אופיר שמואלי, המגן השמאלי של בית"ר משנות השמונים והתשעים, סיפר: "שחקן שהיה שותף לחוויות כמו אליפויות ועליית ליגה, עבר פציעות ועשה את הכל בשביל הקבוצה, מרגיש שזה הבית שלו גם אחרי שהוא פורש. יש לי פינה חמה בלב לקבוצה ואני עדיין מרגיש חלק ממנה וכשאומרים את השם בית"ר ירושלים אני מרגיש שאני חלק מזה. אנחנו כבר פרשנו ולא יכולים יותר לתת גליצ'ים ולהתאבד על המגרש, אז בשבילנו ההרגשה הכי טובה זה להיות שייכים למשפחה הזו שנקראת בית"ר ושאם היא תצליח נרגיש כאילו אנחנו מצליחים".
שמואלי טען: "אנחנו לא מבקשים לא כסף ולא סנדביצ'ים ולא כלום, רק לשבת באזור שהוא הקרבה הכי גדולה למועדון. תא הכבוד. זה לא שאנחנו מחפשים כבוד, אנחנו רוצים להרגיש שייכים למועדון. מי בכלל יושב בתא הכבוד? כל אנשי העסקים והמקורבים להנהלה. אנחנו רק רוצים יחס, להרגיש ביחד ולשבת שם. הרי חייל שחוזר הביתה אחרי שלוש שנים ההורים מקבלים אותו ולא יגידו לו ללכת לישון במקלט. הגעתי לנבחרת ישראל בגיל 20 מבית"ר והלב שלי היה הסמל של בית"ר".

אלי ארזי. האיש אליו מופנות הטענות (צילום: אלי אלגרט)
שמואלי תאר את היחס שהוא וחבריו קיבלו: "היום לא רק ששולחים אותנו ליציע, ביקשנו כרטיס בתחילת העונה למשחק נגד קופנהאגן ואמרו: 'לא, היום אין מנוי, שבו במערבי ובשבוע הבא נדאג לכם למנוי'. אמרו שנתקשר כל שבוע וישלחו לנו כרטיסים, באנו לקחת כרטיסים וקיבלנו כרטיסים אחרים. במועדונים כמו מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל תל אביב ובאירופה נהוג שהכיסא לכל החיים זה החותמת שאתה היית באגודה ושירתת אותה. אתה יודע איזה יפה זה שכל השחקנים שזכו באליפויות יישבו בשורה אחת? במקום שיישבו שם אנשים בכל מיני קומבינות".
שמואלי הביע גם את דעתו על היו"ר אלי ארזי, שאמור להיות אחראי לנושא: "בית"ר התקדמו בהכל, רק לא ביחס לשחקני העבר. אלי ארזי הוא אולי בחור טוב, אבל התפיסה שלו שונה והוא לא מבין את הדברים האלה. הוא לא מבין שאנחנו מגיל 10 מסתובבים בכל מיני גנים ציבורים והיינו בבית"ר גם בזמנים שלא היו סבונים בחדר ההלבשה. עברנו את הכל בבית"ר וביום אחד באים ואומרים לך 'אתה פה גמרת את הסיפור'. זה לא מכובד לאגודה והם לא מודעים לטעות שהם עושים. הם נותנים לשחקני העבר להרגיש שהם לא שייכים למועדון יותר, שאפשר למחוק ביום אחד את מה שעשו".

שמוליק ואברהם לוי עם אולמרט והספר הבית"רי (צילום: משה מילנר, לע"ם)
לוי פרט את הדרישות: "אנחנו לא אומרים שמגיע מנוי לתא כבוד לכל שחקן ששיחק שנתיים בבית"ר, אלא לשחקנים בכירים שנתנו הרבה שנים, שיחקו הרבה משחקים וזכו באליפויות. מגיע לנו יותר. בקבוצות בכירות אחרות בארץ ובעולם נהוג ששחקן עבר גדול מקבל כיסא לכל החיים וגם אחרי שהם מתים הילדים שלהם יושבים בכיסא הזה. לבית"ר יש כסף ויש אפשרויות, אז הגיע הזמן".
לוי סיפר את אשר הוא וחבריו עוברים בימים אלה: "בשנים הקשות מהבחינה הכלכלית דאגו לנו, אבל עכשיו אנחנו צריכים להתחנן לפני כל משחק. קיבלו הוראה מארזי שלתת מנוי קבוע זה לא מקובל. הוא אמר 'תבואו למשחק, אם יהיו כרטיסים ניתן לכם, אם לא יהיה לא תקבלו'. על הבסיס הזה צריך להתקשר כל שבוע, ודוחים אותך ומעבירים אותך ממקום למקום. בסוף קורה ששוכחים או שאין להם או שקורה מקרה זה או אחר. אתה עומד בפקקים, נוסע בדרך עד שאתה מוצא חניה ובסוף מסתבר שלא מקיימים את מה שהבטיחו. לא נעים".
קשר העבר מאיר קדוש, מי שנחשב בזמנו לשחקן הכי בטוח בהרכב בתקופה בה שיחקו בבית"ר גם אלי אוחנה ורונן חרזי, אמר: "אם זה כך אז שיחליפו את השם של בית"ר. אם לא שומרים על ההסטוריה אז שלא יקראו לקבוצה בית"ר ירושלים". ומה לגבי איציק קורנפיין, ששיחק עם חלק מהשחקנים והיום נמצא בהנהלה? "כנראה שהוא כבר לא קובע".
זרגרי הוסיף: "ביציע הזהב יושבים אנשי עסקים ששילמו ממיטב כספם ועם כל הכבוד לטענות שבעיקר מקורבים יושבים שם, הרי שעם כניסתו של ארזי אנו מקפידים על הנושא ואף מקורב לא נכנס אליו אלא אם הוא רכש כרטיס. כיבוד העבר וההסטוריה הוא לא רק נתינת כרטיסים לשחקני העבר ליציע זה או אחר. זה הרבה מעבר לזה. די אם נזכיר שאלי ארזי הוא זה שאישר ותיקצב את הספר 70 שנה לבית"ר ואף באתר האינטרנט יש פרק שלם על ההסטוריה הבית"רית. זה נראה כאילו אלו תלונות מגמתיות וישנם שחקני עבר שיביעו דיעה שונה על היחס שנותנת הנהלת בית"ר. ככל שיתאפשר ניתן לשחקני העבר כרטיסים ליציע הזהב ואם לא יתאפשר הם יקבלו כרטיסים לתא הכסף שהוא מספיק מכובד".