מר חזאי

חילופי העונות, מהלחות הקיצית למלנכוליה הסתווית, החזירו לתודעה שלנו את דני דויטש, 28, נער השבשבת הכי הורס בטלוויזיה. כמה מחמם לגלות שבצד האפל של המפה הסינופטית שלו הוא לא רק הקרחון הרציני שהוא משדר, אלא גם סופת הוריקן מפתיעה. ראיון טמפרמנטי

שאלו כל אחד והוא יהנהן בהסכמה שלפעמים דרוש רק רפרוף כנפי פרפר אחד כדי לשנות סדרי עולם. דני דויטש, מגיש התחזית האטרקטיבי של חדשות ערוץ 2, פגש כנראה בפרפר נחמד מאוד. זה היה יכול להסתיים לכאן או לכאן, ואת זה יודעת כל דלת או גווינת פאלטרו, אבל במקרה של דויטש, 28, דף נייר אפור שנתקל בו חזיתית כשהיה בן 18, הפך את קו הרקיע שלו לוורוד.

 

הסיפור שלנו מתחיל לגמרי במקרה בילד ירושלמי מבית טוב עם "גנים הונגריים ממש טובים", שאף פעם לא ידע מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. למעשה גם עכשיו הוא עדיין לא ממש יודע. אבל בינתיים, כלומר בעשר השנים האחרונות, הוא חזאי. בטופס המנילה שלו בצבא הוא אומנם סימן "מטאורולוג" כעדיפות שישית, אחת לפני "מחסנאי", אם אתם ממש מתעקשים, אלא שמרגע שהתוודע לקסם שבחילופי העונות ולאקשן שמאחורי סופות ההוריקן אי שם בבסיס הצבאי בדימונה, הוא מרגיש, חי ונושם את מזג האוויר. "ההחלטות שלי אז כחזאי בבסיס היו מאוד גורליות", הוא משחזר את תקופת ההארה, "אני לא כל כך יכול לחשוף מה בדיוק עשיתי שם בגלל ענייני ביטחון שדה, מה שכן, אני יכול להגיד שממש הרגשתי איך מעצבים אותי כך שאהפוך למישהו שמסוגל לקבל החלטות. כשאת שואלת ילד בן 18 מה הוא רוצה לעשות בצבא, הוא לא באמת יודע מה קורה שם כדי לענות על השאלה הזאת. מבחינתי לא היתה לי בעיה ללכת לקרבי אם הפרופיל שלי היה מאפשר ובטח שלא להתקבל ל'במחנה' או גלי צה"ל. מה שאני יכול להגיד זה שמזג אוויר מעניין את כולם, אנחנו חיים על כדור הארץ הזה, וזה קורה סביבנו כל הזמן. השאלה היא אם אתה מתחבר לזה או לא. אז לא היתה לי כל כך ברירה. אבל מהרגע שהתחלתי ללמוד את הנושא זה תפס אותי".

 

גנים הונגריים ממש טובים. דני דויטש (צילום כפיר חרבי)

 

בדרך להפוך לחזאי שמקפיץ את הטמפרטורה של מהדורת השבט, כזה שהרוויח חיקוי משלו ב"ארץ נהדרת" בדמותו של אלברט מרכוס ("אני מתאר לעצמי שזה לא נבנה רק עליי ושצחקו שם גם על דני רופ, אבל זה החמיא לי והצחיק אותי"), דויטש כבר הספיק לגלגל את הקוביות שלו לעבר קריירת משחק קצרה אך אפקטיבית, להתלבט בין שיווק לתואר ראשון ולימודי קולנוע לתואר שני, להחזיק בסוכן, להיפטר ממנו, ובאופן כללי לזרום, כי כמו במקרה של שעון חורף, טיימינג זה הכל.

