חצי האי הפלופונזי: האולימפיאדה של הנוף

חבל הארץ הפלופונזי מכיל כמה מאוצרות התרבות הגדולים בהיסטוריה של יוון העתיקה. מעל כולם מתבלטת העיר העתיקה אולימפיה, שאירחה את המשחקים האולימפיים, האירוע החברתי-הפוליטי החשוב ביותר ביוון העתיקה. גילי חסקין לוקח אתכם 2,700 שנה אחורה בזמן

אם השריפה שהשתוללה בקיץ האחרון ביוון לא עושה עליכם רושם, ואם התרבות ההלנית האמיתית היא כוס האוזו שלכם, אתם מוזמנים לחלק השני בסיור בחצי האי הפלופונזי.

 

מונומווסיה (Moniemvasia)

מילולית: "כניסה יחידה", משום שכך תוכננה עיר זאת, שנוסדה בימי הביניים. הגישה היא בכביש הצר המחבר את הצוק לכפר החוף הקטן יתירה (Gethira) ובו חדרים להשכרה. זוהי עיר הנמל והמרכז המסחרי הראשי של חבל מוראה (Morea) - כפי שנקרא הפלופונז בתקופה הביזנטית - כהשלמה למיסטרס - המרכז הרוחני.

 

במאה ה-13 הפך המקום לעיר גדולה ונמל הומה. שמו של המקום התפרסם ברחבי אירופה

 בשל היין המשובח שיוצר בו. זוהי עיר ביזנטית שמורה היטב, משום שלא ננטשה מעולם. המקום, המכונה "גיברלטר של יוון" הוא למעשה אי, שהופרד מהיבשת ברעידת אדמה בשנת 375. אמנם המקום הומה תיירים, שרובם הגיעו לכאן בהפלגה, אך "אסור" לוותר על המראה המרהיב, כפי שכתב המשורר יאניס ריצוס, שנולד וחי במקום: "נוף זה קשוח כמו השתיקה".

 

ברחוב הראשי הצר והמרוצף נמצאות חנויות למזכרות וטברנות רבות. כדאי לטייל בסמטאות שעוצבו בימי הביניים ולטפס בגרם מדרגות אל המבצר ואל העיר העילית. למעט כנסיית אגיה סופיה (Agia Sophia) השוכנת על קצה מצוק תלול, נותרו במקום רק עיי חורבות, אך הנוף משכר חושים.

מפרצים מיוערים בפלופונז (צילום: גילי חסקין)

 

הרי טאייטוס (Tagyatos)

הרכס החוצה את הפלופונז, מיתמר לגובה של 2,407 מ' מעל פני הים. זהו אחד האזורים היפים ביותר ביוון לטיולי רגל. המדרונות הנמוכים נטועים עצי חרוב וזית, מעליהם גדלים עצי אלון וערמון, והמדרונות העליונים מכוסים ביערות של אשוח ואורן שחור.

 

נמליץ כאן על טיול נחמד אל הכפר ההררי אנאוורטי (Anavreti) הצופה על ספרטי. הכפר הקסום שוכן בעמק מבודד ומעפילים אליו (ברכב) בפיתולים חדים. לאחר סיור בכפר ושיחה עם תושביו הטוענים כי הם צאצאי העברים, יורדים למנזר פאנרומני (Faneromeni). משם אין לרדת בדרך העפר, אלא להמשיך ברגל בשביל נסתר (לשאול את אחד הנזירים), עד לבתי הקפה שבמעיינות פארורי (Parori) , שליד מיסטרס. ניתן גם לטייל בדרכי ההר בג'יפים ובטרקטורונים.

 

אחרי הטירוף של קיץ 2007, ידי רועדת כשאני שולח אנשים לרכס המרהיב הזה. הכורת עלה על היער העבות שנתן לרכס את הדרו. עצי האשוח שהעניקו לרכס חזות אלפינית, הפכו לגדמים שחורים. ובכל זאת, הכפרים, התצפיות, יהיו מרהיבים עבור מי שלא הכיר את המקום בלבושו הקודם, בכסותו הירוקה.

 

ואטיה (Vathia)

כפר מגדלים מהמם ביופיו, שנבנה בראש גבעה, בדרומו של חבל מאני ;(Mani) אזור מוזר ומעניין, בין הרים תלולים במזרח וים במערב, שעשו אותו לבלתי חדיר לזרים. מאות בשנים נמלטו לכאן יוונים, מאימת נגישות ורדיפות. בין אם היו אלו הספרטנים שנסו מפני הסלאבים ובין אם היו אלו פליטי רדיפות העות'מאנים במאה ה-19.

