"ניגשתי אל השולחן שהיה עמוס בדליקטסים, ואז ראיתי שבמרכזו הונח צב. השריון שלו היה חתוך לפרוסות, וכל אחד נטל ממנו ושם על הצלחת". את הסעודה הזו שערך לכבודה מזכ"ל המפלגה בחבל יונאן שבסין לא תשכח אורה נמיר לעולם. לאחר שפרשה מן הכנסת, מונתה מי שהייתה גם שרה בממשלה לתפקיד שגרירת ישראל בבייג'ין. "צריך להבין, בחלקים מסוימים של המדינה צב נחשב מעדן. הרגשתי נורא, אבל לא אמרתי כלום. הסינים הם עם מנומס מאד. הם לא כופים עליך לקחת כמו שהאימא היהודייה נוהגת לעשות. אז חייכתי בנימוס וביקשתי לטעום מן הירקות שהיו סביב".
כמי שגדלה בכפר – מושב חוגלה – רגילה נמיר לאכול ירקות. "מה שגדל בשדה זה מה שהוגש לשולחן. אני זוכרת הרבה תרד, שנחשב לבריא ולמלא בברזל. אמא עשתה ממנו קציצות, ומכיוון שלא אהבתי תרד, היא הכניסה אותי למשטר אכילה. מאז אני חסידה גדולה של תרד".
אמה של נמיר מיעטה לבשל, שכן עבדה במשק במהלך מרבית שעות היממה. אולם כשנכנסה למטבח היא ניגשה למלאכה במלוא הרצינות. "זה היה דור אחר", אומרת נמיר. "אז לקחו את הכל ברצינות. לא שמים צ'יק-צ'אק על האש רק כדי שיהיה מה לאכול. פעם בשבוע אכלנו עוף ממולא או צלי עם תפוחי אדמה. אני זוכרת שלעתים אמא הכינה עוף עם שזיפים ועם חבושים, צימעס ולפתן פירות. בדרך כלל, רוב התפריט הורכב מירקות, אבל לא היינו רעבים".
נמיר, שנשאה במשך מרבית שנותיה בתפקידים ציבוריים, השאירה את ענייני המפלגה למזנון הכנסת. "ביתי הוא מבצרי", היא אומרת. "ובו אירחתי רק חברים קרובים. גם משום שהיה לי קשה. את הכל בישלתי בעצמי. גם את הקניות עשיתי לבד, אבל הכי קשה זה לרחוץ את הכלים. עבודת פרך של ממש. עבדתי ועבדתי, שישה ימים בשבוע, וכשהיו לי אורחים נותרתי ערה עד 3 לפנות בוקר כדי לשטוף את הכל כי אני אוהבת שהכל נקי".
בשנת 1996 ארזה נמיר את שקית פתקי המתכונים שליקטה במרוצת השנים מחברותיה – "אם טעים לי אני דואגת לבקש מתכון" – ויצאה לסין. "שם זה היה אחרת. כשאתה שגריר אתה אימפריה. אז המדינה נותנת לך עוזרת וטבח ונהג. לימדתי אותם איך להגיש ומה לבשל כי אני לא כל כך אוהבת את האוכל הסיני. זו תרבות שונה, זה דבר לגמרי אחר. הטבח לא ידע עברית, העוזרת תרגמה, ואני חייבת להודות שאכלו את זה יפה מאד. הסינים הם אנשים מאד מנומסים ומאד תרבותיים וגם אם לא אוהבים – הם בחיים לא יגידו".
ערב שובה לישראל, דיווח לה הקונסול כי במהלך ארבע השנים ששירתה בבייג'ין התארחו במעונה לא פחות מ-4,000 איש.
באחד ממסעותיה – "ביקרתי בכל 31 המחוזות של סין" - הרחיקה השגרירה נמיר עד טיבט לביקור רשמי. את בית המלון היחידי בלאסה אפפה עננה של ריח "שלא נדע", כלשונה. "הטיבטים מכינים חמאה מחלב תאו, ועמה הם מבשלים ומטגנים. הריח הוציא אותי מדעתי, ואני חטפתי כזה כאב ראש ובחילה. כל החדר שלי היה מלא בבקבוקים של קוקה קולה ובאקמולים".
כיום, בהחלטיות הכל כך אופיינית לה, שומרת נמיר על תזונה בריאה. "יש לי נטייה לכולסטרול גבוה, ומכיוון שאפילו הכדורים לא הועילו, הרופא שלח אותי לדיאטן. שמו הוגו, והוא אמר לי מה מותר לאכול ומה אסור - ואני ממושמעת. אוכלת רק דברים בריאים. אני זוכרת שכשהייתי שרה, ישנו מקום במושבה הגרמנית בירושלים ממנו הזמנו פיצות נהדרות, אבל כשהתברר לי שזה לא בריא, הפסקתי עם זה מיד".
המרכיבים:
2 קופסאות טונה במים
250 גרם גבינה לבנה 9%
2 כפות מיונז
2 כפות קטשופ
מיץ מ-1/2 לימון
1/2 חבילת ג'לטין
1/2 כוס מים רותחים
אופן ההכנה:
המרכיבים:
3 חבילות תרד קצוץ קפוא
1 בצל
3 ביצים
60 גרם גבינה קשה מסוג טל העמק
1/4 חבילה גבינה מלוחה
1 כפית אגוז מוסקט
100 גרם חמאה
1/3 כוס קמח
1/3 כוס חלב
אופן ההכנה:
המרכיבים:
10 שוקי עוף
3 כפות סויה
3 כפות ריבת משמשים
1 כוס קולה
1/2 כוס קטשופ
15 משמשים מיובשים
אופן ההכנה:
הארה: באופן דומה ניתן להכין עוף בחומץ: שמים את חלקי העוף למשך הלילה במשרה המורכב מכוס קטשופ, כוס רוטב סויה, 1/2 כוס רוטב מייפל, כף חומץ, קמצוץ מלח ופלפל שחור גרוס. מפזרים בתבנית, מכסים בנייר אלומיניום ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות במשך כ-1/2 שעה. מסירים את הנייר וממשיכים לאפות עוד כשעה
המרכיבים:
1/2 2 כוסות חלב
1/2 2 כוסות שמנת מתוקה
2 חבילות אבקת פלאן
18 כפיות סוכר
אופן ההכנה:
הארה: את הקרם מומלץ להכין יום קודם ההגשה.
עופר ורדי הוא עיתונאי ואיש של אוכל, בעל הטור גולאש לגולש. אפשר ליצור איתו קשר כאן.