלת לקיים מגעים (גם אם רופפים וארעיים) עם תהליכים רוחניים החורגים מרצפי הזמן והחלל הרגיל.

 

שערי תשובה – שערים בחלל ובזמן

לפי הסברו של ר' צדוק הכהן, על פני רצף הזמנים שלנו, יש נקודות השקה עם אותם מישורים שמעבר לעולם, שערים אל מישורי זמן וסיבתיות גבוהים יותר, דרכם אפשר לשנות ולהשפיע בחזרה על המתרחש בעולם שלנו. ניתן לבוא בשערים אלו משלושה מישורים. במישור הזמן – ביום הכיפורים. בנפש האדם – בנקודת התשובה, בעולם – בקודש הקדשים שבבית המקדש. (לפי מסורת חז"ל במסכת יומא כא', בקודש הקדשים בבית המקדש הראשון הייתה הפרעה במרקם החלל. ארון הברית עם הבדים היה בגודל של יותר מ 20 אמה, וקודש הקדשים היה מעט פחות, ובדרך פלא החזיק החדר קטן המידות את הארון הגדול ממנו).

 

ביום הכיפורים, מקיימת חפיפה של השערים הללו: זהו יום כפרה וסליחה, העם חוזר בתשובה, צמים ונדמים למלאכים, וזהו היום היחיד בשנה בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקדשים לכפר על קהל ישראל.

 

במענה לשאלה מדוע לא מועילה התשובה לפטור מעונש בית דין של מטה אומר ר' צדוק הכהן, התשובה פועלת במישורים שמעל לטבע העולם שלנו. במישורי הנס שבו קשר ה' חומר ורוח ונתן לנשמת האדם מעוף המאפשר חריגה מהחלל והזמן. פעילות זו מועילה בעולמות העליונים, מועילה לנשמת האדם, אך אי אפשר להתחשב בה בבית הדין בעולם הארצי. בעולם שבו אנחנו חיים, יש לנו כפיפות מוחלטת לחוקי הטבע ומסגרותיו, ולחוקי התורה שנקבעו בהתאם למסגרות אלו.

 

כמו שאין סומכים על הנס בחיי היום –יום, כך גם אין מתחשבים בתשובה בבית הדין. בשרשרת הסיבתית של העולם שלנו, החטא גורר תוצאה, והתוצאה היא ענישה. בהיבט המוסרי, נכון הדבר להעניש את החוטא בעולם הזה, בו הותיר החטא את רישומו הפיזי והמעשי, גם אם בעולמות עליונים טופלו ההשלכות של החטא ולבשו צורה חדשה.

 

כיצד הופך הזדון לזכות

גם בעניין זה יש תשובות רבות, ומתוכן נביא שתיים הנוגעות לענייננו. במאה הקודמת, נכתבו בעניין זה שני הסברים שונים המייצגים שתי זוויות ראיה שונות של מחשבת ישראל. הרב י.ד. סולובייצ'יק הסביר זאת בפילוסופיה של נפש האדם, ואילו הרב א.י. קוק בעקבות המקובלים כתב הסבר מעניין על המטאפיזיקה של העולם.

 

התשובה כיצירה עצמית – "איש ההלכה"

לפי הרב סולובייצ'יק (איש ההלכה עמוד 92 ואילך), התשובה מאפשרת לאדם להפוך זדונות לזכיות על ידי היפוך ציר הזמן והסיבתיות בנפש האדם. כל אחד נושא בנפשו את האני והאחר שבתוכו, ותהליך התשובה מאפשר לאדם ליצור בתוכו "אחר" אידיאלי, ולאחר מכן להחליף תפקידים, האחר המתוקן הופך להיות האני החדש. נקודת ההתבוננות של התשובה מאפשרת לאדם ליצור מערכת התייחסויות חדשה אל ההווה מתוך ידיעת העבר ומטרות העתיד, ולספר מחדש את סיפורו העצמי. יצירת הנרטיב החדש בנפש האדם יוצרת עולמות חדשים, בהם העבר והעתיד מכתיבים ביחד הווה חדש. היכולת של נפש האדם לקשור עבר הווה ועתיד, וכח היצירה המגולם בתשובה מאפשרים לנפש האדם לשעבד את הזמן אליה במקום להיות משועבדת אליו. העתיד והמגמה קובעים את הנרטיב במקום העבר.

