צמודים בדרך דרומה

בנובמבר, כשגור הלוויתן גדול הסנפיר, חזק דיו, הוא נצמד לאמו ויחד הם יוצאים למסע הנדידה הארוך ביותר של יונקים על פני כדור הארץ. הם יחצו את חצי הכדור הדרומי, מאזור קו המשווה לקוטב הדרומי, כי אחרת ירעבו למוות

כל שנה, בסביבות נובמבר, הם יוצאים יחד למסע הארוך. לוויתנית גדולת סנפיר (Humpback Whale) וגורה הצעיר ישחו יחד אלפי קילומטרים, זה לצד זו, מונחים על ידי הקוטב המגנטי של כדור הארץ, אל היעד הנכסף: אנטרקטיקה. רק שם יוכלו השניים סוף סוף לאכול, לנוח בשלווה, ולצבור כוחות למסע בחזרה צפונה בתחילת האביב.

 

את החורף מבלים הלוויתנים בחוג הטרופי, שם המים חמימים ונוחים להמלטה וגידול הצאצאים. בחודשים אלה הגורים גדלים במהירות גדולה, כשהם יונקים לעיתים תכופות מאמם, חלב שכמעט מחציתו שומן. הגור חייב לצבור משקל ושומן משלו, כדי לעמוד במסע המפרך של כמעט 6,500 ק"מ - מסע הנדידה הארוך ביותר של יונקים על פני כדור הארץ. במשך ארבעה חודשים הוא לא יוכל לינוק מאמו.

 

חודשים ללא מזון

בחודשים שהם מבלים בחוג הטרופי האם לא אוכלת דבר, ושורדת הודות לשכבת השומן שצברה. היא רעבה מאוד, אך במים החמים, שתומכים בצורות חיים רבות, אין דגיגים או סרטנים קטנים (Krill) המשמשים מזון עבורה. כשמגיע הסתיו נודדים כל הלוויתנים דרומה. האמהות וגוריהן הם לרוב האחרונים לצאת למסע, שכן האמהות ממתינות עד הרגע האחרון האפשרי, כדי לוודא שהגור התחזק דיו. אך בנובמבר הם חייבים לצאת לדרך ולשחות דרומה, לאזור הקוטב הדרומי. אחרת ירעבו למוות.

 

את הדרך הארוכה עושה הגור הצעיר והחלש כשהוא שוחה מתחת לאימו, לצד החלק הרחב של גופה, שם הזרמים אינם מכים בו והוא יכול לשמר את כוחותיו. בצורך זו הוא יכול להשתמש רק בשליש מהאנרגיה הדרושה לו כדי להתקדם. ולמרות זאת, גורים רבים אינן עומדים בתלאות הדרך ומתים.

 

הדרך לא רק ארוכה ומתישה אלא גם מסוכנת. המים החמימים בחוג הטרופים נוחים ושלווים. ככל שהמים מתקררים הם הופכים סוערים יותר. לאורך כל הדרך חייב הגור להיצמד לאמו, כי טורפים רבים אורבים בכל פינה - לוויתנים וכרישים. כדי שלא יאבדו זו את זה, מקפידה האם לשחות באיטיות וקרוב ככל האפשר לפני המים, וגם להכות בסנפיריה מדי כמה שניות. הגור הצעיר מצליח לשמוע את המכות במים גם מעל רעש הגלים, וגם הוא מכה במים כדי לאותת לאמו שהוא לצידה.

 

כשהם מגיעים לחוג האנטרקטי מתחילים קרחוני-הים להפשיר, ומשחררים למים מיליוני דגיגונים וחסילונים שהיו כלואים בתוכם. במשך החודשים שהם מבלים בקוטב הדרומי יאכלו הלוויתנים וישמינו. כשהשמש תשוב לשקוע מעבר לאופק הם ידעו שהגיע הזמן לשוב ולשחות חזרה צפונה, לפני הקרח יחסום אותם.