 

שבועיים לפני שהשתחרר קיבל הצעה להגיש תחזית בתוכנית בוקר חדשה בערוץ הראשון. אבל בטלוויזיה, כמו במזג האוויר, אין לדעת מה יוליד מחר. "חודשיים אחרי שהגעתי התוכנית ירדה. כשהייתי בצבא תמיד צחקנו על זה שאולי פעם אחליף את דני רופ, אבל האמת שזה לא משהו שחשבתי עליו. זאת כנראה הסיבה שגם הלכתי ללמוד מינהל עסקים לתואר ראשון. האמת שלא חשבתי בכלל יותר מדי, אני לא כזה ביג פלנר, לא עושה תוכניות גדולות".

 

בטח נפתח לך התיאבון.

 

"כשהתוכנית ירדה אמרתי לעצמי 'לא יצא, אז לא יצא', שהיה מרגש ונחמד. המשכתי ללמוד והתפרנסתי ממלצרות במסעדה ירושלמית וברמנתי בקייטרינג ומסיבות של חברים".

 

הפכפך משהו. יום אחד מגיש תחזית בערוץ הציבורי, יום אחר מגיש בלאדי מרי.

 

"לא הסתכלתי על זה ככה, ממש לא. אני חושב שבחודשיים האלה נשתל הזרע שהיה כנראה צריך להבשיל כדי לצאת שנה וחצי אחר כך, כשקיבלתי את ההצעה להגיש תחזית ב'מבט'. הערוץ הראשון היה בית ספר מדהים במובן הזה. פשוט המערכת לא מתפקדת כמו שצריך. זה קצת כמו הצבא בשנות ה־70, יהיה בסדר וכאלה. ובאיזשהו שלב, בייחוד כשאתה כבר לא סטודנט, ה'יהיה בסדר' לא מספיק. הוא מאפשר ונותן לך לגדול ולהתפתח ויש שם אנשים באמת מקסימים. ביני ובין חיים יבין היתה כימייה ממש טובה, הוא מאוד חם ומקצועי, יודע לגעת בכל אחד, אני אפילו מוצא את עצמי מתגעגע אליו לפעמים". 

 

הרבה פעמים בא לי להביא אגרוף. דויטש (צילום כפיר חרבי) 

 

יש צדדים נוספים באישיות של דויטש, בנם של אלימלך, רופא בכיר ומנהל מחלקת אף־אוזן־גרון בבית החולים ביקור חולים, ואילנה, אחות בכירה בבית החולים הדסה, ואותם צדדים הם קצת פחות בלונדיניים מהשלווה שמוקרנת ממנו. למעשה האחרון שהצליח להוציא את דויטש משלוותו גמר כשהוא תלוי באוויר. זה קרה כשהחזאי החליט להתייצב מול השדים שלו ולשחרר אותם לחופשי במקום המתבקש כשמדובר בחזאי בתחילת דרכו, קורס משחק מול מצלמה. הקורבן, אלון אבוטבול, שזיהה את השקע הברומטרי שהבשיל לכדי סערה, היה רק צריך ללחוץ על הכפתור הנכון במפה הסינופטית, ואז זה קרה. "לא יודע מה קרה שם בדיוק בשיעור הזה", משחזר דויטש, "אבל באיזשהו שלב הוא אמר לי: 'טוב, תוציא, תשחרר את כל מה שאתה רוצה, לך עם זה עד הסוף', וכאלה. תוך דקה הוא מצא את עצמו באוויר. תפסתי אותו בחולצה, אשכרה הרמתי אותו באוויר, דפקתי אותו לקיר, ממש בעצבים. זה כנראה לא הרתיע אותו כי תוך כדי שהוא היה תלוי באוויר, הוא מבקש ממני לחכות שנייה עם הכל, הולך וחוזר עם כרית.

אז המשכתי לעשות בדיוק את מה שעשיתי קודם, רק עם כרית. אני לא אוהב לצאת משלוותי. אני דואג עם עצמי, וזאת עבודה מאוד קשה, לשמור על תחזוקה כזאת שלא אאבד את שלוותי".

 

חוץ מאלון אבוטבול, מה עוד מעכיר את שלוותך?

 

"יש לי למשל רגישות נורא גבוהה לצלילים. כשאני שומע אמבולנס שעובר ברחוב אני נטרף מזה. אמבולנס, ניידת משטרה, מכבי אש, משהו צופר סתם, אני מסוגל להוציא אותו מהאוטו ולזרוק אותו לכל הרוחות. בכלל, הרבה פעמים בא לי להביא אגרוף. כשאני מתעצבן אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. האינסטינקט שלי הוא פשוט להכניס אגרוף לתוך קיר ולהתפוצץ".

