פשע בסטייל

הפאדיחות והפאשלות האופנתיות של העשור האחרון וחצי מהנוכחי

הפדיחות של הניינטיז

באג 2000 - בסוף שנות ה־90 העולם הטריד את עצמו בלדמיין איך ייראו החיים בשנת 2000. משום מה, המסקנה הייתה שמערכות המחשוב יקרסו וכולנו נלבש פריטים חייזריים וכסופים.

 

נו, באמת. אנחנו צריכות להסביר לך למה זה לא הגיוני? מספיק שנאמר שכנראה שידם הארוכה של מאלדר וסקאלי מ"תיקים באפילה" הייתה בדבר.

 

אמביציה בלונדינית וחייזרית. מדונה בניינטיז 

 

הרואין שיק - הימים היו ימי הזוהר של קלווין קליין ובושם ה־"CK" האנדרוגיני שלו, ודוגמנית זעירה בשם קייט מוס הפציעה משום מקום וכבשה את המסלולים. בואו נאמר שבניינטיז להיות רזה מדי נחשב הכי מסעיר בעולם, אבל הדגש היה גם על מראה נערי וקצת, נו כן, נרקומני.

 

לצערנו, ההרואין שיק לא חלף מהעולם, היום הוא סתם נקרא אנורקסיה.

 

נערת רוק. קייט מוס 

 

נעלי "בפאלו" עם פלטפורמות אימתניות - הנעליים הכעורות האלה צריכות להיות על המצפון של ה"ספייס גירלז". אנחנו אשמות שהן היו נמוכות מדי?! ההצלחה המטורפת שלהן גרמה לפלטפורמות שהן נעלו להיות כל כך אופנתיות, עד שבחורות מגניבות בדרך כלל בחרו בנעליים נטולות כל חן, שגרמו להן להיראות כאילו הן מהדסות על מחליקי סקי גם כשההרים המושלגים לא היו ממש בנמצא.

 

בכל העולם פג תוקפו של הטרנד די מהר. בישראל, רחמנא ליצלן, תוכלו למצוא אותו גם היום.

 

על מצפונך. בייבי ספייס בפלטפורמות מחרידות 

 

נעלי "דוקטור מרטינס" - הולכות מצוין עם הלוק הגראנג'י של חולצת פלאנל פתוחה מעל טי־שירט לבנה או כזאת עם הדפסי רוק. את נעלי ה"דוק מרטינס" הבריטיות ניתן היה למצוא בשלל צבעים ודוגמאות טיפשיות, ויש מי שנסעו עד לונדון בשביל לרכוש זוג נדיר ומגוחך במיוחד.

 

היתרון: את המרטינס לא היה צריך לשרוך, והן השתלבו במראה ה"כרגע קמתי מהמיטה" הדיכאוני ששלט בתחילת הניינטיז. החיסרון: הן היו סתם מגושמות ולא מחמיאות.

 

עגיל בגבה - בימים בהם טל ברמן היה אליל מין, עגיל בגבה נחשב מדליק. מדובר בחלק מתרבות מועדונים אהבלית שמקדשת הטלת מום.

 

נכון לשנת 2007 פירסינג בכלל, ובגבה במיוחד, נראה כמו גחמה כואבת, כעורה ומתאמצת מדי. תכלס, אנחנו מרשות רק לנינט לעשות, וגם זה, רק אם היא מתחרפנת במהלך טיול באמסטרדם.

 

פאוץ' לגברים - ניסיון כושל של המין הגברי לאמץ לעצמו תיק ערב לגיטימי. חלק מטובי האבות שלנו סובלים מהתסמונת עד היום.

 

ואנחנו תוהות: בנים, למה אתם כל כך מפחדים מתיקים אמיתיים?

 

קעקועים - שוב, כמו עם העגיל בגבה, יותר מדי פליטים של סצנת המועדונים מהניינטיז מסתובבים היום עם קעקוע טיפשי בצורת גדר תיל על הזרוע (פמלה אנדרסון, איתך הסליחה), או אף גרוע מכך - עם קעקועי טרייבל על הגב התחתון.

 

הם חשבו אז שזה קול ופרוע, אנחנו חושבות עכשיו שזה פאתט. קעקועים נראים רע על עורה של מי שכבר אינה בת 16 ומוזילים כל מראה בוגר שתנסי לאמץ. יותר מכול, הם פשוט תקועים שם גם אם כבר ממש מיצית אותם. ע"ע מירי בוהדנה, שמזמן מנסה להיפטר משלה בשלל ניתוחי לייזר. אאוץ'.

