חברת מכשירי תנועה שמכרה לאדם רכב חדש מסוג קרייזלר נאון שהתגלו בו פגמים, בעיקר בתיבת ההילוכים, תשלם לו 90,000 שקל, הכוללים השבת חלק מהסכום ששילם ופיצויי עגמת נפש. כך קבע בית משפט השלום בחיפה.
התובע רכש במאי 2002 רכב חדש מסוג קרייזלר נאון, תמורת תשלום של 106,495 שקלים. במועד רכישת הרכב נמסרה לתובע תעודת אחריות שתוקפה למשך 3 שנים או עד לצבירת 100,000 ק"מ, המוקדם יותר.
שמונה ימים לאחר קבלת הרכב התעוררה בעיה: הרכב "לא סחב" בעלייה. התובע ניגש למוסך של מכשירי תנועה, ותיבת ההילוכים הוחלפה. הרכב עמד שלושה ימים במוסך ולתובע ניתן רכב חלופי.
התובע טען, כי משלב זה לחודש אוגוסט 2002 היו לו תלונות נוספות, בכללן: הוחלפה נורה המאירה את מצב ההילוך בשל התחממותה, קפיץ תא המטען שהתרופף והחלפת מצבר. מכשירי תנועה טענה בתגובה, כי הרכב נלקח לבדיקה על-ידי מנהל השירות האזורי וכן על-ידי מנהל השירות הארצי, ולא אותרו תקלות.
בהמשך, התובע פנה שוב למכשירי תנועה בשל תקלות שונות, רכבו נבדק, ולאחר שבנובמבר 2002 ידית ההילוכים נתקעה בהילוך 1 ולא ניתן היה להעביר הילוך, החליט התובע להשבית אותו ולאחסנו ללא כל שימוש. במקביל, הוא עתר לביטול ההסכם והשבת כספו בתוספת פיצוי כספי עבור עוגמת נפש ועבור השבתת הרכב.
מכשירי תנועה נסתה לפתור את המחלוקת, והציעה לתובע בכתב, כי הרכב יועבר למוסך שלה, ייבדק על ידי המוסך ויטופל בהתאם לממצאים. לאחר מכן יילקח בורר טכני ששכרו ישולם על ידה וחוות דעתו תחייב את הצדדים. מכשירי תנועה חזרה על הצעתה שוב, אך התובע סירב.
השופטת ר. למלשטריך-לטר, מבית משפט השלום בחיפה, קבעה כי התלונה המרכזית של התובע היא אי תקינות תיבת ההילוכים. תלונות אחרות שלו (כמו המצבר והנורית) הן שוליות ובחלקן אף לא מצדיקות התייחסות.
נקבע, כי הבעייה שנתגלתה ברכב מהווה הפרה יסודית של חוזה המכר בין התובע למכשירי תנועה, ולפיכך התובע זכאי לביטול ההסכם.
לדברי השופטת, "כשאדם רוכש רכב חדש מהיצרן במיטב כספו, מה גם שהרכב הינו רכב יוקרתי, הוא מבקש ליהנות מהנסיעה ברכבו, ובודאי שלא להיות מוטרד מתיקוני מוסך. אם היו מציינים מראש בפני התובע שאלו התקלות,דהיינו - תנודות חזקות של הרכב בהעברת הילוכים, רכב שלעיתים "לא סוחב" תוך כדי נסיעה או קפיצות בנסיעה מהירה, סביר להניח שהיה בוחר שלא לרכוש את הרכב נשוא הדיון".
אי הקטנת נזק
עם זאת נקבע, כי התובע היה יכול להקטין את נזקו, אך הוא לא עשה כן. הוא היה יכול למכור את רכבו , ובתמורה לרכוש רכב אחר. בכך היה התובע מקטין את נזקו, שכן היתה נמנעת ממנו השבתת רכב והצורך להשתמש בתחבורה ציבורית, כפי שטען, וכן הרכב היה נמכר קרוב לוודאי בערכים שקרובים לשוויו ביום רכישתו.
כמו-כן, מכשירי תנועה ביקשה במהלך דצמבר 2002 לבדוק אפשרות לאתר את התקלה ולתקן את הרכב, ולאחר מכן להעמיד את הרכב לבדיקת בורר טכני. התובע סירב לכך. גם בכך מנע אפשרות להקטין את נזקו. נקבע, כי יתכן שבבדיקה מעין זו ניתן היה לתקן את מערכת בקרת המהירות, הבעיה הייתה נפתרת, ונזקו של התובע היה מצטמצם באופן משמעותי.
יתרה מכך, גם שנה לאחר שהתובע בחר מיוזמתו להשבית את הרכב, הוא סיכל אפשרות בדיקת הרכב על ידי מומחה אוביקטיבי בשל התעקשותו.
התובע עתר להשבת כספו בסך של 106,495 שקלים. נקבע, כי כנגד השבת הסכום על התובע להשיב את הרכב שקיבל. אלא שמחיר הרכב בסמוך לקנייתו איננו כמחירו היום, מפאת חלוף השנים, תום תקופת האחריות והשימוש שנעשה ברכב.
בהתחשב בשיקולים הרלוונטיים, נקבע כי על מכשירי תנועה החובה להשיב לתובע כנגד קבלת הרכב עצמו סכום של 65,000 שקלים בלבד, המגלם את האיזון הנדרש בהשבה לצורך מניעת התעשרות של מי מהצדדים.
התביעה לפיצוי בגין השבתת הרכב נדחתה, והתביעה לפיצוי בגין עגמת נפש התקבלה, באשר נפסק כי יש לפסוק לתובע סכום של 25,000 שקלים. בהקשר לכך נקבע, כי אמנם נגרמה לתובע עגמת נפש, באשר נאלץ לפנות למוסך מספר פעמים ונשללה ממנו ההנאה שבנהיגה, ואולם עוגמת הנפש של התובע התעצמה נוכח התנהגותו (כאשר לא העמיד את הרכב לבדיקה ע"פ בקשת מכשירי תנועה).
בסיכום, מכשירי תנועה חויבה בתשלום סכום של 90,000 שקלים לתובע ובעוד 7,500 שקלים שכ"ט עו"ד, החזר אגרה והחזר הוצאות.
לפסק הדין בעניין רוזנברג שמעון נגד מכשירי תנועה - לחצו כאן
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין"