אקו-טור אישי?

"מאז שהגענו לכרמים אנחנו מבצעים בעצמנו מעין ניסוי. עד כמה מעורבות קהילתית מתאימה לנו? ועד כמה, בעצם, אנחנו מוכנים להשקיע בה? מעולם לא חיינו בקהילה שיתופית, ואף פעם לא התארגנו, פעלנו והתדיינו בקבוצה באופן כזה". אודי נתן מסביר מדוע מסי החבר בכפר אקולוגי כוללים גם השקעה עצמית במקום

אודי נתן פורסם: 10.10.07, 10:04

"כפרים אקולוגיים הם קהילות כפריות או עירוניות השואפות לשלב בין סביבה חברתית תומכת לאורח חיים בעל השפעות סביבתיות מתונות. המוטיבציה להקמתם נובעת ממחויבות לעצירת ההתפרקות ההדרגתית של מבנים תומכי-קהילה, ואת ההתנהגות ההרסנית כלפי הסביבה הטבעית. ב-1998 הוכרו הכפרים האקולוגיים על-ידי האו"ם כאחת ממאה הפעילויות הטובות ביותר למען חיים בני-קיימא" (מתוך אתר Global Ecovillage Network)

  

 

אקו-קהילה?

כל מי שמכיר מעט את הנושא, יודע היטב שכפר אקולוגי הוא קודם כל קהילה. במובן הזה, ה'אקולוגיה' של הכפרים אינה מוגבלת לסביבה הטבעית בלבד. זוהי קודם כל אקולוגיה בין אנשים. ממש כמו אחותה הסביבתית, היא מגיבה למשבר שתוצאתו היא הניכור שכל-אחד מאיתנו חווה אל מול המוסדות שאמורים להוביל את חייו. מוסדות שהפכו כל-כך גדולים, כל-כך בלתי אישיים וכל-כך לא יעילים, עד כי אנחנו מרגישים לעתים תכופות שאיבדנו כל שליטה מולם. הכפרים האקולוגיים הם ניסיון להחזיר את יכולת הבחירה והשליטה בחיים לאיש הקטן, ועל הדרך גם לנסות ולחזק את מוסד המשפחה, למשל, ואת מעמדו של החלש בחברה.

 

מה זה אומר בעצם? זה אומר שכל-אחד בכפר (או כמעט כל-אחד, בואו לא נהיה אופטימיים מדי) מכיר בשכנו ומתייחס אליו, זה אומר שהם חולקים במודע ובמתכוון את המשאבים המשותפים ומגישים עזרה הדדית זה לזה, עמלים כדי לספק עבודה

ופרנסה לכל התושבים, מנסים לאחד בין קבוצות וזרמים שונים, מקדמים חינוך והשכלה, ועוד כהנה וכהנה מנהגים.

 

ומה זה אומר בפועל? זה אומר שיושבים ומדברים, ומדברים, ומדברים, ומצביעים, ומחליטים, ומדברים שוב, ושוב, ומחליטים, וממשיכים, וחוזר חלילה. ותוך כדי כך חיים וחוגגים ביחד, ומשחקים ביחד, ולפעמים גם אוכלים ביחד. זה לא פשוט, לקחת אחריות על החיים. היא דורשת הרבה מאוד התעסקות, הרבה מאוד דיבורים. אבל אם אפשר לבחור דבר אחד שמאפיין את כל הכפרים האקולוגיים ברחבי העולם - הוא לא יהיה אנרגיה חלופית, מחזור, בנייה ירוקה, הכנת קומפוסט ומערכות מים אפורים, פרמקלצ'ר או חיים צנועים ולא צרכניים. נכון, כל אלה ומאפיינים סביבתיים אחרים, קיימים ברבים מהם. אבל מה שמאחד אותם הוא החזרת האחריות האישית והשליטה על החיים לחברי הקהילה. 

 

 

אקו-קיבוץ?

