סופשבוע של שאנטי ולוקוס עם ארטישוק

רפי אהרונוביץ' עולה לצפון ומגלה שגם בלי מזגן אפשר לשרוד ואפילו ליהנות מאד. אחרי שהוא חוזר מהמסע, אין לו ברירה אלא לבשל (הגברת אמרה), אז הוא מכין לוקוס עם ארטישוק ויין לבן בקלי קלות

קצת באיחור, נזכרתי לספר לכם על סופשבוע ארוך וחם מאוד, שעבר על כוחותינו באחד הימים האחרונים של הקיץ. האמת שהסופשבוע הזה, התחיל טוב. מה זה טוב, אפילו מצוין.

 

ביום ה' בצהריים נידב אותי מר ק' לעמוד על הגריל (סליחה, שני גרילים: אחד מפלצתי על גז והשני פאריז'ה ארגנטינאית קלאסית), על מנת להכין בשר לחבורת הגולפאים שלו שחגגו את פתיחת "סיום קיסריה". לא הבנתי למה חוגגים סיום של עיר כמו קיסריה, אבל הצטרפתי למסיבה.

 

על הגריל עלו, לפי הסדר: שמונים שרימפס קריסטל בקליפתם, שדודי מירנד אותם מבעוד מועד לילה במקרר והתייחס אליהם באהבה ואני הכנתי להם רוטב של מיונז משובח, קארי ושום. השרימפסים נעלמו תוך דקה. קבבונים קטנים קיפצו בעליזות, זוגות זוגות על הרשת והוגשו עם טחינה שהכילה גם פלפל אדום קלוי ולקינוח, אנטרקוטים גדולים (יש כאלו שיגידו אפילו גדולים מאוד), שהושרו 48 שעות בשמן זית, שום ועשבי תיבול וניצלו בנתחים שלמים כ-20 דקות מכל צד על גריל הגז. לאחר הצלייה הם צוננו מעט, נפרסו לעובי של 2-3 אצבעות של גולפאי ממוצע והושלמו על הפאריז'ה הארגנטינאית כשהם מתובלים במעט מלח גס.

 

האמת, היה חם. לא רק בגלל הגרילים שעבדו יחדיו, אלא בגלל שזה היה אחד הימים החמים ביותר השנה. אבל מקלחת, טבילה בבריכה, בירה, קפה שחור וסיגר, והעתיד נראה אופטימי. משם, על מנת להירגע, נסענו ישר לבקתה בקדיתא. טוב... אז המקום די זרוק. עם אווירת סוף העולם, כך שבתחילה כוחותינו המורגלים לרמת ספא ומעלה נכנסו ללחץ. ואפילו אני, מיד כשהגעתי, נתתי התראה סלולרית לג' בזו הלשון: "הצטייד במאוורר", שכן המצננים, כאלה שהזכירו לי את הצבא בסיני, לא היו משהו.

 

אבל עבר זמן והרושם הראשוני פינה עצמו לאט לאוירת שאנטי מדהימה. התחלנו להכנס לקצב. הנוף שם באמת מדהים, הבריזה בערב משגעת וארוחת הבוקר אף היא היתה טובה. לקח לי יומיים להתחבר, אבל כשעמדתי בבריכה הקטנה אך מצננת מספיק, עם סיגר (נשאר לי מהברביקיו), מסתכל על המפל הזורם והנוף, זה השכיח ממני לחלוטין את המזרן הקשה מדי והמצנן המרעיש מדי. יש בהחלט אוירה בבקתה בקדיתא ואם תוסיפו על זה את החברותא, תבינו שהסופשבוע הזה התקדם יפה.

