לגברת שבתמונה מימינכם יש כל הסיבות בעולם לחייך. קוראים לה מרי היגינס קלארק, היא בת 71, היא סופרת שכותבת בעיקר ספרי מתח רכים, בלי יותר מדי גוויות, ולזכותה רשומים כבר 18 רבי מכר היסטריים בארצות הברית. זה עוד כלום לעומת 64 מליון דולר שהיא עתידה לקבל כמקדמה מ"סיימון אנד שוסטר", הוצאת הספרים שלה, תמורת חיבור ארבעה רומנים לא ארוכים בחמש השנים הקרובות. בעצם, ה –4 מליון שמעבר לששים מיועדים לה ולבתה קרול, גם היא כותבת מותחנים, תמורת ספר משותף של שתיהן, שעניינו אגדות לחג המולד.
זוהי המקדמה הגדולה ביותר ששולמה בהיסטוריה של המול"ות. סופרים ישראלים מעולם לאו קיבל אפילו אחוז אחד מן הצ'ק לפקודת מרי היגינס קלארק, בתמורה להגשת סינופסיס מנומק להוצאה שלהם. בעצם, אם השמועות על מליון הדולר שנועה בן ארצי שלשלה לכיסה תמורת ספר הזכרונות על סבא שלה, הרי שהיא היחידה.
ואם לא די בזה, יש למרי היגינס קלארק מותחן נוסף ברשימת רבי המכר: "Before I Say Goodbye"" ראה אור בארצות הברית לפני חודשיים. קראתי: כיוון שזה ספר שמשתייך בבירור לז'אנר הקרא-וזרוק, ומתאים אך לימי הקיץ מיובשי-המוח, נרדמתי מדי פעם בלי תחושת אשמה מיותרת.
תרכובת של ג'ון גרישאם וברברה קרטלנד
מן המידע שליקטתי אודות מארי היגינס קלארק, עולה שמדובר בתרכובת של ג'ון גרישאם וברברה קרטלנד. כלומר, יש מתח – אבל זה לא לב העניין. במרכז ספריה עומדים יחסים בין זכרים לנקבות, לא בין שוטרים לגוויות. וכך, למרבה הצער, גם כאן.
נל מקדרמוט היא נכדתו של הסנטור הכל-יכול קורנליוס מקדרמוט, וכבר בתחילת הדברים הוא מנסה לשכנעה לנטוש את משרתה בעיתונות ולרוץ לסנאט כמוהו. אדם, ארכיטקט ובן זוגה של נל, מתנגד לזה מטעמים פרוזאיים, כי לא יהיה לה זמן לעשות ילדים. כבר בעמוד השני אנו מתוודעים למותם הטרגי של הוריה של נל, אנתרופולוגים שהתרסקו במטוס קל במעבה האמזונס – וגם לכושרה הנבואי של נל, או לפחות לתכונותיה המכשפיות הלא-מזיקות.
פרק אחר פרק מוחדר שחקן חדש לעלילה ומתברר לנו שלאדם יש שונאים, שלא כל העולם מת על קורנליוס מקדרמוט, שנל והמחברת מובילות אותנו ביד בטוחה למותו הצפוי מראש של אדם, לייסורים שנל חשה משום שבבוקר לפני הפרידה האחרונה מאדם אמרה לו, שאולי בעצם כדאי שלא יחזור הביתה – וכל זה מתרחש על רקע וושינגטון עתירת התככים, בכתיבה כל כך תמה, כל כך ילדותית, עד שבין נמנום קל למשנהו קראתי בפה פעור מתדהמה. איך, איך קרה שכתיבה כל כך בסיסית, לא מתוחכמת ואפילו לא קלילה –יוצרת תעשייה של רבי מכר?
יש לי שלוש השערות. הראשונה היא בעצם, שהתשובה טמונה בשאלה. כבר שנים לא ראיתי ברשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס סדרה של כותרים שמייצגת סופרים אמריקנים חשובים, להבדיל מאלה שיודעים למכור. מה שמגיע לרשימות הוא הג'יפה של הספרות, סטיבן קינגים, גרישמים ורומנים רומנטיים, ומרי קלארק היגינס משתבצת בזה יפה. המצב דומה למכירות במוסיקה: הם פשוט הסלין דיון והריקי מרטין של הספרות.
ההשערה השנייה עוסקת בנוסחות הצלחה. הרי כולם מכירים את הנוסחה, אבל רק סופרים רציניים מעטים מוכנים להתבזות כדי ליישם אותה. והשלישית, בהבדל בינינו לבין האמריקנים: למרות הקולוניאליזם התרבותי המתקדם, אנחנו עדיין אומה של קוראים תבוניים. עובדה. עמוס עוז עדיין מצליח לטפס ב(בגניחה) לראש הרשימות המקומיות, ואילו מספריה של היגינס קלארק, תתפלאו, לפחות עשרה תורגמו לעברית: "הניחי לי לקרוא לך יקירתי", "כפילויות של מוות", "זעקת חצות", "כאשר יפתי ישנה", "תסמונת אנסטסיה", אוהבת מוסיקה, אוהבת לרקוד", "עשור לרצח", "ריממבר", "היכן הם הילדים" ו-"לורי". כולם בהוצאת אור עם, ואף אחד מהם לא עשה כאן קופה.
ספר ראשון בגיל 45
מי שרוצה להמשיך לקנא, כדאי שיידע כי לא תמיד היו חייה של היגינס-קלארק קלים. היא התייתמה מאביה בגיל צעיר, הלכה ללמוד מזכירות כדי לעזור לאמה בפרנסת המשפחה, התחתנה וילדה חמישה ילדים והתאלמנה בגיל צעיר – ובשנת 1974, כשמלאו לה 45, החלה ללמוד באוניברסיטה וגם לכתוב ספר. הראשון לא גירד שום רשימה נחשבת של מכירות, אבל החל מן השני – "היכן הילדים" בעברית – הנוסחה עובדת. בינתיים צברה שמונה עשר דוקטורטים לשם כבוד וגם בי. איי רשמי אחד, וכיום היא נשואה באושר לנשיא בדימוס של "מריל לינץ'", שאפילו לא צריך את הכסף שלה, וביחד הם מגדלים חמולה ענקית של נכדים וכולם שמחים, מאושרים וטובי לב. לא נרגעתם? תקראו את הספר: יש שם הכל חוץ מכשרון.