סיפור מהחיים: הילד נולד בחודש 6 באמצע החופשה

ליאת רהב היתה בחודש השישי להריונה כשטסה עם בעלה לירן לחופשה רומנטית ברודוס. אבל סמוך לחזרה ארצה, בשבוע ה-26 להריון, ילדה ליאת את מתן, ששקל קצת יותר מקילו אחד בלבד. בהיעדר פגייה באי הקטן, נותרה האם בבית החולים ולירן הוטס עם בנו הרך לכרתים. כעת, שלושה שבועות אחרי הלידה, מחכה המשפחה הצעירה לאור ירוק כדי לשוב ארצה. לירן מהאי כרתים: "זה היה כמו מבצע אנטבה. לא היה לי זמן לחשוב שאני הולך להיות אבא"

יש לסיפור הזה הרבה מרכיבים לא צפויים: חופשה רומנטית נקטעת עקב לידה מוקדמת באי זר, תינוק מוטס מאי לאי בשעות הראשונות לחייו, אמא שנשארת מאחור. וגם רופאים שאי אפשר לדבר איתם, חברת ביטוח שמקשה על החיים, מתח נפשי רב - והרבה תושיה שמפגין האב הצעיר.

 

ליאת רהב (בת 30) מתל אביב ידעה שיש לה רחם דו-קרני: מעין שני רחמים אשר מחוברים בחלקם התחתון ובעלי צוואר אחד היוצרים צורת קרניים. הרופאים הסבירו לה שהעניין עלול להקשות על כניסתה להריון וכי קיים סיכוי להפלה. אבל הרופאים שבדקו אותה בזמן ההריון לא ייחסו לכך חשיבות: "כל הזמן אמרו לנו שזה לא אומר שום דבר ושנמשיך את ההיריון כרגיל. אם תתפתח בעיה בשלבים מאוחרים, ינהגו כמו בכל היריון אחר", אומר בעלה של ליאת, לירן.

 

שבוע לפני נסיעה מתוכננת לחופשה בחו"ל סבלה ליאת מדלקת בדרכי השתן. רופאה שבדקה אותה בחדר המיון, ורופא קופת החולים אחריה, לא ייחסו חשיבות לדלקת, לרחם הדו-קרני או לחודש השישי להריונה, בו התכוונה לטוס. "הרופא אפילו כתב לה פתק 'אין מניעה מטיסה'", אומר לירן. "גם אצל חברות התעופה והביטוח לא נדלקה איזו נורת אזהרה".

ליאת ולירן רהב באי רודוס. יצאו כזוג, יחזרו כמשפחה  

 

הזוג המריא לחופשה שכה חפץ בה. וברודוס, כמו ברודוס, מצאו עצמם השניים רובצים לחוף הים, אוכלים טוב, ישנים, וחוזר חלילה. במשך כל השבוע לא חשה ליאת כאבים כלשהם. עד ליום שישי בצהריים. "היינו בחוף וליאת הרגישה התכווצויות. חזרנו למלון וליאת גילתה קצת דימום. התייעצנו קצת עם המשפחה והתקשרנו למיון יולדות באיכילוב שם המליצו לנו לא לקחת סיכון ולנסוע ישר לבית החולים", ממשיך לירן.

 

בבית החולים חוברה ליאת למכשיר המוניטור והתגלה שמדובר בצירים וכי לא נשקפת סכנה לעובר. משהחמיר הדימום ולאור השבוע המוקדם להריון (26), החליט הצוות הרפואי לתת לה טיפול תרופתי תוך-ורידי, לעיכוב הצירים. ליאת נשארה בבית החולים במשך כל סוף השבוע.

 

לאחר סדרת בדיקות שעברה ביום ראשון, הוחלט לאפשר לה לצאת לישראל בטיסתה המתוכננת. הטיפול התוך-ורידי הוחלף בטיפול בכדורים. כשעה וחצי לאחר שחרורה מבית החולים חזרו ההתכווצויות והדמם. "חזרנו לבית החולים. חיברו את ליאת לאינפוזיה והתחלנו שוב את אותו הסיפור", אומר לירן.

 

"אין לי זמן לחשוב שאני הולך להיות אבא"

לירן מיהר להפעיל את חברת הביטוח וגילה כי מדובר במשימה לא פשוטה. "חברת הביטוח, הראל, לא טיפלה בנו מיד. קודם הם בדקו אם ליאת מבוטחת ומה הרקע הרפואי שלה", מספר לירן שגילה במהרה כי גם בקופת החולים לא מכירים את אשתו. רופא קופת חולים מאוחדת טען בפני חברת הביטוח שאין לו כל פרטים על ליאת. "זה הרופא שטיפל בה במהלך כל ההיריון. איך זה יכול להיות?" תוהה לירן.

