שרה לבני (רוזנברג) נולדה ב-1922 בוורשה בירת פולין ועלתה בילדותה עם משפחתה ארצה. בצעירותה הצטרפה לתנועת בית"ר ומאוחר יותר התגייסה לארגון האצ"ל, שם שירתה כלוחמת ומפקדת. בימיה בארגון זכתה לכינוי "שרה הקטנה", על שם השיר שחיבר עליה מיכאל אשבל, אחד מלוחמי הארגון שנידון לתלייה על ידי הבריטים.
מנהל מוזיאון האצ"ל, יוסף קיסטר, מספר כי לבני נעצרה על ידי הבריטים באוקטובר 1946 במחסום דרכים ליד זכרון יעקב, בעת שהעבירה תמסורת מאנשי הארגון בחיפה לפעיליו בתל-אביב. היא נכלאה בבית הכלא לנשים בבית לחם, ובסוף דצמבר 47 הועברה למחנה מעצר בעתלית. בחודש מרץ 48' הזריקה לבני לשריר בגופה חלב רותח, טענה כי מדובר בהתקף, והועברה לבית חולים רוטשילד בכרמל, משם הצליחה להימלט ולמצוא מחסה אצל ידידיה בחיפה, שהעבירוה בהמשך לתל-אביב.
אחרי שנתיים של פרידה מאיתן לבני, שהיה כלוא באותה העת בכלא עכו ושוחרר בפריצה לבית הכלא במאי 47', נפגשו שוב השניים ובאו בברית הנישואים. בני הזוג לבני היו הזוג הראשון שנישא במדינת ישראל העצמאית.
ח"כ לשעבר ולוחם האצ"ל יעקב נחושתן, ידידם הקרוב של בני הזוג לבני ז"ל, סיפר ל-ynet כי רעייתו - דבורה ז"ל, אחת הלוחמות הנועזות בארגון האצ"ל, היתה כלואה יחד עם שרה לבני בבית הכלא בבית לחם. "אחרי שכולנו השתחררו ממעצר, שרה ערכה עבורנו את החתונה בביתה. היא היתה אישה נהדרת ואצילה שאהבה מאוד את המולדת, והיתה מפקדת מהוללת באצ"ל".
לדברי נחושתן, שרה היתה גאה בבתה ציפי, כשזו מונתה לשרה בממשלה, ותמכה בה, על אף שהתנגדה לדעותיה. "שרה שלחה את ציפי לתנועת הנוער של בית"ר והיא ינקה ממנה את אהבת המולדת. שרה התנגדה להתנתקות מעזה וכשציפי לבני דיברה על מדינה פלסטינית עצמאית, זה לא היה לרוחה ומנוגד להשקפת עולמה. אבל היא קיבלה את עמדתה".