המעגן של הידרה. תחנה מומלצת בין נמל פיראוס לבין הפלופונז (צילום: גילי חסקין)

 

אם האדם הוא תבנית נוף מולדתו, הרי ניתן לומר כי המצוקים התלולים והאדמה הטרשית עצבו במהלך הדורות את רוחם העיקשת של ה"מאניוטים", בני חבל המאני. בגלל הבידוד והיעדר שלטון מרכזי, התפתחה בחבל חברה של איכרים-צמיתים, שנהגו להילחם זה בזה, על קרקעות ופרנסה. בעת מלחמה התבצרו הלוחמים במגדלים משפחתיים, שצמחו במהלך השנים לגובה של 5-4 קומות. חלק מבתי המגדלים העתיקים שופצו ומושכרים לתיירים. אלו הם מלונות אקולוגיים, בהם התייר נהנה מתנאים נוחים, מבלי לפגוע באווירה ובצביון הייחודיים כל כך למקום.

 

פילוס (Pylos)

עיירת חוף בדרום-מערב הפלופונז, 51 ק"מ מדרום-מערב לקאלאמטה. שוכנת בראש הקצה הדרומי של מפרץ עצום.

 

מפרץ זה היה זירת הקרב הימי נאווארינו (Navarino), שבמהלכו הפגיזו הצי הבריטי, הרוסי והצרפתי את הצי של איברהים פאשה ממצרים, שנשלח על ידי אביו, מוחמד עלי, כדי לסייע לעות'מאנים במלחמת העצמאות היוונית. בהפגזה האירופאית, שעליה פיקד אדמירל קודרינגטון, טובעו 53 ספינות ונהרגו 6,000 איש.

 

פילוס היא עיירה ציורית, שנבנתה במאה ה-19 בהשפעה צרפתית, עם פלטיאה (כיכר מרכזית) יפה מוקפת עצים, שתי טירות ונמל טבעי ענק. מומלץ מאוד לצאת לשיט במפרץ, בין השרטונים העולים מן הים, ולבקר באי הקטן ספאקטריה(Sfaktiria) שמול. ניתן לצאת ולבקר בארמון נסטור (Nestor) המיקני, השוכן 17 ק"מ מצפון לפילוס ובמוזיאון הארכיאולוגי הקטן והמרתק שבכפר חורה (Chora). כדאי מאוד לראות את ציורי הקיר מחדר כס המלכות של ארמון נסטור.

 

מתוני (Methoni) הנמצאת 12 ק"מ מדרום לפילוס היא עיירה נחמדה בעלת חוף חולי שהאטרקציה העיקרית בה - מבצר וונציאני מפואר, הבנוי על צוק, המוקף משלושת עבריו בים ומופרד מהיבשה בתעלת מגן. המבצר יפה, רומנטי ושמור היטב. הכניסה ללא תשלום.

הנוף מבית קפה מקומי (צילום: גילי חסקין)

 

פירגוס דירו (Pirgus Diru)

מערת נטיפים יפהפייה, שבעבר הרחוק יושבה בבני התקופה הנאוליתית (תקופת האבן החדשה), ונתגלתה מחדש ב-1900. נהר תת קרקעי עמוק (15 מ') שהתחתר בסלעי הגיר, יצר כאן אולמות, מנהרות, נטיפים וזקיפים, המתגלים תוך כדי שיט נפלא בסירת משוטים.

 

השיט אורך כחצי שעה ועובר בין אלפי אשכולות של נטיפים, שזכו לכינויים רומנטיים כגון "שלושת החכמים", "פרח הבדולח" ועוד. הכניסה למערה נמצאת לחוף הים ממש. זהו אתר הטבע המפורסם ביותר בפלופונז ולטעמי גם אחת ממערות הנטיפים היפות באגן הים התיכון.

 

כביש הגישה למערות פונה מערבה מהכפר פירגוס דירו; שמונה ק"מ מדרום לאריאופולי(Areopoli) וידוע בזכות מגדליו הנישאים. המערות פתוחות מדי יום ביומו, בחודשים יוני-ספטמבר, בשעות 18:00-08:00 ובחודשים אוקטובר-מאי, בשעות 16:30-08:00. בקיץ משתרך במקום תור ארוך!

 

אולימפיה (Olimpia)

אתר המשחקים האולימפיים המפורסמים. שוכנת בעמק ירוק ופורח למרגלות הר קרוניון, באלטוס, אשר בחבל הליס ההיסטורי. השם הנכון לאתר: "המתחם הפולחני לכבוד זאוס האולימפי והרה אשר באלטוס".

 

העמק של אולימפיה תחום במזרח ובצפון בהרים של ארקדיה (Arcadya). שלוחה מהרי הליס מגיעה למתחם עצמו, והר קרונוס הוא מרכז המתחם. מקומה של אולימפיה באזור של שפע, והרוח שנשבה בה תכופות, היו אידיאלים לפולחן זאוס. העמק מושקה על ידי שני נהרות, אלפאוס ממערב וקלדאוס ממזרח, שמתאחדים באולימפיה.

 

המסורות השונות אומרות שטרם עלייתו לגדולה של זאוס, התקיים פולחן להוריו, קרונוס וריאה. פלופס (Pelops), נכדו של זאוס ומלך אולימפיה, שהעניק את שמו לחצי האי, היה נערץ במיוחד. פלופס היה הרוח הארצית בעוד שזאוס שמר על אופיו המלחמתי.