 

סוד התשובה – "אורות התשובה"

הרב קוק (אורות התשובה פרק ו פיסקה ה) מסביר את עוצמת התשובה בעיצוב מחודש של המציאות, ולא רק של נפש האדם. המקובלים קשרו את פעולת התשובה ליכולת האדם להתערב בשלשלת הסיבתית בעולם. העולם עובד בשרשרת של אירועים, מעשים ותוצאות. כאשר אדם עושה מעשה, המעשה גורר תוצאות, והללו מגלגלות תוצאות ומעשים אחרים, וכן הלאה. כל מעשה או אירוע בעולם יוצרים כעין גלים המתפשטים מאותה הנקודה בחלל-זמן על פני אופק האירועים.

 

השאלה שאין בידי אדם לענות עליה, היא מה יעלה בסיכום כל התנועות האלו. הבה נתבונן במעשה שעשיתי עכשיו, ותוצאותיו, ותוצאות תוצאותיו עד אין סוף, ונבקש לסכם את כל המהלך ולמצוא את סכומו, את גבול הסדרות האינסופיות הללו, נבקש לגלות לאיזה כיוון הן שואפות. האם נקבל ערך חיובי? האם בסך הכללי המעשה פועל לטובה או שמא לרעה? האם טוב שאעשה אותו, או שמא אחדל?

 

קצרה ראייתו של אדם, ואין בכוחו לעקוב אחרי תוצאות מעשיו המתאבכות בערפילי הנצח. באה התןרה לעזרתו, קבעה וגילתה שמעשה טוב מוליד טובה, ומעשה טוב מוליד רעה. פעמים רבות שעינינו קצרות רואי מכדי לראות איך ומדוע, אך אנו מאמינים בדברי ה' שציווה אותנו : הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ ...(דברים ל).

 

לפי מהלך זה, זו גם הסיבה שההלכה היהודית דנה מעשה לפי הקריטריונים ההלכתיים ולא לפי התוצאות. אם נראה למישהו שאפשר להשיג תוצאה טובה בעזרת חטאים ועבירות, אומרת ההלכה שטעות בידו, זוהי אשליה זמנית.

 

מפרש הרב קוק את דברי המקובלים שהצביעו על כך שרצונו של האדם ושרשרת גלי האירועים בעולם נבראו עם קשרים פנימיים. סוד התשובה הוא, שה' הרחיב את עוצמת ההשפעה הנפשית של האדם, ורצונו של האדם יכול להטות את השתלשלות האירועים לטובה או לרעה.

 

באופן טבעי, לפי החוקים הגשמיים והרוחניים שחקק ה' בעולמו, כאשר אדם עושה מעשה רע הולך החטא ומסבב תוצאות רעות, שממשיכות להתגלגל בעולם ולהוסיף רוע. כאשר האדם מתחרט ושב בתשובה, והופך את רצונו לטוב, משפיע הרצון שלו על השתלשלות התוצאות של החטא ומסבב אותם לטובה.

 

המעשים שאנו עושים, וגלי התוצאות המתגלגלים מהם, אינם נפרדים מאיתנו לעולם. הם כמו ילדים רוחניים שלנו, מעשי ידינו, הנשארים קשורים איתנו בקשר רוחני. כאשר האדם מתקן את מעשיו ורצונו, כאשר הוא עושה תשובה, מושפעות התוצאות בעולם ונהפכות לטובה. כך הופכים הזדונות לזכויות.

 

יום הכיפורים מכפר

עד כאן מעט מתוך עולם עשיר של דיונים יהודיים בענייני הזמן, ויש לזכור שאין תכלית הדברים רק ברעיון הפילוסופי. התשובה היא מצווה וחובה. וכך פסק הרמב"ם (הלכות תשובה ב ז) :

 

"יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים...".

 

כל אחד מאיתנו נושא בנפשו את החרטות שלו, את הצלקות, את הטעויות שהותירו חלקי חיים פגועים שהפכו לנטל וכאב. כולנו יחד נושאים את הטעויות שלנו, את השגיאות הפרטיות והלאומיות, את בתי הקברות שלנו, את חלקים מהארץ ומהחברה שחטאנו להם והפכו לכיבים כואבים. אסור לשקוע במדמנת הכאב והייסורים העצמיים, אסור להתייאש מהתיקון.

 

אנו מתפללים לזכות לתשובה שלמה, לוידוי אמיתי שלנו מול בורא עולם, לספר את הסיפור שלנו מחדש נכון יותר, השיבנו ה' אליך, ונשובה. (משיב: הרב דרור ברמה)