בניגוד לשאר חבריי על הספינה, שקומתם הזקופה וחזם המורם בגאון נתן נופך של ביטחון עצמי וגאווה, הוא התהלך כאילו משקל העולם רובץ על כתפיו. תהיתי מה מעשהו על ספינה שמשמעה זחיחות ושכרון האושר של החופש. הוא עשה מאמצים להתחבב על הבריות, כשם שכלב עזוב מכשכש בזנבו עת ניתן לו אפילו בדל של תשומת לב, מבלי לשים לב למבטי הבוז שקיבל. רוב הגברים התעלמו ממנו באדישות, אבל דווקא הגברים שבחבורתי הסכימו שיצטרף אליהם, לא מעט בשל העובדה שסיפק להם בידור, כשם שליצן החצר מבדר את אצולת הממלכה. נמלאתי כעס על שנבצר ממני לברוח מחברתו, אבל לא היתה לי ברירה רבה, אז מילאתי פי מים והשלמתי עם המצב.
ישבנו כל הקבוצה יחדיו בערב, ותוך שתייה ועישון סיפר איש איש את קורות בריחתו. ינון, שהיה קיבוצניק, סיפר כיצד התאהבה בו מתנדבת. "הייתם צריכים לראות", אמר, "היא היתה כל כך תמימה! סיפרתי לה שהייתי ביחידה סודית (הוא היה טבח במודיעין) והיא נפלה לי ישר לרשת. שיחקתי אותה נון שלאנט במשך איזה יום יומיים, ואז, אחרי שערב אחד בפאב הקיבוצי דאגתי שתוריד כמה ייגרים, לקחתי אותה לחדר והרבצתי בה תורה. ישר התאהבה בי המסכנה, אבל אני לא מתאים לי גויה, אז ישר קניתי כרטיס ועכשיו אני כאן איתכם היום", קינח ינון וזיק בעיניו.
אחריו סיפר שרוליק את סיפורו."אני כידוע לכם קוסם. פגשתי בחורה, ואחרי קצת הוקוס פוקוס הכנסתי אותה למיטה. אפעס מה, התלהבה ממני קצת יותר מדי. הראיתי לה איזה אמן אשליות אני, ופוף נעלמתי לה ומצאתי את מקומי כאן איתכם", אמר תוך שהוא מדמה עם ידיו הפרושות את עשן היעלמותו.
לאחריו סיפר מוטי כיצד ליהטט בין שלוש בחורות שונות שלא ידעו זו על זו, עד שנמלט בעור שיניו עת התברר שאחת נברה בטלפונו הנייד ומשם הבינה במה מדובר. "הקטע הכי מצחיק", אמר מוטי, "הוא שככל שהן התעצבנו, אף אחת לא היתה מוכנה לוותר עלי, להיפך, התחרות רק גרמה להן לרצות יותר. אבל היו יותר מדי סרטים ופרצופים מעורבים בזה, אז חתכתי, כלומר השארתי לשלושתן פתק ועליתי על הסירה הראשונה. הייתי מת לראות את הפרצופים שלהן כשגילו את הפתקים", גיחך מוטי ושאר המסובים עימו.
היה עוד טייס שתימרן בין דוגמנית לשחקנית ידועה ועזב כשגילה שכל אחת מהן בתורה טענה שהיא בהריון. אחר כך היה מורן, שסיפר על יזיזה שביקר בצפון ממש לפני כניסת יום כיפור ובבוקר שאחרי אחותה נכנסה לו פתאום למקלחת.
נראה שכולם ניהלו חיי טלנובלה מתקדמים, וכולם צחקו וטפחו זה לזה על השכם ובירכו זה את זה על התכסיסים השונים בהם השתמשו כדי להימלט. התחלתי להרגיש קצת לא בנוח. אין לי בעיה כשבורחים מסיבה טובה, אבל מעבר לחוסר האמינות שסיפוריהם שידרו, הזלזול הבוטה כלפי הבחורות שחלקו איתם את אמונן ויצוען גרם לי חוסר נעימות. שקלתי לעזוב, אבל אז הגיע תור שותפי לחדר לגולל את סיפורו, וקיוויתי לפחות להבין את המניעים שהביאו דמות כל כך לא סבירה לחברתנו.
"כפי שאתם יכולים לשער, אני לא בדיוק רב-שגל", אמר הבחור, "ולמרות שאני נהנה מסקס מזדמן כמו כולכם, אינני מוצא בו את הסיפוק הנדרש. אף פעם לא השליתי את עצמי בנושא, אני זקוק לזוגיות, אבל עלי להודות בצער שמאמציי היו לריק".
הטייס והקוסם גיחכו בינם לבין עצמם על השפה הגבוהה בה השתמש הבחור, אבל הוא לא הפגין סימן לכך ששמע אותם והמשיך. "שלוש שנים חיפשתי, אבל נראה כי בנות עמי להוטות אחר מקסמי שווא ועורבא פרח". הטייס והקוסם הסמיקו מעט והפסיקו את שיחתם. "לא בחלתי בשום דרך למצוא את יקירתי הלא נודעת. נרשמתי לאתרי היכרויות, יצאתי לבליינד דייטים, התחלתי עם בחורות ברחוב ויצאתי עם בנות שהתחילו איתי. צעירות, מבוגרות, גרושות ובתולות, דתיות ואפיקורסיות מוחלטות, אבל ללא הועיל, מעולם לא החזיק הקשר מעבר לשבועות מספר", נאנח שותפי לחדר.