 

זול ותקוע. פמלה אנדרסון וטומי לי מקועקעים 

 

שמלות בייבי דול - בעקבות הצלחתו המסחררת (והמוצדקת!) של הסרט "קלולס" מ־1995, הפך מראה ה"תינוקת המגודלת", שאפיין את שר (אותה גילמה אלישיה סילברסטון בסרט המיתולוגי), ללוהט בטירוף. הלוק כלל שמלות בייבי דול בצבעים רכים, גרביים עד מעל הברך, קליפסים קטנים בצורת פרפרים ואקססוריז מעוטרים בפרווה ובנוצות.

 

מצטערות, אבל להיראות כמו ילדה בת חמש זה לא סקסי. בימינו, אגב, מי שנגנב מלוק כזה נקרא פדופיל.

 

תספורת רייצ'ל - בגלגולה הקודם נקראה גם "תספורת מג ריאן". שייכת לאסכולת ה"כרגע קמתי" הארורה ומתאפיינת במראה מדורג ושובבי.

 

התספורת הכאילו קלילה ועאלק אגבית הזאת לא מחמיאה לכל אחת, ולמרבה הצער, במבט לאחור היא גם לא ממש החמיאה לג'ניפר אניסטון, אלא גרמה לפנים שלה להיראות הרבה יותר מדי רחבות.

 

הפלופים של המילניום

קצת קשה לנו כרגע לשים את האצבע על כל הטרנדים המאוסים של העשור הראשון במילניום השלישי, בעיקר בגלל שהספירה עדיין נמשכת, והפרספקטיבה הדרושה לא בנמצא.

חוט אדום נגד עין הרע - החל במדונה וכלה באליענה בקייר, אם את מישהי שחושבת שהיא משהו - צמיד אדום למזל על פרק היד הוא אביזר חובה בשבילך.

 

אנחנו חושבות שלענוד סממנים קבליים בלי להבין מה הם באמת אומרים זה סימן לחוסר אופי, אבל שיהיה.

 

העיקר הכוונה. מדונה של שנות האלפיים  

 

חולצות פיקאצ'ו - או כל חולצת מנגה אחרת שגורמת התקף אפילפטי לילדים שבוהים בה יותר מחמש שניות רצופות.

 

החולצות האלה משלבות בצורה עילגת שלל לוקים שאינם קשורים זה לזה בכלל: הסטריט היפני, הגיק חובב הקומיקס והאינפנטיל. התוצאה - מבאסת בעליל.

 

להיות עשירה בהגזמה - פאריס הילטון, קימורה לי סימונס, ויקטוריה בקהאם ועוד המון בנות מקושקשות ועשירות מדי עוטות עליהן מותגים כאילו היו מדים, מרבות בבחירות וולגריות של פריטים, והכול לשם בזבוז כסף ותו לא.

 

זה לא משנה אם את יורשת, אשת אוליגרך מהגוש הקומוניסטי לשעבר או סתם יפנית, הטרנד של להוציא לכולם את העיניים ולהתלבש כמו כספת עלה לכולנו על העצבים כבר מזמן. והעולם, משום מה, שותק.

 

וולגרית. קימורה לי סימונס מדגמנת עושר מוגזם בגיליון ספטמבר של "in style" 

 

צמיד צהוב של לאנס ארמסטרונג - הכוונה המקורית, קרי לגייס כספים למען המלחמה בסרטן, הייתה טובה. הבעיה התחילה כשיותר מדי גופים ייצרו צמידי גומי צבעוניים למען מקבץ מטרות אזוטריות, והצמיד הצהוב המקורי נשכח.

 

כך או כך, צמיד גומי על היד לא משתלב בשום לוק בחורף הנוכחי.

 

קוצים מחומצנים לבנים - או במילים אחרות: צחי אירני, לא נשכח ולא נסלח! (ואגב, ראש מגולח עם קווצות שיער בחזית זה עסק מפוקפק לא פחות).

 

מחריד, מחריד, מחריד! בנים, תלמדו כבר להסתפק בתספורות פשוטות וסקסיות.

 

רטרו - בשנות ה־60 היו היפים, בשנות ה־70 היה דיסקו, בשנות ה־80 היה פופ ובשנות ה־90 היה רוק. אבל מה באמת מביאות איתן שנות האלפיים? איזה צליל ייחודי או מראה אופנתי מסתובב עכשיו שלא ראינו עדיין בשום מקום אחר?

 

עצוב להודות, אבל בינתיים גדולתו האמיתית של העשור הזה היא מִחזור. פתאום הכול רטרו, וזה גורם לנו להיזכר בשורה משיר של סטינג: "ההיסטוריה לא תלמד אותנו כלום".

 

והנה הפאדיחות של שנות השבעים והשמונים