סדום, שלנו

כולם שווים, אבל מי שיכול להרשות לעצמו לשלם לעורך דין טוב יותר ישב בכלא פחות, ומי ששילם לרופא מהצד שווה יותר, ומי שמכיר את השכן של ראש העיר שווה יותר, והבן דוד של העיתונאי שווה יותר, ומי שהברנז'ה החליטה שיקבל מעמד של אתרוג שווה יותר. ערב פרשת וירא, אבי רט עם סדום 2007

כשהייתי ילד נהגתי לדמיין את סדום ועמורה כעיירות במערב הפרוע. בעיני רוחי ראיתי איך ברחובות הראשיים של סדום ועמורה רוכב לו השריף הרשע על סוסו ויורה בכל אורח מזדמן. לא התקשיתי לדמיין את המסבאה המקומית, בה מתעללים בחלש, שופכים את צלחתו של המסכן, מכים את הנכה, ומטרידים את האלמנה.

 

מכיוון שהעיירה במערב בפרוע, על שלל הקאובויים, הטיפוסים והאירועים כפי שראיתי בסרטי הז'אנר הנ"ל למיניהם, שיקפה בעיני את האנרכיה, האלימות, הרוע, ההפקרות, זילות חיי האדם ומהירות השליפה והלחיצה על ההדק, הרי שבאופן אסוציאטיבי מיהרתי להקביל בעיני רוחי את סדום ועמורה לדגם שראיתי בסרטים.

 

בנערותנו נהגנו לקרוא לסרטים הללו " סרטים חקלאיים". למה? כי כל הזמן סופרים כמה גופות יש בכל דונם קרקע...

 

התבגרנו. התחלנו לחיות חיים של אזרחים בוגרים במדינה: התחלנו למלא טפסים.לעמוד בתור. להתקשר לביטוח לאומי. להתכתב עם מס הכנסה. לשלם קנסות.להגיש ערעור לבית המשפט. לפתוח חשבונות בנק. כרטיס אשראי. לקחת משכנתא. לשלם ארנונה.קופת חולים. טופס 17. לעשות תור לבדיקות. לחדש את הביטוח. לשלם חשמל-גז-טלפון-סלולארי-ספק אינטרנט. להזמין טכנאי. להגיע לחדר מיון, להופיע בפני ועדה רפואית. להגיש ולת"ם. לחפש חניה, ועוד אלפי פעולות יום יומיות פשוטות ושגרתיות שכל אזרח רגיל מן השורה מבצע בדרך הטבע.

 

או אז גיליתי שסדום ועמורה לא חייבת להיות דווקא עיירה במערב הפרוע. היא יכולה להיות אפילו מקום נעים מסודר וממוזג. מקום שיש בו חוקים, ותקנות, וקלסרים,ומחשבים ופקידים, וסעיפי משנה, ואותיות קטנות, ופקחים, ועורכי דין, ורואי חשבון, וועדות מומחים, וועדות חקירה, וועדות מקומיות, מחוזיות, ארציות, וועדות ערעורים, ובית משפט שלום, ומחוזי, ועליון, ותעבורה, ועבודה.

 

או אז גיליתי שנכון שכולם שווים, אבל מי שיכול להרשות לעצמו לשלם לעורך דין טוב יותר שווה יותר וישב בכלא פחות אם בכלל, ומי ששילם לרופא מהצד שווה יותר, ומי שמכיר את השכן של ראש העיר שווה יותר, והבן דוד של העיתונאי שווה יותר, ושמי שהברנז'ה החליטה שיקבל מעמד של אתרוג שווה יותר, וכן הלאה רשימה ארוכה של שווים יותר.

 

או אז גיליתי, איך אתה יכול לכלות את ימיך בין פקידים, קלסרים,מחשבים וסעיפים, לאבד את ממונך,בריאותך, ושפיותך, ושום דבר מסביב לא מזכיר עיירה במערב הפרוע. הכל בשם הסדר, המנגנון, התקן וסעיף קטן 22/ג.

