מסעדות תחנות הדלק - הדור הבא

בפעם הבאה שאתם עוצרים לתדלק בדרך לצפון, קחו גם איזה ביס. ההיצע בתחנות התקדם מאז ימי החומוס וקרם הבוואריה

תהל בלומנפלד פורסם: 20.11.07, 10:33

המכוניות שלנו מגיעות לתחנות דלק כדי לזלול דלק. זכותן. אבל גם לנו, הנהגים, יש מה לזלול בהיכלי הבנזין. זו הייתה הנחת העבודה שהוציאה אותנו לאזור הצפון בחיפוש אחר מסעדות ובתי קפה ראויים בתחנות דלק. ולא, אנחנו לא מתכוונים למקומות שהשם שלהם מתחיל במילה "מפגש ה‭,"...‬ או כאלה שמגישים בשר חתולים. במסע הזה, הוחלט, ייקחו חלק מקומות עם שמות יאפיים, עיצוב יאפי לא פחות ותפריט שהיה הולם כל מסעדה תל אביבית טרנדית.

 

יצאנו לדרך חמושים בפיאט גרנדה-פונטו חדשה, שאפשר להגיד עליה הרבה דברים, אבל "זללנית דלק" הוא לא אחד מהם. זה בסדר. בסיור הזה נזקקנו דווקא לטוחני מזון אנושיים, והללו נמצאו אחר תחנונים ומעשי שוחד. לדרך, בכל אופן, יצאנו רזים קלילים, וחזרנו שמנים ועייפים. הגרנדה-פונטו, לעומת זאת, לא חיסלה אפילו מכל אחד. כוסית.

 

סונול נתניה: בית-קפה יאפי! בתחנת דלק! כן, בנתניה!!! 

את הבוקר פתחנו במקיאטו, בית קפה שעיצובו לא נופל מזה של סניף ארקפה יאפי. אם רק היו פושטים עליו בצהריים חבורות היי-טקיסטים עם לפטופ, אפשר היה לטעות ולחשוב שמדובר באתר ברמת החייל ולא בבית קפה במתחם סונול במחלף נתניה. ובכל זאת, בשעת בוקר נדגמו במקום שולחן שהיה בעיצומה של פגישת עסקים ולקוחה עם לפטופ. למעשה, התזכורת היחידה לכך שמדובר בתחנת דלק הייתה העובדה שאנשים נכנסים לשירותים, מבצעים את זממם וממשיכים לנסוע.

 

ואם במערכת העיכול עסקינן, נעבור לאוכל. "בוקר ישראלית" ‭38)‬ שקל) הייתה הרבה יותר מושקעת מארוחות בוקר רבות שמתהדרות בתואר הזה, שהפך לשם גנרי לקומבינציה חביתה סלט לחם וחמאה. הישראלית של מקיאטו כללה פלטת סלטים מעוצבת עם סלט טונה, גבינות מתובלות, קונפיטורת תות משובחת, טחינה גולמית וטחינה לימונית (!‭.(‬ את מנת הגלוטן סיפק לחם עם גרעיני דלעת, והסלט היה בממדים של סלט ארומה. וכן, הייתה החביתה, והיא הייתה עשויה, כמה מפתיע, מביצים. זו הייתה ארוחה מנצחת.

 

טוסט שלוש גבינות ‭36)‬ שקל) הכיל 3 טון גבינות, שנמסו להן באין מפריע על ממרח עגבניות מיובשות. את הטוסט קישט סלט חסות ועגבניות שרי ברוטב עדין. התקרובת המשובחת הגיעה עם מיץ תפוזים שנסחט במקום, מול עינינו, בלי שום אחיזת עיניים. זה היה 100% תפוז, וזה היה טעים.

