הקץ לסבל: יש גויאבה ללא ריח

יעל גרטי, שונאת גויאבות מוצהרת, שמה את נפשה בכפה ואכלה גויאבה תאילנדית שייחודה בכך שאין לה את הריח האופייני. לגויאבה שלום

בחצר של הוריי ניצב עץ גויאבות גדול, שפירותיו נושרים במהירות מדאיגה והופכים את שביל הכניסה, כל שנה בסתיו, לשביל גויאבות-חלקלקות. "עונת הסקי החלה", אנחנו אומרים זה לזה ומשתדלים שלא לקפד את חיינו על מזבח הגויאבות.

 

מאז ומעולם תיעבתי גויאבות, בשל הריח, כמובן. כיוון שכך, כשפגשתי בשוק הכרמל גויאבה עצומת-מימדים, ירוקה-כהה, שהתהדרה בשלט "גויאבה תאילנדית - ללא ריח", מיהרתי לשים את נפשי בכפי ורכשתי צמד.

 

"מקורה של הגויאבה הזו בתאילנד", מספר דוֹבי טל שמגדל את הגויאבות הללו בכרמי יוסף, "אך גם בתאילנד היא נחשבת זרה. יתכן שמקורה באינדונזיה או במלזיה. כך או כך, בתאילנד הפכה גויאבה זו לענף חקלאי משגשג שנתמך על-ידי המדינה, וכבר פותחו שם גויאבות אדומות ללא ריח וגויאבות ללא גרעינים וללא ריח, שטרם יובאו ארצה".

 

למראית עין נראות הגויאבות הללו, העשירות בוויטמין C, בלתי בשלות: קשות מאוד, ירוקות-כהות בחוץ ולבנות בפנים. "כך אוכלים אותן", הודיע בבטחה המוכר בשוק. אזרתי עוז וניגשתי למשימה. הרחתי: לא הורגש כל ריח. בצעתי את הגויאבה, המשופעת בגרעינים, והרחתי שוב: שוב לא הורגש כל ריח. טעמתי: טעמה הזכיר משהו בין תפוח לאגס, טעים!

 

"מה הטעם בגויאבה ללא ריח?" שאלו הסובבים אותי, שנתבקשו לטעום ולחוות דעה, "כל הקטע בגויאבה זה הריח!"; "הוציאו לגויאבה את הטעם, יחד עם הריח"; "קשה מדי"; "לא מספיק מתוקה", "הגרעינים מעצבנים". כעבור שעות אחדות בהן נחה הגויאבה על שולחני חשתי לפתע בריח מוזר: ריח של גויאבה! מתברר שגם גויאבה ללא ריח עשויה לשחרר ריח של גויאבה כעבור זמן מה. "אכן", מודה דובי טל, "זה תלוי במצב ההבשלה של הגויאבה. ככל שהיא קרובה יותר למועד הקטיף – מרקמה קשה יותר וטעמה דומה יותר לטעמו של תפוח. אם הגויאבה עמדה זמן רב בחוץ היא מתרככת מעט, ואז ריחה מזכיר ריח של גויאבה רגילה".

 

היכן משיגים? חוות טל מפיצה את הגויאבות הללו לשוק הסיטונאי, ממנו מופצות הגויאבות לירקנים מובחרים בכל רחבי הארץ. המחיר? 10-12 שקלים לק"ג. מתי אפשר להשיג: החל מה- 1 באוקטובר. עד מתי: עד מחצית נובמבר, לכל המאוחר. אל תגידו לא ידענו.

 

צילומים: אסף רונן, לאתר שלו הקליקו כאן.