שקשוקה: לכאורה המאכל הכי פשוט שיש, שמוכן מהמרכיבים הפשוטים ביותר- אך כזה שיצרים מתלהטים סביבו, שוויכוחים נכרכים בשמו. לכל אחד יש את השקשוקה שלו, וכל בשלן משוכנע ששלו היא הטובה ביותר. מי מבין חובבי השקשוקה שאינו מתגאה בגרסתו האישית - מגלה נאמנות למסעדה שמכינה לו שקשוקה כלבבו, דומה לזו שאכל בבית הוריו. כשזכרונות ילדות מתמזגים בפשטות הבסיסית של העגבניות שפוגשות בצל, שום, פלפל חריף וביצים - התוצאה היא מאכל מנצח, עתיר רגשות.
יחסית לאוכל רחוב - שקשוקה היא מאכל אלגנטי, שמוגש לשולחן - ולא נאכל בעמידה (או רחמנא לִצלן: בהליכה), כמו שווארמה או פלאפל. שקשוקה היא עסקה כלכלית לא רעה: משלמים 18-25 שקלים ונהנים מישיבה קצרה במסעדה, ממנוחה קטנה- ומארוחה משביעה בהחלט.
שקשוקה היא מאכל של צהריים: נסו לחפש שקשוקה בתשע בערב ותתקלו במבטים המומים עד מזועזעים. שקשוקה? עכשיו? שקשוקה היא מאכל של אנשי עמל, המנגבים את שאריות הרוטב שנותר במחבת בעזרת פרוסות גסות של לחם אחיד, בשיאו של יום מיוזע ומפרך.
ככל שההמתנה לשקשוקה תהיה ארוכה יותר, סביר להניח שתקבלו שקשוקה טובה יותר, שתכיל בצל, שום טרי, עגבניות טריות, פלפלים חריפים - ולא רוטב מקופסה. "מי שמכין שקשוקה עם רסק עגבניות הוא קמצן שלא יודע לבשל", מכריזה צילה מ"השניצל של צילה" בנתניה, "אם השקשוקה סמיכה מדי - תביני שזה רסק, ותכיני לך סודה ליד המיטה בשביל הצרבת, מאמי".
ומה מוגש לצד השקשוקה? מקומות אחדים מסתפקים בסלסלה ובה לחם אחיד; יש המאפשרים לך לבחור בין פוקצ'ה, באגט, פיתות או לחם שיפון, ויש המעתירים שלל סלטים ותוספות על שולחנך, מסחוג-כוסברה ועד חמוצים, מחומוס ועד קלח תירס.
שקשוקה, כמו סביח, היא מאכל שיש להזמין תוך מתן הוראות הכנה. כשם שבהזמנת סביח תורו לסביחולוג "בלי עמבה, בלי בצל" (למשל) - כך גם בשקשוקה: השקשוקאי ימתין להוראותיך לפני שייפצח במלאכה. פיקנטית? חריפה? נוזלית-משהו או עשויה היטב? במרבית השקשוקיות תקבלו שקשוקה נוזלית למדי - גם אם ביקשתם שתהיה עשויה היטב. למה? כי אתם תופסים להם להבה במטבח- והם מפחדים לשרוף לכם את השקשוקה.
מקרב שפע המקומות בהם ביקרתי לצורך הכתבה, רק בחמישה מקומות קיבלתי את השקשוקה שלי עשויה היטב כפי שביקשתי - בשאר המקומות החזרתי את השקשוקה למטבח – ובמקום אחד החזרתי אותה אף פעמיים. וחריפה, גבירותיי ורבותיי, היא חריפה. אם אינכם מורגלים בשקשוקה חריפה מאוד- בקשו שקשוקה פיקנטית.
שקשוקיות הן חמקמקות: הכרתם פעם שקשוקיה טובה? אפשר שהיא כבר לא קיימת. נראה שאין זה כלכלי במיוחד להחזיק שקשוקיה, בה בעל הבית גובה מחיר של אוכל רחוב, אך להבדיל מדוכן פלאפל או שווארמה – נאלץ לשלם ארנונה על שטח ישיבה ולהחזיק מלצרים. השקשוקאים גם הם חמקמקים: חלקם סוגרים את המקום בימי שישי (שהרי שקשוקה זה אוכל של אנשי עמל – ואנשי עמל נחים ביום שישי) – וחלקם יסרבו להגיש לך שקשוקה אחרי השעה 15:00.
העם בציון חובב גימיקים. כיוון שכך, הומצאו שלל שקשוקות מהפכניות: החל בפלשוּקה, מנת שקשוקה מעוטרת בכדורי פלאפל, פרי המצאתו של יוחנן מ"אצל יוחנן" או שקשוקת בולונז, פרגית או תפוחי אדמה ב"שקשוקה לב העיר" באשקלון - וכלה בשקשוקת חצילים וגבינת פטה ("בנדיקט"), שקשוקת פטריות ("נונה"), שקשוקת תרד ובשמל ("חנדל'ה") או שקשוקה ירוקה ("ביצה עין" בירושלים).
ניתן לקבל מנת שקשוקה לא רק במחבת או בצלחת, כי אם גם בתוך רבע כיכר לחם אחיד, כמו ב"גוזל וציונה" בפתח תקווה, בלב צלחת חומוס (להלן חמשוקה ב"חומוס תנעמי", חומוסשוקה ב"חומוסיה של שימי וקובי" ברמת השרון) - או סתם בבאגט.
ספר השיאים של השקשוקה