 

 

סונול חדרה: לקלמארי דווקא כן הוסיפו שמן (לא סינטטי)  

הזוגיות בין מסעדת גרניטה לבין תחנת הדלק בחדרה הרגישה קצת כמו זו של ציפי לבני ואהוד אולמרט. נכון, הם יושבים אחד ליד השני, אבל חוץ מקרבה פיזית אין שם כלום. וכך, בעוד בסונול תידלקו רכבים מסחריים, בתוך המסעדה התגלה יקום נפרד, שהורכב מעיצוב כבד עם הרבה עץ, וילונות בד מסיביים וקיר לבנים. במרכז המסעדה שוכן אגם קטן עם דגים חיים. מצד אחד של המקום רואים שדות ירוקים, מהצד השני את כביש ‭.4‬ שלא תגידו שלא מגוונים בנוף.

 

התפריט, שנכרך בכריכת עץ שהזכירה אלבום חתונה מעוצב, הכיל מנות על טהרת פירות הים, פיצות ופסטות, שהרי המקום מגדיר עצמו כ"בית אוכל איטלקי‭."‬ בכלל, מסעדות בתחנות דלק נורא אוהבות את הקטע האיטלקי. עוד נחזור לזה.

 

לא פחות מחמש עסקיות שונות מציע המקום, בטווח המחירים 39 עד 95 שקל. בזמן שהתלבטנו נחתה על השולחן פוקאצ'ה חמימה עם שלושה מטבלים צבעוניים. קלמרי מטוגן הגיע בגודל של מנה עיקרית אף שהוגדר כראשונה. כרגיל בתחנות דלק, גם לו הוסיפו תוספים שלא צריך, והוא שחה בשמן שבו טוגן. הצפת השמן, עם זאת, לא הצליחה לחבל בציפוי הקריספי והטעים. גם סלט ירוק לא סבל מעודף עידון ודישדש ברוטב ויניגרט לא מאוד טעים.

 

מגמת הגודל העצום המשיכה בעיקריות: רביולי בטטה ברוטב רוזה התגלה כג'ארה ענקית של רביולי בטעם תעשייתי משהו. באופן כללי הוא היה כתום מדי (גם בטטה, גם רוזה, שהוא שילוב בין שמנת ועגבניות) ובאופן ספציפי לא מאוד טעים. קבבוני טלה הגיעו משופדים על מקל קינמון. הם היו יבשים מעט, אבל מכת טחינה הקימה אותם לתחייה. כל המנות הגיעו בצלחות ענק לבנות, מעוטרות בסומאק. כשגמרנו לנגב את הט־ חינה עם הפוקאצ'ה, גם לנו חזר הסומאק - סליחה, הסומק - ללחיים.

 

 

פז קריית טבעון: הבורי ומימי מכונית השטיפה לרכב 

"חוץ מהמנות בתפריט יש לנו גם ספיישל - דג בורי אפוי בתנור‭,"‬ הכריזה בהתרגשות המלצרית ב לה פרנצ'סקה , ושכחה להזכיר את הספיישל האמיתי של המקום: ארוחה לצלילי מכונת שטיפת המכוניות הסמוכה. ואכן, הקרבה בין מרפסת המסעדה למכונת השטיפה גובל בגילוי עריות, וכך ניתן לתבל את הסעודה במקום בצלילי מים ובוכנות. זה היה יכול להיות מאוד חינני אלמלא הגיע רכב שעשה ניקוי "סופר" (כולל פוליש וניקוי ג'נטים‭.(‬

 

לפני שניגשנו לנקות את הצלחות, העפנו מבט גם באגף הפנימי של לה פרנצ'סקה. וכאן, חברים, אין כל זכר לנוזל וישרים: חלל אפלולי ומעוצב, שבמרכזו עמודים עגולים מעוטרים בהדפסים פסיכדליים, מהסוג שמאוד אופנתי הקיץ על טוניקות. מוזיקה נעימה. זוגות מעוצבים בסוג של פגישת עסקים, או איך שקוראים לזה היום.