בשלב זה עיני כולם היו נעוצות בו על סיפורו המסקרן. "תמשיך, תמשיך", אמר לו מורן, "סיפור מעניין! מה קרה?" הבחור הרים לעברו עיניים עצובות. "מה קרה? הדבר הכי גרוע קרה! ראיתי שאין לי סיכוי במדינה הזאת למצוא מישהי שתאהב אותי בגלל מי שאני, ואחרי ששמעתי מאנשים שונים עד כמה הבחורות בחו"ל שונות, גמרתי אומר לנסוע. התחלתי לחסוך כסף לקראת הנסיעה".
"נו, מה גרוע בזה?" שאל מוטי.
"מה שהיה גרוע", השיב הבחור, "הוא שלפתע נהייתי האטרקציה הגדולה ביותר במזרח התיכון. בחורות שטרחו לציין שכל מאוויהן הינו קשר רציני ולא היו זורקות לעברי מבט נוסף ביום רגיל התחילו פתאום לרוץ אחרי משל הייתי מינימום ג'וני דפ".
"ולמה זה נורא?" שאל הטייס.
"זה לא מה שהיה נורא. אינני מתיימר להבין את נפשן של נשים. מעולם לא שיקרתי, ותמיד ציינתי כבר בהתחלה שאני נוסע בקרוב. חשבתי שמדובר בעניין של הגינות, שכן אני עדיין גבר וזקוק למגע כמו כולכם, אבל ויתרתי על האשליה. רק שבערב שלפני נסיעתי, אחרי שכבר התפטרתי מעבודתי, מכרתי את מעט מטלטלי ונפרדתי לשלום מקומץ חבריי, יצא שביליתי ערב עם בחורה. על פניו, זה לא היה אמור להיות משהו מיוחד, אבל הופתעתי לגלות כי הלב, שהיה תקוע בהקפאה עמוקה במשך זמן כה רב, לפתע זע אצלי בבית החזה. יצאנו יחדיו לעשן סיגרייה בשעות לפנות הבוקר, כשהיא עוטה חולצה ישנה שלי. שוחחנו קלות, וכל אותה עת הרגשתי פום פום בפנים. לפתע היא הרימה את ידיה מסביב לצווארי ונישקה אותי. מה אגיד לכם, שפתיים אין ספור נישקתי, ולפתע שפתיה הרגישו כקטיפה על פי. החולצה שלבשה התרוממה וחשפה ישבן עסיסי, והרגשתי לפתע כל כך טוב".
הבחור נאלץ לעצור לרגע ולקנח את אפו. "שלוש שנים! שלוש שנים ארורות אני מחכה, מחפש מתחת לכל אבן, ונאדה, גורנישט, אפס, כלום. שלוש שנים, ובערב לפני שאני עוזב אלוהים שם לי בידיים את הסיכוי הגדול ביותר שלי לאהבה. מה יכולתי לעשות? כבר לא היתה לי עבודה, לא היה לי רכוש ולא דירה. היה לי כרטיס ביד. לא הייתי אמור להיות על הסירה הזאת, אבל צחוק הגורל הוא שטעו לי בכרטיס. ניסיתי להסביר זאת לכרטיסן, אבל הוא רק חייך ואמר: "אני רואה את הבחורה שמנופפת לך מהחוף, זו הסירה שלך חביבי". אז זה סיפורי. אני מצטער שהוא ארך מעט ואינו משעשע כמו שלכם, אבל אנא אימרו לי, מה עלי לעשות כעת?"
הסתכלתי על הבנים שישבו סביבי. לפתע הם נראו לי כגורים שנתפסו בקלקלתם לאחר שעשו את צרכיהם על השטיח, או שברו את האגרטל בסלון. הבטתי בהם והבטתי בשותפי לחדר שפוף על כסאו, וראיתי שבכל החבורה הזאת ישנו בסופו של דבר רק גבר אמיתי אחד.
הרי כולנו נודה שגבר נמדד בגודל איברו, רק שכחנו שמדובר בגודל הלב, לא בגודל הזין. חיוור וצנום היה לעומת שריריהם המשורגים והשזופים, קולו נסדק ודיבורו מצחיק לעומת הבס העמוק בגרונם ושיחתם הבטוחה, אבל עתה לא היה לי ספק שכולם הרגישו כמותי – ראשים לשועלים אנו, בעוד הוא זנב לאריות.
לאחר כדקת דומייה פנה אלי ינון ושאל אותי "נו, מה אתה חושב שאנחנו צריכים לייעץ לו?" תוך שהוא שובר את הדממה המביכה ודוחק נימת זלזול הגנתית לקולו.
עיני כולם הופנו לעברי. הבטתי בו בבוז ובנימה הכי קרה שיכולתי למצוא סיננתי: "אנחנו? מה כבר לעזאזל אנחנו מבינים באהבה?!?"
עזבתי את השולחן, כי החברה היתה פתאום לצנינים בעיניי. כולם שם נראו לי מתחזים, אבל שמחתי שאני חולק חדר עם הבחור הזה. עלי להודות שאני די מחבב אותו כעת.