"חסרונו ניכר בנוף הציבורי והפוליטי שלנו", כך אמר היום (ה') נשיא המדינה, שמעון פרס, בטקס האזכרה השנתי במלאות שש שנים לרצח השר רחבעם זאבי ז"ל. "בבואנו לפקוד היום את חלקת קברו, יתעלה מעל מחלוקות עקרוניות ונזכור אותו כמי שהקדיש מנעוריו את חייו להגנת העם, לביטחון המדינה ולשליחות הציבורית", אמר הנשיא.
בטקס האזכרה נכחו גם השר לעניינים אסטרטגיים אביגדור ליברמן, השר לביטחון פנים אבי דיכטר, שר הביטחון אהוד ברק,יו"ר הכנסת דליה איציק, יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, קרובי משפחה וחברים.
"אם מבקשים לדעת היום את חידת קסמו של הנער רחבעם זאבי, שם בשנות המאבק ומלחמת הקוממיות, מקורה במסירות ובאומץ לב עד כלות לחבורה הזאת. לא קל היה האיש, כינויו גנדי לא הלם בדיוק את מזגו הסוער והתקיף, איש של קווים ישרים וחדים ללא עיגול פינות. כמעט ללא גמישות, פולמוסן חריף וקנאי לארץ ישראל שכולה שלו, לציונות רדיקלית ולפרשנות כוללנית", הוסיף פרס.
"מועד היה לעורר מחלוקות, שש להתנצח, עומד על דעתו ולא מש ממנה. שום דיון והיגיון לא יזיזו אותו מעמדתו הנחרצת. אף על פי זאת היה קרוב ללב וקל היה להתחבב גם על דעת יריביו.
"גנדי נרצח בידי בני עוולה, רוצחים אלה בידינו תודה לאל, והם יישארו רוצחים בעינינו, ישפטו כראוי, ויידע העולם לעולם ולתמיד שאי אפשר לסלוח על רצח של אדם ומנהיג שעמד על דעתו. הסיפור על אהבתו לארץ ישראל הקדומה והחדשה נכתבה על ידו ביד אמן מהורהר. שיר של שירים לישראל אהובתו".
פלמח זאבי: מתרחשת פה ההונאה הגדולה בהיסטוריה
בנו של זאבי ז"ל, פלמ"ח זאבי, נשא אף הוא דברים ואמר בין השאר: "אנו כה מתגעגעים אליך אבא, אבל מתגעגעים אלייך גם הג'בלעות והואדיות, המדבר ושלג החרמון, שאותם כה היטבת להכיר ושאיתם פיתחת זוגיות הנרכשת רק תחת כפות הרגליים".
בשלב מסויים הפנה פלמ"ח את דבריו אל פרס ואמר: "כבוד הנשיא מעיד ומספר על החברות והערכה המשותפת שחלק עם גנדי ואכן כך היה. אני גם מניח שאבא היה בוחר בך פעם שנייה לנשיא, כמו שנהג בהתמודדות מול קצב. אבל אם גנדי היה מאזין לנאומך הראשון לאחר שנבחרת ובו סיפרת לכל העולם שעדיין מוקדם להעריך את תוצאות אוסלו, אני מניח שהיה בא איתך חשבון מיד ומנסה להראות לך שמתרחשת פה לפנינו ההונאה הגדולה בהיסטוריה.
בהמשך דבריו התייחס פלמ"ח זאבי למצב המדינה על-פי תפיסתו ואמר: "אויב חזק פי כמה מאיים לסלק אותנו מהבית. סכנה קטלנית פי כמה מכדורי הערבים, הסכנה היא העייפות שלנו היהודים מעצמנו. אנחנו נאחזים בציפורניים בארץ הזו ,שללא צל כה אהובה, אבל עושים את המלאכה באופן כמעט מכאני ונטול רגש,ואני מתפלל שנחזור ללהט ולאהבה הארוטית שחלק אבי עם אדמת אבותיו עם היהודים היושבים עליה.
"מאז קברתי את אבי רחבעם, אני הולך ומבין את עוצמת ההחמצה ולפיה כאשר אובד האמון בהתנהלות הפוליטית - אנו מפסיקים להזדהות עם המדינה ואז עולים כל אחד לחלקה הקטנה שלו בניסיון לעשות כסף, כי שם אולי יש לנו השפעה. אנחנו הישראלים הופכים אדישים ומתרחקים מהמדינה וזה תחילתו של הסוף".
באוקטובר 2001, כמה שבועות לאחר חיסולו בידי ישראל של מזכ"ל החזית העממית, אבו עלי מוסטפא, הוציאו לפועל פעילי הארגון את איומם לחסל אישיות ישראלית בכירה. ב-17 באוקטובר, לאור היום, הסתננו כמה חמושים למלון שבו שהה השר זאבי בירושלים במסגרת תפקידו וירו בו למוות מטווח אפס. ישראל ניהלה מרדף ממושך אחרי בכירי הארגון שנעצרו בסופו של דבר בידי מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני.