חיזור: לכו תחפשו מי שיחייך אליכם

במקום למהר ולחפש פינה שקטה ולדבר בארבע עיניים עם מושא החיזור, נראה שכדאי לפני זה לחפש דווקא חברה של אנשים שמחייכים אלינו, כדי להעצים בעיני המועמד את האישיות שלנו. סביבה שמחייכת אלינו יכולה לפעמים לחרוץ את גורלו של הדייט. על איתותים חברתיים של משיכה

אמא שלי, חברת קיבוץ עם עצות טובות לחיים, ייעצה למי שרצו בזמנו להיקלט בקיבוץ להתנדב, לפני כל דבר אחר, לעבוד שלושה חודשים לפחות בחדר האוכל. "חשוב מאוד", אמרה אמא, "שיראו אתכם".

 

המבטים בחדר האוכל היו לפעמים עיקר העניין בחברה הקיבוצית. עובדי השלחין, למשל, בעונת הסתיו, רגע לפני שהגשם מרביץ את הכותנה אל האדמה, הופיעו לפעמים לארוחת ערב ישר מהשדה. כל האחרים היו נקיים ורחוצים, והם היחידים שישבו לאכול בבגדי עבודה מיוזעים ומלוכלכים, פניהם מאובקות ועפעפיהם שמוטים. קשה היה שלא להביט בהם. ואז, בגלל המבטים שהופנו כלפיהם, דמותם הועצמה, והבנות הצעירות תלו בהם תקוות רומנטיות, כאילו היו שכפולים של רוברט רדפורד הצעיר. הם לא השתנו לעומת מה שהיו בקיץ, ולפני זה בחורף, אבל המבטים שנשלחו לעברם מכל קצוות האולם יצרו סביבם הילה של חכמים ויפים יותר.

 

האפקט של ריכוז מבטים באדם אחד הוא אפקט ידוע. ביבי נתניהו פועל כך במיומנות רבה, כשהוא מופיע לאירועים באיחור מכוון. הוא זוכה במלוא תשומת הלב, וכך מתעצמת אישיותו בלי שעליו להוכיח משהו.

 

גם זמרים חסרי מנוחה עושים את זה מצוין. הם נועצים מבט, מעל הבמה, באשה אחת מהקהל, וזו, מעט נבוכה, מתרשמת מהם לאו דווקא בגלל השירה הזכה, או הצרודה, אלא בעיקר בגלל העובדה שכולם מסתכלים. אפשר להתאהב רק בגלל זה.

 

האם גם אנשים שבקושי עולים על הבמה, אם בכלל, מסוגלים ליהנות מהאפקט הזה לצרכים של חיזור? אמא שלי היתה מנסחת את זה טוב ממני - "אם אתה רוצה שמישהי תתאהב בך, לך תעבוד בחדר האוכל". לא חייבים לעמוד על הבמה. יש לא מעט מקומות בחייו של כל אדם בהם הוא יכול לרכז אליו מבטים מחייכים.

 

העיקר שיסתכלו עליך

"כשאתה מבלה בפאב, כדאי לך להיות נחמד אל כולם", ממליץ ד"ר בן ג'ונס מאוניברסיטת אברדין בסקוטלנד, "אם יחייכו אליך, אתה תיראה מושך יותר". לא צריך לעבוד בשביל זה בחדר אוכל בקיבוץ וגם לא לשיר מעל לבמה. אפשר להיות נחמד כלפי האנשים סביב וכך למשוך אליך מבטים מחייכים ברגע שמגיעה משאת נפשך. כך עולה ממחקרם של ג'ונס וחבריו שהתפרסם לפני כשנה.

 

לפני שבוע פרסמו ג'ונס וחבריו מחקר נוסף. הם הציגו בפני מתנדבים ארבעה סטים שונים בני שתי תמונות. הסט הראשון כלל תמונה של אשה שנראית מאושרת ומביטה ישירות אל המצלמה, ותמונה נוספת של אותה אשה אבל עם מבט לצד. כך, בהתאמה, גם בסטים הבאים - אשה שנראית אחוזת בחילה, גבר שנראה מאושר וגבר שנראה אחוז בחילה. המתנדבים נתבקשו לדרג את רמת האטרקטיביות של הדמויות המצולמות. הניסוי הזה העלה שאדם מאושר שמביט ישירות אליך נראה בעיניך אטרקטיבי יותר, ודרגת האטרקטיביות עולה כשההתייחסות היא אל דמויות מהמין השני.

 

אנחנו אוהבים שמחייכים ישירות אלינו, ולכן מי שמחייכים ישירות אלינו נראים לנו אטרקטיביים יותר. בנוסף, לא רק שהמחייכים ישירות אלינו נראים לנו אטרקטיביים יותר, אלא גם אנחנו, מוקד המבטים שלהם, נראים יותר אטרקטיביים בעיני מי שמתבונן בנו מהצד, ובעצם - גם בעיני עצמנו.

 

לכן, במקום למהר ולחפש פינה שקטה ולדבר מלב אל לב עם מושא החיזורים, נראה שכדאי לפני זה לחפש דווקא חברה של אנשים שמחייכים אלינו כדי להעצים בעיניהם את האישיות שלנו. סביבה שמחייכת אלינו יכולה לפעמים לקבוע את גורלו של החיזור לשבט או לחסד. ובמקום להתרוצץ שעות בחנויות ולבזבז כסף לקראת פגישה גורלית, ואז לעמוד שעות מול הראי ולהחליף בגדים בקצב מהיר, ובסוף לשנן רעיונות של שיחה מבריקה ומרשימה, הכל במטרה להרשים את הפרטנר שלנו, כדאי אולי לחשוב איך להרשים דווקא את האנשים המקריים, או הלא מקריים, שיימצאו בסביבתנו בזמן הדייט.

 

יפים וחכמים חסרי סקס אפיל

אטרקטיביות אינה תוצאה בלעדית של נתונים אישיים. אדם יפה וחכם יכול להיתפס כלא אטרקטיבי בגלל סיבות שאינן בהכרח תלויות בצורתו החיצונית ובאישיות שלו. אנחנו נמשכים אל אנשים לפי איתותים חברתיים שאינם בהכרח קשורים ישירות אלינו, או אפילו אליהם. פצוע מתאונת דרכים יכול להיחשב אטרקטיבי משום שהוא מעורר תשומת לב כללית ומבלי שהוא עצמו היה אחראי לתאונה, או רצה בה. ורכילות מצוצה מהאצבע יכולה להגביר או להפחית את מידת האטרקטיביות של המרוכלים. אותם אנשים יכולים להיראות אטרקטיביים יותר, או פחות, מבלי שחל בהם שינוי משמעותי כלשהו. אותה צורה חיצונית, אותו שכל, אותו מעמד ואותם נכסים, ובכל זאת דרגת האטרקטיביות יכולה להשתנות.

 

אז מה עושים? עובדים קודם כל בחדר אוכל, כמו שאמא שלי היתה אומרת.