 

או אז גיליתי שתמיד התרופה היותר יקרה והיותר יעילה תהיה מחוץ לסל התרופות, שאין יותר מקום במקלט לנשים מוכות, שאין תקציב לכפר הגמילה, ושניצולי השואה מתבזים גם ששים שנה אחרי. שהיתום, הגר, החלש, האלמנה, האם החד הורית, החולה, הקשיש, המסכן, המובטל, העובד הזר, עובד הקבלן והמלצר ודומיהם, שכל אלו הופכים להיות נתונים במצגת של ועדת מומחים שמתכנסת לה לשלושה ימי דיונים באילת, או בקיסריה, ובין ספא לבריכה, דנה בנתונים שבמצגת, ובמדיניות מאקרו- משהו...

 

פעם מרגל היה אחד כזה עם משקפי שמש ומעיל אפור ארוך, שצאוורונו מוטה כלפי מעלה. פעם סדום הייתה עיירת שולפים רשעים ואלימים, עם זיפי זקן מצחינים, צחוק מרושע רווי אלכוהול, ואצבע קלה על ההדק.

 

סדום של היום

היום הכל השתנה. המרגל נראה כאיש הייטק הנובר במחשבי האויב, וסדום יכולה להיות מציאות חברתית- מוסרית-ביורוקרטית, שתטרטר את אזרחיה בהלוך ושוב, שתתעלם מעריה המופגזות זה שנים ותיתן להם להתבוסס בדמם, שתתעלם מזעקות עקוריה שאיבדו את מטה לחמם, כבודם ובריאותם, שתיצור מציאות שקרית של ספינים ויחצנו"ת מטעה, שתרחיב פערים בין אנשים ואוכלוסיות ומקצועות, שתאטום אוזנה משוועת העניים, הקשישים, החולים, הנכים, ושאר החלשים. לא מרוע לב חלילה - אלא פשוט תשחוק אותם בין הטפסים,שעות הקבלה,השביתות, התקנות, ההנחיות,ההוראות, סעיפי המשנה, האגרות,והצווים.איכשהו תמיד לא תעמוד בדיוק בתנאי הסעיף משנה 22/ג, ולכן אינך זכאי, ולכן תגיש ערעור, ולכן תוזמן לוועדה עוד שמונה חודשים, והדיון ידחה לאחר הפגרה/השביתה/החגים/ החופשה ומה שיבוא קודם. הכל חוקי. רשמי. מסודר.

 

סדום זה לא בהכרח מקום גיאוגראפי. סדום זו שיטה.

 

לא באנו לכאן כדי להקים עוד מדינת מנגנון, פקידות, סחבת וביורוקרטיה. באנו לכאן להקים ממלכת כוהנים וגוי קדוש. מערכות פשוטות,הוגנות חכמות ויעילות של צדק, יושר, משפט, מוסר,שוויון, חוסן חברתי והיגיון כלכלי. רצינו להקים חברה למופת ולא עוד טחנות שלטון השוחקות כל אדם, רעיון וכוונה טובה, הרומסות כל חלש.

 

ב"ה, עשינו כברת דרך ארוכה ויפה מאז ימי העיירה בגליציה או במרוקו. יש לנו מוסדות לאומיים של ביטוח לאומי, בתי חולים,חסד, ועזרה לזולת. צריך להכיר טובה לכל הטוב שזכינו לו.

 

ואף על פי כן הדרך עוד ארוכה. מסכת הייסורים הביורוקרטית שצריך לעבור כאן כדי לקבל את המובן מאליו עדיין ארוכה מדי, מסורבלת מדי, ופעמים גם אכזרית מדי.

 

האנטי תזה של סדום המושחתת – הוא אברהם אבינו. איש האהבה והחמלה, החסד והתפילה, הצדק והצדקה, האמת והאמונה.

 

סופה של סדום המושחתת עד היסוד להיעקר מן העולם כליל. שליחותו של אברהם, ושליחותנו אנו כבניו היא להציב את הדגם היהודי האלטרנטיבי לשיטתה של סדום, ולחיות על פיו.