 

פולחן פלופס היה חשוב והוקצה לו מקום ליד מזבח האש של זאוס. באתר יש גם תל מלאכותי לכבוד פלופס - מעין טומולוס (מבנה עגול), שהיו עובדים אותו כקבר.

אולימפיה. שרדה את הקיץ (צילום: איי.פי)

 

האתר עבר 800 שנה של עיצובים ארכיטקטוניים. המשחקים האולימפיים, שהחלו בשנית ב-776 לפנה"ס, התקיימו ברציפות מדי ארבע שנים והיו האירוע החברתי הפוליטי החשוב ביותר ביוון העתיקה, ואף היוו סיבה להפסקת אש כללית ברחבי יוון כולה. החפירות הארכיאולוגיות הן הישג מרשים. זהו אתר הייצוג המפורסם והמעולה של האסכולה הארכיאולוגית הגרמנית (בעת המשחקים האולימפיים שהתקיימו במינכן, 1972, חגגו 100 שנה לחפירות באולימפיה(.

 

הגיאוגרף הרומי פאוזניאס, שחי במאה ה-2 לספירה, מתאר טקסים שנערכו כל חודש ב-70 מזבחות. בנוסף לפולחן זאוס והרה, עבדו כאן גם לאלים גאיה, פלופס, אתנה, אפולו, ארטמיס, פאן, אפרודיטה ועוד. בכל חודש הוקרבו קורבנות לכל האלים, על ידי אותו כהן ובאותו אופן, אך הכל תחת תהילתו של זאוס. בחפירות נמצא שרוב המתנות היו דומות באופיין.

 

בשנים 270-265 פלשו ליוון שבטים גרמניים שגרמו לאתר נזק רב. המשחקים, שהיו חלק מפולחן זאוס, הופסקו בשנת 393 לספירה, בפקודת הקיסר תאודוסיוס. בשנת 426 הועלה המקדש המרכזי באש ובית המלאכה של הפסל המפורסם פידיאס, הפך להיות כנסייה.

 

האש חזרה לאתר בקיץ האחרון וגם הפעם היתה מעשה ידי אדם. עשרות אלפי פילהלנים, היינו, שוחרי תרבות יוון, עצרו את נשימתם. למזל האנושות כולה, הלהבות עצרו בפאתי אולימפיה.

 

דיאקופטו (Diakofto)

כפר גדול למדי (2,500 נ'), השוכן במרחק של 55 ק"מ מפאטראס ו-80 ק"מ מקורינטוס ,שבתיו טובלים בירק ופרדסים והוא מושך אליו בעיקר נופשים יוונים.

 

ספק אם הייתי ממליץ כאן על הכפר החביב, אלמלא הטיול הנפלא ברכבת היוצא ממנו אל קאלאווריטה(Kalavrita) , לאורך קניון וואראיקוס (Vouraikos). אמנם, קטר הקיטור הנוסטלגי הוחלף זה מכבר בקטר דיזל מיניאטורי ובצמד קרונות מתכת, אך המסע שווה כל רגע. הנוף משתנה במהירות מפרדסים לחורשות אורן, עצי אלון ודולב. הרכבת חולפת במהירות על פני גשרים, בין מפלי מים ולאורך קירות סלע זקופים, ועוברת הפרשי גובה של 700 מ', לאורך 22.5 ק"מ.

מגה ספיליו. 45 דקות טיפוס ואתם למעלה (צילום: גילי חסקין)

 

רכבת זו נבנתה על ידי חברה איטלקית בשנים 1895-1885, והיא יצירה הנדסית ראויה לציון. מומלץ לרכוש כרטיסים למחלקה הראשונה. המושבים בה זהים לאלו שבמחלקה השנייה, אך התצפיות הנשקפות ממנה, טובות לאין ערוך. הנסיעה אורכת כשעה וחצי.

 

אפשר לוותר על הקטע האחרון של הנסיעה, העובר בעמק רחב יותר ולעצור בכפר הקטן זאכלורו. משם אפשר לטפס רגלית מהתחנה אל מנזר מגה ספיליו, טיפוס האורך 45 דקות. זהו מבנה חסר השראה, שנבנה בשנות ה-30, לאחר שהמבנה הישן והיפהפה עלה באש. למרות זאת, כדאי לבקר במנזר ולצפות ממנו על הסביבה. אפשר גם לרדת חזרה לזאכלרו, דרך המנהרות. זהירות!

 

לממשיכים בכל זאת, אל קלאווריטה. זוהי עיירה בעלת מראה אפרפר עם היסטוריה עגומה: ב-1943 טבחו הגרמנים 436 גברים ונערים בכיכר העירייה, כמעשה נקם על פעולות גרילה. כיום בכל מקרה, מדובר בעיירת סקי פופלרית.

 

• מהודו ועוד עולם - כל הכתבות של גילי חסקין
• לאתר הבית של גילי חסקין - לחצו כאן