שלום לקהל הנפלא והאוהב שלי בארץ ובבית התפוצות!
קודם כל אני שמחה שהשקעתם 7 שקלים ועשר אגורות וקניתם "פנאי פלוס" רק בשביל הטור שלי, זה גורם לי להסמיק ולהפליק.
כידוע לכם, שמעון החננה החליט לסחוט עוד קצת כסף מערוץ 2, אז הוא עושה סדרת ספיישלים לכבוד 40 שנות טלוויזיה. בספיישלים האלה הוא חוגג ומתלהב מכל מיני תוכניות שפעם היו פה ועושה כבוד לכל החברים הפרוטקציונרים שלו מגלי צה"ל.

עם שמעון, הפרוטקציונר מגל"צ (צילום: אלדד רפאלי)
אבל אני לא נותנת לחגיגה הזאת לסנוור אותי - אני יודעת כמה סבלנו ביחד מול המסך וכמה לילות ארוכים העברנו יחד מול שקופית "סליחה תקלה" או שידור חוזר של פסטיבל ג'אז בים האדום.
בדיוק בגלל זה אני אתן לכם פה כל שבוע את הסיכום האמיתי של 40 שנות טלוויזיה, ונתחיל עם התוכניות הכי חשובות שהשפיעו על התרבות שלנו, תוכניות הבידור והאירוח! הכנתי לי כמה נקודות לדיון, אז יאללה מתחילים:
המנחה הכי מוצלח טוב, פה יש לי לבלובים קשים. מצד אחד יש את דן שילוני שהנחה המון שנים את התוכנית המצליחה "מעגל" והיום נאלץ למתוח אנשים ב"פספוסים" כדי להתפרנס... באמת עצוב. אבל מצד שני יש את "הראשון בבידור", המלך הבלתי מעורער (טוב, אולי רק קצת מעורער נפשית) דודו טופז! הבחירה קשה ולכן אני עוברת ישר לסעיף הבא לפני שאני חוטפת ת'סעיף.
המנחה הכי חתיך פה אין ויכוח, דודו לוקח ובגדול! איזה חתיייייך!!! לא פלא שכל הנשים זורקות את עצמן עליו ומתחננות שיטריד אותן או ינשוך להן את הפטמית בשידור. דודו, הייתי עושה לך ילד אם לא הייתי מתבאסת שבבר מצווה שלו תכריח את הרב לרוץ עירום עם שלט "גם אני צופה בראשון בבידור עם דודו טופז", או תיתן לו משימה לקלוע סוכריות לפה של הילד.
הקטע הכי מרגש אני לא יודעת אם אתם מכירים, אבל יש תוכנית של אחד בשם יאיר לפיד, זו תוכנית לא מוכרת והיא לא רצה הרבה שנים. בכל מקרה, לפני כמה שנים הוא אירח אחד בשם "השרוף". נחשו למה? כי הוא היה שרוף בכל הגוף. אז זהו שלא! הוא הגיע חבוש כולו על כיסא גלגלים ופתאום הוא קילף את כל התחבושות ומי יצא? חיים צינוביץ'! איך נבהלתי! האמת, בתור שרוף היה לו יותר יפה. בכל מקרה יאיר, שיהיה לך בהצלחה, ומי יודע אולי יום אחד גם אתה תקבל טור בעיתון כמוני.
השיחה הכי משעממת ניסיתי לחשוב מה השיחה הכי משעממת שהיתה בתוכנית אירוח, אבל היו כל כך הרבה. תחשבו על זה שבעצם כולם באים לאותן תוכניות כל הזמן. וגם, למה הם באים? רק אם יש להם דיסק חדש לקדם או איזה טלנובלה יומית קומית־טראגית־מוזיקלית. באמת חוצפה, לא כמוני שכותבת למשל את הטור הזה בלי שום כוונה נסתרת. אני כותבת מאהבת הכתיבה נטו, המגירות שלי מתפוצצות מחומרים וכל כך שמחתי ש"פנאי פלוס" פנו אליי. זה לא שאני משתמשת בטור הזה כדי לדחוף את זה ש"רק בישראל" חוזרת או כדי להזכיר לכם לצפות כל יום שישי בשעה תשע וחצי... כזאת אני, צנועה ונטולת אינטרסים.