באש ובהומוסקסואליות

אדם סנדלר לקח את הכבאים האהובים של ניו יורק צעד אחד קדימה, והביא אותם לקולנוע כדי להסביר אחת ולתמיד אחוות גברים אמיתית מהי. להתחתן עם החבר הטוב שלך כדי שהעיריה תסכים לתת לו קצבה, במקרה שתהיתם. עומר ברק מוקסם מ"צ'אק ולארי"

 

 

לכאורה, יש בסרט "צ'אק ולארי" את כל האלמנטים הנכונים: זוג סטרייטים, חברים הכי טובים, כבאים בשירותי ההצלה של היונייטד סטייט אוף אמריקה, שמתחזים לזוג הומואים גאים כדי להציל את שני ילדיו של אחד מהם, ואת תומת העולם על הדרך. ועכשיו, כשחושבים על זה, אולי כדאי לנסח מחדש ולהגיד שב"צ'אק ולארי" יש את כל האלמנטים הנכונים שגורמים לך להגיד: בחייאת ראבאק, בוא נלך לסרט אחר.

 

כאילו שכל זה לא מספיק, אדם סנדלר בתפקיד הראשי. כן, נו, אדם סנדלר, זה שגם אתם – נו, יאללה, תודו, מכירים את כל השקרים הקטנים שלכם – שאלתם את עצמכם מתי יטביעו אותו ויתנו משמעות חדשה יותר (ונכונה יותר) לשם "נער המים". זה לא אישי (טוב, במחשבה שנייה, זה כן), אבל סנדלר נוטה לעלות לי על הפיוזים שאפילו אני לא ידעתי שיש לי – וגורם לי להציב אולטימטום: או ששום זמר חתונות, גם במסווה של זמרת, לא מגיע לחתונה שלי, או שאני לא מגיע. וכן, אשתי לעתיד, אני יודע שהבחירה קשה. 

צ'אק ולארי. חברות אמת גברית מהי

 

אם הייתה סיבה אחת טובה שנכנסתי לאולם מלכתחילה, קוראים לה קווין ג'יימס. אתם אולי תקראו לו דאג הפרנן, אולי תכירו אותו בכינוי שלו כ"מלך השכונה", אבל עם כל סרט שעובר מתחוור שהאיש האדיר הזה מצא את המסך שהולם את מידותיו הפיזיות בצורה מושלמת, ואחרי תפקיד מופתי ב"היצ'" (מופתי בסטנדרטים של קומדיה רומנטית, כן?), השחקן הענק (תרתי משמע) מתעלה על עצמו גם כאן.

 

אבל את זה לא ידעתי כשנגררתי באוזן לאולם הקולנוע, בטוח שחצי הדקה ששי אביבי ריצד על המסך תהיה הרגע הטוב ביותר ב-110 הדקות הקרובות. אחרי הכול, אמרו לנו שזה סרט על כבאים. סטרייטים. שמתחזים לגייז. מברוקלין, רחמנא ליצלן. ורק דבר אחד אף אחד לא טרח לספר לנו – שהסרט הזה, בניגוד לכל כך הרבה סרטים שהתיימרו לעשות את זה ונכשלו בדיוק בגלל שהם ניסו, מצליח לעשות את הבלתי ייאמן, ולהסביר לכל העולם ואחותו אחוות גברים אמיתית מהי.

 

סרנדה כובשת

זה לא שלא ניסו לפניהם. ניסו, ועוד איך ניסו. אבל לא עזרו התחנונים והבכיות, גם לא הירידה על הברכיים – סנדלר סירב להוריד את הפרצוף המעצבן, הטון המתבכיין תמידית ובדיחות הסלפסטיק הארורות שלו מהמסך. אלא שב"צ'אק ולארי", סנדלר (צ'אק, אם תהיתם) נולד מחדש. לא רק שהוא נולד מחדש, מסתבר שכשהוא מוותר על המכנסיים הקצרים והמבט המפגר בעיניים, סנדלר אשכרה יודע לשחק. מי שאחראים לשינוי הקיצוני (בעיני) הוא השילוב בין הבמאי דניס דוגן, הזכור לטובה בעיקר כבמאי של אלי מק'ביל, והמפיק תום שאדיאק, הזכור לטובה בעיקר בגלל שהיה הבמאי הראשון שהצליח להוכיח שג'ים קארי יודע לעשות יותר מאשר פרצופים מצחיקים ב"שקרן, שקרן".

