משפחה שכזאת. 10 הערות לסיכום המחזור

עמוס לוזון מארח את הפועל ת"א בשבת? זה לא מפריע לו לשבת עם ההנהלה שלה כדי לדאוג לאחיין. וגם: סימני נפט התגלו במכבי תל אביב, נתניה דוהרת וחיפה מתקפלת. המחזור שהיה

דמיינו לעצמכם שאחיינו של ז'ואן לאפורטה (נשיא ברצלונה), גיא לאפורטה, מאמן את חטאפה. החברה מקמפ נואו כבר זכו באליפות. בשבת מחזור אחרון, חטאפה מארחת את בארסה. חטאפה במצב לא טוב, וההנהלה מזמנת את גיא לאפורטה לשיחת הבהרה. לאפורטה הצעיר מביא את הדוד מברצלונה. נשמע לכם דמיוני? אתם צודקים. ONLY IN ISRAEL. לפני הארוחה המשפחתית בשבת באורווה, קבלו עשר הערות לסיכום המחזור השביעי.

 

1) הכל נשאר במשפחה. שעת לילה מאוחרת, המרינה בהרצליה. עמוס לוזון מגיע כדי לשמור על האחיין גיא, מהעצבים של הנהלת הפועל תל אביב. בסוף יצא עשן לבן והוחלט שגיא ממשיך בתפקידו למרות הקבוצה העלובה שהעמיד. בשבת מארחת הקבוצה של עמוס לוזון, את הקבוצה של גיא לוזון. איך שלא תסתכלו על זה המשחק בשבת הוא פסול לעדות, פסול להימורי ווינר ונגוע בניגוד אינטרסים, בלי קשר למה שיהיה על המגרש. ואל מי נבוא בדרישות להוציא את המשחק מהווינר? לאבי לוזון? הצחקתם את המשפחה. הכדורגל הישראלי שנת 2007, אכן תמונות עגומות וקשות.

ברוך דגו. בין היחידים שזכו למחיאות כפיים (צילום: אלי אלגרט)

 

2) ובמי תמכו האוהדים? במכביסטים. מטח של שריקות בוז וקללות חטפו שחקני הפועל אחרי ההפסד הביתי המביך לאשדוד. מעט מאוד שחקנים זכו לקריאות עידוד. הבולטים שביניהם - ראובן עובד וברוך דגו, אקס מכביסטים שנואים והיום השחקנים היחידים שנראה כאילו איכפת להם ממה שקורה על המגרש. וזה אולי הכישלון הגדול ביותר של גיא לוזון. או שהוא לא מצליח להחדיר את המוטיבציה הראויה לשחקניו, או שהם איבדו בו אמון לחלוטין ועשו לו סבוטאז' מתוכנן. כך או כך, המצב הנוכחי לא יכול להימשך, וללא שינוי קיצוני ביכולת, גם ישיבה לילית עם איציק לוזון ועידן מליחי לא יעזרו.

 

3) הכי קל להאשים את הזרים. נכון, פאביו ג'וניור ואבדג'י נראים רע. אמת, הסכומים שהוציאו עליהם לא הגיוניים בעליל. אבל זאת חוכמה קטנה מאוד לרדת עליהם לפני כולם. מי שצריך לתת דין וחשבון לפני כולם הם ההנהלה והצוות המקצועי. ההנהלה שהסכימה לשלם סכומים מופרזים ולא הגיוניים על 2 שחקנים. הצוות המקצועי על כך שחשב שלג'וניור יש עוד מה למכור למרות מה שעשה בשנים האחרונות - וזה מסתכם בכלום ושום דבר. ואיפה הביקורת על שחקני הבית? רמי דואני נראה אתמול בגול של שריקי כמו תייר יפני שמצלם את ההתקפה. נאתכו היה צריך טרמפ מההגנה להתקפה ולהיפך, וגם אנטבי, באדיר ועידן סרור לא יכולים לכתוב על המשחק הזה הביתה.

סימני נפט. זנדברג, יבריץ' ומרטינוביץ' בטדי (צילום: אלי אלגרט)

 

4) סימני נפט בקריית שלום. אוהדי מכבי תל אביב הצליחו להפנים שהאימפריה אולי תחזור יום אחד, אבל היום זאת קבוצת תחתית פר אקסלנס. דוגמא חיה לכך היא ההשלמה עם העובדה שלמרות ההפסד בטדי, הם יכולים להיות מעודדים מהלחימה והיכולת מול האלופה הפושרת. ניר לוין יכול להיות מרוצה מגזל, ליאור ז'אן, קמנאן וגם רמאליו, שסחבו את כל האחרים למשחק לחימה ויצירת הזדמנויות. המבחן הגדול של מכבי יהיה מול בני יהודה, עוד קבוצה שהסתבכה השבת בתחתית, ולא תאפשר למכבי מרחבים כמו הקבוצה ההתקפית של יצחק שום. ומכבי חייבת ניצחון אחד בדרבי "הקטן" לכאורה, לפני משחק התחתית מול היריבה העירונית.