 

לבסוף אישרה חברת הביטוח להטיס את ליאת ארצה כשהיא מחוברת לאינפוזיה, מלווה ברופא, ולאחר 48 שעות בהן לא חוותה התכווצויות או דימום.

 

הטיסה תוכננה ליום שלישי בבוקר, אך בוטלה כיוון שלא היה מטוס למשימה. טיסה חדשה תוכננה ליום רביעי אחר הצהריים, אלא שתרופות העיכוב הפסיקו להשפיע על הגוף. ההתכווצויות והדימום חזרו ביתר שאת. "בדקו את ליאת באולטרסאונד וראו שיש היפרדות שלייה. התקשרתי לחברת הביטוח והודעתי להם שישכחו מהטיסה. אחרי כמה דקות אני שומע את ליאת עוד פעם צועקת, עוד פעם היא קיבלה כאבים ודיממה. קראתי לרופאים ומהרגע הזה העסק פשוט עף במהירות", מספר לירן בהתרגשות.

 

"ראיתי שהרופא לא רגוע, ראש המחלקה לא רגוע, האחיות היסטריות. הבנתי שהם הולכים לניתוח קיסרי שנובע מהדימום. אין לי זמן לחשוב שאני הולך להיות אבא. באותם רגעים חשבתי רק על ליאת. כל הפוקוס שלי היה שאשתי תחייה".

 

לאורך כל השהייה בבית החולים זכה הזוג ליחס טוב מצד אנשי הצוות היוונים. אבל המכשלה שליוותה את כולם לאורך הימים הארוכים הפכה לבלתי אפשרית ככל שהלך המצב והחמיר: למעט שני רופאים, אנשי הצוות לא ידעו אנגלית. "זה הפך את הלחץ של הלידה המוקדמת לקשה שבעתיים", אמר לירן.

 

" חרדתי לחייהם של התינוק ושל ליאת"

ואם לא די בכך, מיד לאחר הלידה ניצבו בני הזוג מול בעיה חדשה: בבית החולים ברודוס אין פגייה, והפגים נשלחים לטיפול בבית החולים בכרתים, שעות מעטות מלידתם. לירן זוכר כיצד הוכה בתדהמה כשעמד מחוץ לחדר הניתוח שעה שאחות יצאה למסדרון אוחזת בבנו שנולד במשקל 1 ק"ג ו–80 גרם כשהוא עטוף בשמיכות בלבד.

 

"חרדתי לחייהם של התינוק ושל ליאת. תחושה של 'הכל יותר מדי'", אומר לירן שהתעשת במהירות והורה לחברת הביטוח להכין 'אמבולנס אווירי' שייצא מהארץ כדי להביא מיוון את בנו הקטן.

 

"זה היה מבצע אנטבה. אני מתקשר לחברת הביטוח ומעדכן אותם שהילד שלי נולד, ואין בבית החולים את הציוד הדרוש לטפל בו, ומנגד בית החולים אומר לי שאין זמן", נזכר לירן. "רופאת מחלקת ילדים תפסה אותי ואמרה לי שגם מבחינתם זה אירוע ויש לגביו נוהל. היא אמרה לי שהילד שלי לא יכול לנשום בכוחות עצמו, ושארבע השעות הקרובות הן קריטיות. אם הילד יקבל בהן התקף נשימה לא יהיה לבית החולים איך להחיות אותו". לבסוף טסו לירן ובנו לכרתים.

 

בבית החולים ברודוס נשארה ליאת עם אמא שהגיעה ליוון יום קודם לכן. "קרע אותי להשאיר את ליאת מאחור. אבל הסתכלתי עליה - רק הייתי צריך לדעת שהכל בסדר איתה - ומהרגע הזה טיפלתי בבן שלי", אומר לירן ומספר על ימים קשים של בכי ללא הפסקה שעברו על ליאת אחר כך.

 

שלושה ימים לאחר הדרמה הגדולה התאחדה המשפחה מחדש. "כשראיתי את ליאת מצד אחד הוקל לי על שאני כבר לא לבד עם מתן בכרתים. מצד שני חששתי, כי בכל זאת היא אחרי ניתוח".

 

המסע של משפחת רהב ארצה עדיין לא תם. בשיחה בין רופאים מהארץ לצוות הרופאים היווני שנערכה אתמול (ג') נקבע כי נוצר חלון הזדמנויות להטסתו ארצה של מתן. "הכי טוב זה לחכות עד שהתינוק ייצא מהפגייה, אבל כולם יודעים שזה לא ריאלי שנחכה פה שלושה חודשים. לאחר השיחה היום הבנתי שכולם הגיעו למסקנה שזה הזמן להטיס אותו הביתה".  

 

• המידע הראשוני התקבל במייל האדום