בית המשפט קבע אמנם כי פרי העלים מקורבנותיו פרטים מהותיים, כשפעל במשך שנים בשיטות של מרמה והסתרה, אך למרות ההרשעה, אין בכוחה לעצור את הגניבה, שממשיכה גם כעת.
תחילת הפרשה בסוף 1973, אז נחתמה בירושלים אמנה בין ישראל למערב גרמניה, ובמסגרתה היו רשאים חלק מהאזרחים להצטרף לתוכנית פנסיה של המוסד לביטוח סוציאלי של גרמניה המערבית. כדי להצטרף לתוכנית זו צריך היה להפקיד סכום חד-פעמי לכיסוי הפרמיות החודשיות. פרי זיהה את פוטנציאל הרווח הגלום באמנה והציג עצמו בפני כ-30 אלף הלקוחות שהחתים כבא כוחם מול שלטונות גרמניה, תוך הסתרת עובדות מהותיות.
בראשית שנת 2000, כשנתיים לפני תחילת המשפט הנוכחי, הגיש עו"ד דרור הרפז בקשה לתביעה ייצוגית נגד פרי. בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את הבקשה וקבע כי המקרה לא מתאים לתביעה ייצוגית. בית המשפט דחה גם את הבקשה לסעד זמני. לדברי הרפז, "אם בית המשפט היה נותן את הסעד הזמני, המוסד לביטוח לאומי הגרמני היה מפסיק להפקיד את הכסף לחשבונו של פרי, ומעביר אותם לחשבון נאמנות בפיקוח בית המשפט, כפי שביקשנו אז".
דחיית הבקשה לתביעה ייצוגית הביאה לכך שפרי המשיך לגבות כספים מקורבנותיו, עושה זאת כיום ואף יעשה זאת בעתיד. עו"ד הרפז מסביר: "למרות ההרשעה, הרי שאין בהכרעת הדין כדי לעצור את הגניבה". לדבריו, "ההליך הפלילי אינו נותן פתרון לאלפי הלקוחות שבית המשפט קבע כי הם למעשה קורבנותיו. כל זה יכול היה להימנע אם בית המשפט היה נעתר לפני כמעט 8 שנים, לבקשת הסעד הזמני שהגשנו".
שלב הטיעונים לעונש במשפטו של עו"ד פרי יתקיים בתחילת ינואר 2008, אולם לדברי עו"ד הרפז, כבר כעת נשקלת האפשרות להגיש שוב בקשה לתביעה ייצוגית נגד פרי.