 

ומה עוצר אותך?

 

"אתה בסופו של דבר לומד דרכי ביטוי להוציא את מה שיש לך החוצה. אני מנסה לעשות את הפעולות הכי מרגיעות כשזה קורה, אם זה לספור עד עשר או לחפש משהו מצחיק בסיטואציה, וזה מאוד קשה כי נורא בא לך להיות בתוך הכעס. לא פשוט לשמור על שפיות בעולם כל כך לא שפוי. לפעמים זה מכעיס אותי שיש לי רגישות לכל מיני דברים, למה שקורה סביבי, למה שאנשים אומרים. איי ג'אסט גיב א דם. אני תמיד אומר שאם לא הייתי חזאי, או שהייתי סוכן סמוי או שהייתי פושע, אחד מהשניים. החברים שלי קוראים לי סייקו דן. לפעמים גם אטילה ההוני".

 

אה, לא דני שובבני?

 

"חזותי התמימה כמובן עזרה לי מאז שהייתי ילד, ואף אחד לא חשד בי, אבל את רוב היסודי העברתי כסוחר נפצים. היה לי חבר שגדול ממני בכמה שנים ויחד היינו מבריזים מבית ספר, נוסעים לשוק וקונים שם רימוני עשן, פצצות סרחון וכאלה. להורים שלי אפילו לא היה מושג מה יושב אצלי בארון. נפצי אצבע קטנים, גדולים. אין מה לומר, איי לאב אקספלוסיב. אני באמת בן אדם שפועל רק מאינטואיציה, רק ניסוי ותהיה כל הזמן. איך את אומרת, רובוטי וביישן? אני חושב שאני בן אדם מאוד רגיש, וזה מגיע משם".

 

חמש שנים בלי זוגיות. דויטש עם עינת (צילום: שי וליץ)

 

בין הכימייה שפיתח עם מר טלוויזיה, לזו שפיתח לימים עם יונית לוי ("היא מוכשרת, מקסימה וסופר־מקצועית"), התפנה דויטש לאוורר את צרכיו האפלים במסגרת קורס המשחק שלקח ("רציתי לבחון עוד דברים עם עצמי, מה מעניין אותי, מה גם שחשבתי שזה יכול לעזור לי בהגשת התחזית"). בהמשך אף הונצח מזמר, על תלתליו הבהירים וגומות החן המחייכות, את ההמנון הסלומוני "מי אוהב אותך יותר ממני?" בפרסומת הסלולארית הדביקה של סלקום. ממש מולטי־טאלנט בהתהוות.

 

אם למשל היית מקבל איזה תפקיד בדרמת טלוויזיה, היית עוזב את התחזית?

 

"רציתי לראות מה מעניין אותי, מה אני רוצה, לבחון עוד דברים, גם עם עצמי. משחק זה עוד זרע שנשתל שם והוא ייצא מתישהו. אני אוהב משחק, אני אוהב קולנוע, אוהב לכתוב, אוהב טלוויזיה ואוהב תחזית מזג אוויר גם".

 

איזה שחקן אתה?

 

"לא יודע, לא משהו נראה לי".

 

אבל מספיק אמיץ בשביל לשיר "מי אוהב אותך יותר ממני?".

 

"האמת שאין לי מושג איך התקבלתי, היו איזה 400 איש באודישן הזה, היינו צריכים לשיר ואני גרוע בשירה בקטע היסטרי. הרגשתי כמו כוכב קולנוע, על אמת. בסוף, במקום להישאר בצילומים בהודו שבוע הודעתי לערוץ הראשון שאני לא חוזר, שאני מאריך את החופש. נשארתי שם חודש וחצי".

 

בסופו של דבר המרת את אפיזודת המשחק בלימודי תסריטאות.

