עד יומו האחרון לא קם לו מתחרה, שהצליח לאכול מהר יותר ממנו. כמו שד גמר יצחק רבין מן הצלחת. אפילו טבחים ומלצרים התקשו לעמוד בקצב שהכתיב ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל, מה שעורר לא פעם את חמתו. "היכן המנה השנייה?", שאל בקוצר רוח כשסביבו עוד נשמע שקשוק המזלגות. "מדוע הבשר עוד על האש והארוחה מתעכבת?". "הוא ממש שתה את האוכל", מספר איתן הבר, מי שהיה מנהל לשכתו במשרד ראש הממשלה. "מהר-מהר-מהר כמו מכונת ירייה. במהירות אדירה. הוא סיפר שהתרגל לזה בשנים הראשונות בצבא. אז לא היה זמן לשום דבר והיה צריך לאכול מהר והוא נאלץ להרגיל את עצמו. זה היה הסמל המסחרי שלו".
בהיכנסו בפעם השנייה ללשכת ראש הממשלה בשנת 1992, פנה רבין לנשות המשרד ושאל אותן בביישנות אם יוכל להזמין בהפסקת הצהריים את שנהג לאכול בלשכת שר הביטחון בקרייה בתל אביב.
שאלו אותו: "ומה תבקש?".
"אשל ומלפפון", השיב.
"את זה נכין במיוחד בשבילך בעצמנו", חייכו העובדות, ומאז, בכל פעם שנשאר במשרדו, קצצו בלשכה מלפפונים והטביעו אותם בלבן או ביוגורט.
"לאה רבין הקפידה מאוד לנזוף בו כשעלה במשקל והרבה פעמים הוא היה מספר לנו: 'לאה אמרה לי שעליתי'. היא הייתה ענקית בישול, על גבול החלום. את הכל הכינה במו ידיה, והיא אהבה לארח".
"בבוקר יצחק תמיד אכל חצי אשכולית, פרוסת לחם עם גבינה ושתה קפה", מעידה לאה ודררו, שהייתה המבשלת של בני הזוג רבין במשך כ-20 שנה. "אחרי זה שלחנו לו למשרד עם הנהג את ארוחת הצהריים. הרבה ממולאים, במיה, פרי ועוגה טובה. תמיד אמר: 'אתם שולחים לי יותר מדי'. בערב הוא אכל מרק ירקות עם כנפי הודו עם שתי פרוסות לחם שחור וטיפהל'ה ויסקי, שאני הכנתי לו: 1/4 כוס ויסקי ו-3/4 כוס סודה".
יותר מכל אהב רבין שוקולד. באחד מסיוריו בצפון הארץ, ביקר במפעל עלית בנצרת. בטרם עזב עם פמלייתו, קיבלו כולם שקיות מלאות בשוקולד. לראש הממשלה אף נתנו שלוש "בשביל הנכדים". "אני לא בטוח שהן הגיעו אליהם בכלל", צוחק הבר. ואילו אחותו, רחל רבין-יעקב, נזכרת בסיפור אחר: "באחת הפעמים כשהגיע לבקר אותי בקיבוץ, התוודה בפניי מתנצל שאמנם קנה לי שוקולד אבל גמר את כולו בדרך. הוא הבטיח שייפצה אותי בהזדמנות".
מול המחבוא הסודי – המגירה של שולחן ראש הממשלה – שם הסתיר רבין שוקולדים וסיגריות, הייתה בלשכתו פינת אירוח קטנה, אליה הסב עם אורחיו החשובים לקפה. על השולחן ניצב כלי מכסף, שאותו הקפידו אנשי הלשכה למלא מדי בוקר בשוקולדים כדי לכבד את הבאים. "אבל לא הוא ולא אני פתחנו אי פעם את הקופסה הזו, ובכל זאת מדי בוקר היה עלינו למלא אותה, שכן התרוקנה".
"בפברואר 1992, בוויקאנד הראשון לאחר הבחירות, הגיע ראש הממשלה הנבחר יצחק רבין לחגוג את נצחונו במסעדת קרן היוקרתית", כך נכתב בינואר 2003 ב"ידיעות אחרונות". "15 מהמקורבים לו ביותר חיכו לו שעות ליד השולחן כדי להשיק כוסות שמפניה ולהתבשם בניצחון המתוק. באיחור מאוד לא אופנתי ואחרי שגמר את ענייניו במרכז המפלגה, נכנס רבין לקרן עייף מאוד, עם אותו חיוך מבויש ועקום שכולם זוכרים. אירית שנקר וחיים כהן, הבעלים, מיהרו לתקוע לחתן השמחה כוס שמפניה ביד כדי לאותת לו שיתחיל לחגוג. לאה רבין ביקשה לשתות לחייו, אבל רבין סירב לשתף פעולה. הוא הניף את הכוס ואמר שהוא רוצה לשתות לכבוד הפעם הבאה בקרן, אחרי שיחתום על הסכם שלום. ב-93' חתם רבין על הסכמי אוסלו". 15 שנה אחרי והאופטימיות המדינית גסטרונומית היא לא יותר מזיכרון רחוק ומעורפל. אין רבין, אין שלום – ואפילו מסעדת קרן כבר איננה.
2 כנפי הודו
200 גרם דלעת
2 קישואים
2 גזרים
זר שמיר
זר פטרוזיליה
1 שורש סלרי
2 כפות קוואקר
מלח לפי הטעם
אופן ההכנה:
המרכיבים:
1 ק"ג במיה
1 בצל גדול קצוץ לקוביות
4 עגבניות חתוכות לקוביות
2 שיני שום כתושות
5 כפות שמן זית
מלח לפי הטעם
פלפל שחור לפי הטעם
אופן ההכנה:
המרכיבים:
12 פלפלים אדומים
150 גרם גבינה קשה מסוג עמק
2 כפות פירורי לחם
3 כפות קמח
50 גרם חמאה
קמצוץ אגוז מוסקט
4 כפות חלב
3 ביצים
מלח גרוס לפי הטעם
אופן ההכנה:
"כשלא אכלנו בבית החינוך, קיבלנו מעט כסף כדי שנלך לסעוד במסעדה", מספרת רבין-יעקב. "אלא שלא אחת התעצלנו והעדפנו לקנות בננות ולהכין לעצמנו את המאכל הנהדר הזה בבית. יצחק אהב מאוד בננות".
המרכיבים:
2 בננות בשלות
1 גביע שמנת חמוצה
סוכר לפי הטעם
אופן ההכנה:
עופר ורדי הוא עיתונאי ואיש של אוכל, בעל הטור גולאש לגולש. אפשר ליצור עימו קשר כאן.