הצלה, מישהו?

מי החליט שכל מה שמעניין את הילדים של היום זה להציל את העולם? סמדר שילוני צפתה ב"האי" והבינה שאף אחד לא רוצה להחליף נוסחה מנצחת: אם זה עובד על מבוגרים, למה שלא יעבוד גם על הילדים שלהם

 

אז מה מעניין באמת את הילדים של היום? אני אחסוך לכם את הכסף שהתכוונתם להוציא על פסיכולוגים חינוכיים או בלשי טרנדים שישתילו שבבים אלקטרונים מתחת לעור של הצאצאים שלכם. ילדים היום לא מתעניינים בבית ספר או בקניות, והם גם לא כל כך מתעניינים בילדים אחרים. הילדים של היום רוצים רק דבר אחד: להציל את העולם. זה, ופלייסטיישן 3.

 

זה התחיל ב"שמיניה", עם שמונת הגאונים שהצילו את העולם. אותו עולם ממש זכה להצלה נוספת ב"נפילים". "ראש גדול" ניסו להרים סדרה שלא תציל את העולם ונכנעו בעונה הרביעית, ועכשיו מגיעים גם הילדים הנחמדים מ"האי", שילכו אחורה או קדימה בזמן, ימצאו ביי הוק וביי קרוק עולם שטרם הוצל, ויושיעו אותו לטובת כל הנוגעים בדבר.

האי. הכירו את המושיעים החדשים שלכם

 

על "האי" אין צורך להרבות במילים. הנוסחה היא אותה נוסחה – מצליחה למדי, אם לשפוט על פי המוצר הקודם של גיורא חמיצר, "השמיניה" – קאסט אלמוני וחסר ניסיון של בני נוער או צעירים שמגלמים בני נוער (כולל ליאת בלו, שאפילו משחקת לא רע), כמה מבוגרים מוכרים בתפקידי משנה (דנה ברגר ולירון לבו), סט מושקע – אבל לא מושקע מידי, לא צריך להגזים, עוד לא קמה פה סדרת המדע הבדיוני שגם ממש תיראה כמו אחת - ועלילה שמשלבת בין טלנובלה רומנטית לכוחות על טבעיים והרפתקאות בלירה מעבר קו האויב.

 

לא מתגעגעת ל"עניין של זמן"

ברור שיקומו פה גם הקטיגורים שיטענו ששוב מאכילים אותנו במוצר לא מפותח. יכול להיות שהם צודקים, אבל בעוד חודשיים שלושה, כשהבאזז יתעצם, כולם יאכלו את הכובע. כש"האי" תצבור את ליטרת הגרופיז שלה כולם יתחילו לחזר על פתחיה ויגידו שבאמת הגיע הזמן שמישהו כבר יעשה משהו בקשר לעולם הזה, יציל אותו למשל. אז את הכובע שלי אני שומרת, ברשותכם, ליום שבו אני ארעב ממש.

 

ולא, לא תשמעו ממני על געגועים לסדרות כמו "דגראסי", "עניין של זמן" או אפילו "החברה הטובים", מנוחתה עדן. עם כל האמפתיה שיש לי אליהן, נערות בהריון לא רצוי או ילדים שאין להם כסף לריבוק כבר לא מרשימים היום אף אחד. בטוח שיש משהו במציאות של דור הילדים הנוכחי שכן מרשים אותו, אבל בכלל לא בטוח שהיוצרים של סדרות ילדים הצליחו לפצח אותו, ואולי זאת הסיבה ששלוש מסדרות הילדים מהתקופה האחרונה פונות דווקא לכיוון העל-טבעי, לעלילות לא מציאותיות. אולי זה המקום הקל, שלא מצליח לאבחן באמת את הדור הנוכחי, ומעדיף לשטוף את המסך במסעות בזמן על רכבות הרים. כנראה שזה לא בהכרח משהו רע. אם זה עבד בשביל המבוגרים, הגיבורים והאבודים, אין סיבה שזה לא יעבוד גם פה. זה בטח גם אומר עלינו משהו, אני רק לא מצליחה להיזכר מה. הצלה, מישהו?