 

בערב הראשון אכלנו סלטים שקנינו בדרך אצל נימר. מצחיק אולי, אבל תמורת מאה שקלים שמונה אנשים אכלו חומוס, טחינה, חציל אלוהי בטחינה, חציל קלוי, סלט גזר חריף, טאבולה ולבנה עם מלפפון חי. לזה הוספנו גם סלט ירקות ענקי שהכינה מרה, שתמיד מביאה איתה את כל הבית, אך הפעם הסתפקה רק במחציתו. תזכורת: מקום כזה מחייב כמה דרינקים, רצוי להצטייד בג'ין וטוניק, למשל.

 

בערב השני, אכלנו אצל גילי. מקום שנקרא "גילי מסעדת שף", במלון אמירי הגליל. מקום קטן, אינטימי ונחמד. גילי היא מסעדה כשרה, לא מבשלים בה בשבת. על השולחן טחינה טובה, ממרח חציל בנענע שהיה משובח, ומה שאצלנו במשפחה נקרא חומוס רומני - ממרח של שעועית יבשה, מתקתק וטעים.

 

מרק העגבניות בעראק היה מצוין. האוסובוקו עגל והאוסובוקו טלה היו טובים אף הם. ב-140 שקלים לאדם יפטמו אתכם בגילי עם מנות פתיחה, מרק, עיקרית וקינוחים. הוספנו לזה שני בקבוקי יראון של יקבי הגליל, שהם תמיד טובים. השירות היה מקצועי ואדיב. אופציה כשרה וטובה.  

חביב במיוחד. לוקוס (צילום: ירון ברנר)

 

למחרת, בצער רב, הרחקתי עצמי מהבריכה ומהשאנטי ונסענו הביתה. הבנות היו רעבות אז אכלנו במינה טומיי באבן גבירול, דים סאם, באו וגיוזה (הבאו, מעין לחמניה מאודה מבצק שמרים עדין עם בשר כבש, והלהיט היה פאד תאי נוסח קוואסאקי. "קוואסאן" תיקנה אותי הגדולה, בוגרת ויאטנם. שיהיה. בכל מקרה, היה טעים). לקינוח, עוגת שוקולד בצורת קיפוד מבוטיק סנטרל וחזרה לשגרה.

 

אחרי שלושה ימים של זלילה מחוץ לבית, לא היתה ברירה, היינו צריכים לבשל משהו. "די לשחיתות", אמרה הגברת, "נכין ארוחת דגים, זה הרבה יותר בריא". "שיהיה", עניתי, וקפצתי לקנות. אם כבר דגים אז לוקוס, דג שחביב עליי במיוחד. נכון, מחירו בשמיים, בייחוד כשאנחנו נזדקק לנתח מפולט, כלומר, בלי הראש, הזנב והאידרה, מה שמביא אותו למחיר של בשר בקר משובח ביותר, אבל כידוע לכם אני חוסך על החינוך של הילדים ולא על אוכל, וחוץ מזה, לפעמים צריך גם לאכול בריא.

 

לוקוס בארטישוק ויין לבן

המרכיבים:

6 מנות פילה לוקוס

מעט קמח

פלפל לבן

1 קופסא של ארטישוק בשמן זית (אני מציע להשתמש בצנצנת המגיעה מאיטליה של ארטישוק מושרה בשמן זית או לחלוט לבבות ארטישוק במים למשך דקה ואז להשרות בשמן זית)

מעט תימין

1 כוס יין לבן

2 פלפלים אדומים קלויים מקולפים וחתוכים לקוביות

שמן זית

מלח ים

מעט טבסקו

 

אופן ההכנה (פשוט ומתבסס על העיקרון שאסור לגעת בחומרים משובחים יותר מדי):

1. מקמחים את הדג בקמח שלתוכו הוספנו את הפלפל הלבן, מטגנים בשמן זית מספר דקות על כל צד.
2. מוסיפים את שאר החומרים פנימה, מביאים לרתיחה, מבשלים על אש קטנה כ- 15 דקות. אם אתם חושבים שזה טעים חם, אנא מכם, נסו לטעום את זה קר למחרת.