 

"עוד לא החלטתי אם כתיבה היא כלי ביטוי שלי, בשבילי, המקום שאני נרגע בו, מתעצבן בו ומוציא את מה שיש לי, או מקום שהוא גם מעבר, שיוצא החוצה ושבו אני נותן גם לאחרים להציץ לחיים שלי, שזה משהו שלא קל לי. חבר מהלימודים צייר את השיעורים בתסריטאות בצורה גסה, אבל פיוטית בעיניי. הוא אומר שבאה חבורה של אנשים וכולם מתחילים לאונן אחד מול השני וגומרים, מרימים את המכנסיים, סוגרים את הרוכסן ופשוט יוצאים מהכיתה כאילו לא היה שום דבר. אני בינתיים נהנה משלב הכתיבה בשביל עצמי. התואר שאני עושה בקולנוע וטלוויזיה מעשיר ובוער בי, אבל גם לרכוב על רולרבליידס בוער בי, השאלה כמה אתה משקיע בזה. כי אני יודע לרכוב ממש טוב, אני פשוט לא יודע לעצור".

 

קשה לפספס את הלהט שאוחז בו בכל פעם שהוא מדבר על מזג האוויר עד שאין ברירה אלא להאמין לו שהטמפרטורה הנוכחית בבאר שבע ממש מחרמנת אותו, לפחות מספיק כדי להגיע לסיפוק ב־90 שניות. "אין לנו באמת הרבה זמן לתחזית במהדורה, אני רק יכול לחלום על שתיים וחצי דקות במקרה הטוב. אם הייתי רוצה יותר זמן מסך? ברור שהייתי רוצה כי יש לי המון מה להגיד ועל מה לדווח. זה באמת מרתק אותי, ברמה הכי חנונית שאת יכולה לחשוב עליה.

בדיוק חזרתי עכשיו מחופשה עם החברה ויצא לי לשמוע מוזיקה באייפוד, ואת יודעת כמה שירים מדברים על מזג האוויר? על חום, ורוח וטמפרטורות. הכל קשור לזה וסובב סביב זה. עכשיו למשל, כשעונת החתונות נכנסת לתקופת הסתיו, יש מלא חברים שמתקשרים בהיסטריה לפני האירוע. ברמה של התקפי לב ממש. חברים של ההורים מתקשרים לפני שהם יוצאים לחופשה. חברים שגולשים. אתה הופך לחזאי לא רק לענייני ישראל, ולא חסרות לאנשים יציאות".

 

את עינת, מנהלת שיווק בת 27 שממלאת זה שנה וחצי את חייו הרומנטיים כולל מגורים משותפים בדירה תל אביבית צנועה, הוא הכיר במסגרת יום צילומים בצפון. הוא מבקש לשמור אותה מאחורי ענן סמיך, אבל הראשון להודות שהחוויה הזוגית עושה לו טוב. "אני אדם מאוד זוגי ולקח לי הרבה זמן להבין את זה, כי חמש שנים הייתי בלי בת זוג משמעותית. למדתי הרבה דברים מזוגיות, מהחיבור שבין גבר ואשה. יש בזה משהו מדהים, במושג הזה שיש ביהדות, 'עזר כנגדו'. שני אנשים שנשענים אחד על השני כמו גג של בית, תכלס".

 

היא האחת?

 

"אני מקווה שכן, אני לא יודע. יש בי משהו שתמיד מושך לארוך, לנצחי".

 

אחחח. גם מטאורולוג, גם רומנטיקן וגם סמל סקס.

 

"את מדברת איתי על זה ואני לא יודע מה לענות לך. אולי אני גם לא שם לב. אין לי מושג מה זה אומר להיות סמל מין. סמל מין בשבילי זה דודי בלסר. אף פעם לא הרגשתי ככה. אני לא הולך לישון וקם עם זה בבוקר, אם את מבינה למה אני מתכוון. אולי בהתחלה שמים לב לקנקן, כי הכי קל לשים אליו לב, ובתרבות האינסטנט מי בכלל מסתכל מעבר, אבל בזה אני כבר לא אשם".

 

אז מה סגרנו שהתחזית לגביך?

 

"מעונן חלקית עד בהיר. עם ממטרים פזורים".