 

והנה פתאום גם סנדלר עושה קצת יותר מפרצופים טיפשיים ומבט מפגר. סנדלר מצחיק, קורע. וכשהוא לא קורע, הוא באמת מרגש. בן רגע נעלם הזיוף מזמר החתונות, ומופיעה סרנדה שכובשת לך את הלב. סנדלר עצמו הוא אלגוריה נהדרת לכל הסרט הזה – שהשניים שחתומים עליו הצליחו, עם נתוני פתיחה לא בשמיים, להוציא ממנו הרבה יותר.

 

הסיפור, לכאורה, בנאלי. לארי ולנטיין (ג'יימס) מאבד את אשתו, ובעקבות סיבוכים בירוקרטיים מאבד גם את קרן הפנסיה שלה. בעקבות החלטה של עיריית ניו-יורק לאפשר הטבות לזוגות חד מיניים, מבקש ולנטיין מצ'אק (נחשו מי), חברו הטוב ביותר ושותפו לצוות הכיבוי של ברוקלין, שיתחזו לצמד גייז. "זה כמו הלוואה בבנק", מסביר לו ולנטיין, ושוכח שבבנק כמו בבנק, ההלוואה היא אף פעם לא הבעיה – זו רק הריבית שנתקעת לך בגרון.

 

העירייה מריחה משהו חשוד, וצ'אק – רווק הולל ביום-יום, עובר לגור עם 

 לארי, שעכשיו נמצא במצוקה אמיתית. בהמשך נכנסת לתמונה גם עו"ד אלכס מקדוגן (ג'סיקה בייל) וחוקר המס קלינט פיצר (סטיב בושמי בהופעה נהדרת), שמסבכים את הכול הרבה יותר, אבל בשביל זה באמת תצטרכו ללכת לראות את הסרט. כי מעבר לכתיבה המצחיקה והמשובחת של בארי פאנרו ואלכסנדר פיין, מעבר למשחק הפנטסטי של כל חברי הצוות (וינג ריימס בתפקיד חייו), הסרט הזה מתחיל לדקור בדיוק בשנייה שצ'אק מעביר את הארגז האחרון אל תוך הבית, והשאלה מתחילה לרחף באוויר: כמה רחוק תלך עבור החבר הכי טוב שלך? כן, בטח, אתה יכול לקפוץ מבניין בוער כדי להציל אותו, אבל אלה הדברים הקטנים – ואלה תמיד הדברים הקטנים – שגורמים לך להבין עד כמה אתה אוהב אדם אחר שהוא לא אתה.

 

את התחושה הזו – לא ממש בטוח שבמתכוון – מצליח הסרט להעביר במדויק מהמסך הגדול אל הלב הקטן. דוגאן ושאדיאק, יחד עם סנדלר וג'יימס המופתי כתמיד, הצליחו לשרטט במדויק חברות גברית נהדרת, אמיתית וכל כך לא מתחסדת, שלא נופלת לשום קלישאה הוליוודית אפשרית. למרות ברוקלין, למרות שירותי ההצלה של היונייטד סטייטס אוף אמריקה, למרות – בסדר, בסדר, בגלל – סנדלר. "צ'אק ולארי" הוא בדיוק מסוג שהסרטים שגורמים לכם להגיד לקופאי: תביא גם פופ-קורן גדול עם שני הכרטיסים האלה, אה?