 

5) נתניה חייבת להאמין. ראובן עטר ודניאל יאמר הקימו אימפריה בקופסא. קבוצה עם אופי (תמיר כהן), שחקנים חכמים (סבסטיאן רוזנטל) וסקוררים מפתיעים (דדי בן דיין) והפער מהמקום הראשון הוא רק 3 נקודות. אולי כדי להוריד את הלחץ מהכתפיים השחקנים אומרים כי הם מסתפקים במקום השני. זאת אמירה לוזרית, שאין לה מקום. ראובן עטר, מאמן העונה שעברה (וכנראה גם הנוכחית) חייב לנסות ולגרום לשחקניו להאמין שהם יכולים לקחת אליפות. בעוד חודש, אחרי פגרת הנבחרת, בית"ר מגיעה לקופסא, ונתניה חייבת להאמין בכוחה להיאבק על האליפות. בית"ר אמנם ראשונה ולא מפסיקה לנצח, אבל הליגה עוד ארוכה ושום דבר לא גמור מבחינתה של נתניה.

אם רק תאמינו. סבסטיאן רוזנטל, מכבי נתניה (צילום: אלי אלגרט)

 

6) הקייטרינג של ארזי. אני חייב להודות שמסע ההיעלבות של שמוליק לוי נראה לי מטופש. אז הוא לא קיבל כרטיס לתא הזהב, אלא לתא הכסף SO WHAT? גם מיציע הכסף רואים את המשחק נהדר. ככה חשבתי, עד שהגיע רב פקד אלי ארזי, ובאמירה מכוערת ("אני אשלח לו את האוכל בשקית") הוכיח ניכור והפך את שמוליק לוי לקדוש מעונה. ארזי חייב ללמוד טיפה דרך ארץ ואינטליגנציה רגשית.

 

7) פחד וטפשות בקופסא. מכבי חיפה יכולה לכעוס רק על עצמה, ובטח לא על תבריזי. פנדל היה, גם אם ג'ורג' בה מועמד להצטרף לקאמרי. במצב של 0:1 כל מכבי חיפה ירדה אחורה, במקום לשים את השני בדיוק בדקות שמכבי נתניה היתה מהוססת, ואיתי שכטר היה פצוע על המגרש. במקום זאת, בוקולי עשה פאול מטופש ברחבה (מה בה כבר היה יכול לעשות בזווית הזאת), והיתר היסטוריה. חוץ מזה, חיפה חייבת לחזור לשחור. החיים בשחור נראים הרבה יותר אופטימיים.

ראוי לנבחרת הצעירה. אלישע לוי (צילום: עדי סרדס)

 

8) אלישע בארץ הפלאות. את מה שמאמן בני סכנין עשה בקיץ הנוכחי ובתחילת העונה אפשר להגדיר כנס רפואי. כמו נכה הקם מכיסא גלגלים ומתחיל ללכת. נכון שבשבת הוא היה זקוק לבעיטה העלובה של בוקסנבוים מהנקודה הלבנה כדי לנצח, אבל בסופו של דבר 3 הנקודות נשמרו בקופה. עם תקציב שהוא רבע מזה של כל אחת מהתל אביביות הוא בנה קבוצה לתפארת, שמשחקת כדורגל התקפי ותוסס, וסוחבת אחריה קהל רב ומצוין. הגיע הזמן שאלישע יקבל עליו תפקיד משמעותי נוסף, אולי אפילו כמאמן הנבחרת הצעירה.

 

9) אלון חזן בארץ התלאות. כמה עצוב לראות מאמן כבוי מבחינה רגשית על הספסל. השחקנים שלו חוגגים על הפועל תל אביב בבלומפילד, והפנים של חזן קפואות אחרי כל גול. חיוכים אין, עצבים על טעויות של שחקנים יש. שחקני עיר הנמל צריכים לעשות חשבון נפש עמוק על ישיבת הלכלוכים שהם עשו על המאמן שלהם מאחורי גבו. לחלק מהם יהיה כנראה הרבה זמן לעשות את זה בחלון ההעברות הקרוב בינואר.

 

10) ברכות לשופטים. זה היה המחזור שבו טעויות השופטים הגיעו למינימום. תבריזי שפט מצוין בקופסא, אלון יפת (חוץ מפנדל שפספס לטובת בית"ר ולא השפיע על המשחק בסופו של דבר) היה נהדר בטדי, וכל השאר שפטו חלק. אפשר להתווכח על הגול שנפסל לבני יהודה, אבל זה בטח לא מצדיק את מסע ההתבכיינות של מגן ודמאיו. נותר לקוות שגם במחזורים הקרובים נמשיך ליהנות משיפוט מדויק שכזה.