כרמים עדיין רחוק מלהיות כפר אקולוגי במלוא מובן המילה. אבל מה שכבר יש כאן - וזה הגורם שבאופן לא מפתיע מביא את מרבית האנשים החדשים לקיבוץ - הוא לקיחת אחריות והחזרת השליטה. כלומר, דיבורים, החלטות, הצבעות ופעילות משותפת ברבדים רבים של החיים. במובן הזה, יהיו כאלה שיאמרו שכרמים הוא פשוט קיבוץ שהיה קיבוץ ונשאר קיבוץ. יש בזה משהו, ואני עדיין חושב - למרות אווירת העליהום והזלזול שמוטחת בתנועה הזאת בעשורים האחרונים - שבקיבוצים יש הרבה מאוד עקרונות נכונים, לצד עקרונות מיושנים או פשוט כאלה שלא עובדים. אבל באופן הכי בסיסי שיש, הקיבוצים הם ניסיון דומה מאוד לכפרים האקולוגיים, רק כאלה שצמחו בעידן אחר, מתוך מוטיבציות אחרות ועם ידע וניסיון אחרים לחלוטין. אולי מסיבה זאת בלבד, מה שאנחנו מנסים לייצר אינו קיבוץ, לפחות לא במובן המסורתי.

 

בשנה האחרונה כרמים גדל פי שניים, מ-14 בתי אב בערך לכמעט 30. יש כאן הרבה יותר ילדים, הרבה יותר אנשים, הרבה יותר פעילות וגם, באופן טבעי, הרבה יותר מחלוקות. וזה כל העניין. המהלך המדהים הזה, שגורם ללא מעט אנשים בכל מיני מקומות לפעור פיות בהשתאות, התרחש רק הודות לדבר אחד: היכולת לקחת חלק פעיל בבניית החיים האישיים והציבוריים שלנו. כ'חדש- ותיק', אני יכול ממש לראות את זה על פניהם של ה'חדשים' יותר. "בשביל זה בדיוק באתי לפה", הם יגידו לך. "להרגיש שאני לוקח חלק פעיל, שיש לי קול, שיש לי השפעה אמיתית. שאיזה מישהו באיזה משרד ממשלתי לא יחליט איך עליי להתנהל, לחנך, לפרנס ולהשפיע על הסביבה ביישוב שבו אני חי. אני אקבע את זה".

 

 

אקו-מס?

קהילות שלוקחות אחריות על ההווה והעתיד שלהן הן קהילות מוצלחות יותר, בוודאי בעיני חבריהן. ובסופו של דבר, זה הרי מה שבאמת חשוב. קהילות צריכות לבטא את הרצונות של מי שגר בהן, את שאיפותיו ואת האידיאולוגיה שלו, עד כמה שניתן ומבלי לפגוע בזכויותיהם של אחרים - בני אדם, בעלי-חיים ומערכות טבעיות כאחד. למה? כי אם היתה לנו בחירה אמיתית, אף-אחד מאיתנו לא היה מכניס לחייו את העשן של בתי הזיקוק בחיפה והסירחון של רמת חובב. האפשרות להחליט

בעצמנו מהי המסגרת הקהילתית בה אנחנו רוצים לחיות זהה לבחירה עם אילו מפגעים או נזק סביבתי אנחנו יכולים להשלים. במובן הזה כל בית משותף, כל שכונה, כל מושב וקיבוץ, יכולים להפוך לכפר אקולוגי.

 

מאז שהגענו לכאן אנחנו מבצעים מעין ניסוי שכזה בעצמנו. עד כמה מעורבות קהילתית מתאימה לנו? כמה אנחנו מוכנים להשקיע בה? עד כמה היא באמת חשובה לחיינו? הרי אף פעם לא גרנו בקהילה שכזו, מעולם לא התארגנו, הפעלנו והתדיינו כך. בינתיים אין לי ממש תשובות. הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שיש בזה משהו מעצים, סוג של אזרחות פעילה יותר. כאן אנחנו לא רק משלמים מסים במובן המקובל, חלק מהמס מתבטא בפעולות ובהשקעה עצמית במקום. יש בזה משהו יותר נכון, יותר אישי, יותר אחראי. כפר אקולוגי? ימים יגידו.