 

תפריט היינות לא סבל מעודף סטייל - למעשה הוא היה קרטון מנוילן - אבל הציע בחירה נאה בין יינות מיקב רקנאטי הישראלי לבין מבחר יינות איטלקיים. גם התפריט עושה מערוף לארץ המגף ומבוסס על פסטות, פיצות ועיקריות אחרות בסגנון איטלקי. בכלל, למדנו במהלך הסיור, עמישראל רוחש חיבה עזה לאוכל איטלקי. אוכל איטלקי וישראלים זו פשוט אקסיומה בעולם המסעדות בתחנות הדלק. קצת כמו גיר אוטומטי ו-‭1,600‬ סמ"ק בעולם הרכב.

 

הלכנו על עסקית פיצה ב-49 שקל ועל עסקית דג ב-‭.69‬ רעשי הרקע ממכונת השטיפה על חשבון הבית. לראשונות הגיעו סלט ירוק קטן ונחמד עם ויניגרט מוצלח וגרעיני חמניות מלמעלה. האנטיפסטי הוגש חם, שלא כנהוג במחוזותינו. שתי העיקריות היו נפלאות: פיצה עם נקניקים הייתה דקיקה והכילה גבינת מוצרלה טובה ותוספות שבקרוב כנראה לא ניתן יהיה להשיג ברשת טיב טעם. פילה הבורי (ההוא מהספיישל) תובל במינימליות מעוררת השתאות בשמן זית ובעשבי תיבול והגיע עם ריזוטו ושעועית ירוקה. רצינו לקנח בניקוי ג'נטים, אבל היה תור, אז ויתרנו.

 

 

דלק ראש פינה: מלצרית מרירה, סוף מתוק

בשלב זה חשנו כי נושא הכתבה הופך להיות אוכל איטלקי בתחנות דלק באיטליה. הזכרנו לעצמנו שאנחנו ישראלים, ושאצלנו בתחנות דלק אוכלים בשר. והרבה. עד ראש פינה נסענו בשביל זה, למסעדת דוריס קצבים המיתולוגית ששוכנת במתחם תחנת הדלק בצומת ראש פינה. זו הייתה חוויה כמו שהבטיח לנו. לרוע המזל, לא רק בתחום הקולינרי.

 

ההתחלה נראתה מבטיחה: את פני הבאים מקבל מקרר שקוף ובו נתחי בשר אדומים, יפהפיים, מסודרים כמו למסדר המפקד ומביטים בך במבט שאומר: עוד מעט נכיר את מערכת העיכול שלך מבפנים חביבי. למי שלא הפנים הגיע התפריט והבהיר שזה מקום לקרניבורים. לבחורות ענוגות אין מה לאכול כאן.

 

מכיוון שאחת מחברי הצוות עונה לתואר "בחורה ענוגה", ביכרנו לחלוק סטייק במשקל חצי קילו. "לא", נזעקה המלצרית, "רק העצם זה 120 גרם! זו מנה לאדם אחד‭."‬ כשהתעקשנו, היא הודיעה לנו כי המסעדה תקנוס אותנו ב-39 שקלים עבור פלטת מזטים. הקרניבור בחבורה הביע התרעמות והחליט שלא לשלם את הקנס עבור סלטים שהוא כלל לא רוצה. הוחלט לוותר לנו. הצלע השלישית בחבורה בחר בהמבורגר 180 גרם. "ראית אותו בחלון‭"?‬ שאלה המלצרית בזלזול, "זה בדרך כלל המבורגר שילדים לוקחים‭."‬ איש ההמבורגרים בלע את העלבון ושידרג ל-280 גרם. מי אמר שלחץ פיזי מתון לא עובד.

 

אחרי המריבות הגיע האוכל, ועליו באמת אין לנו מילה רעה. פלטת המזטים התגלתה כקרש עץ מסיבי (רחמנות על המלצרית שסוחבת אותו, ייתכן שזה הגורם למרירות) ועליו לחם טרי וסלטי חצילים, סלק, כרובית, מסבחה ואחרים. אבל לדוריס לא באים בשביל סלטים. סטייק טי-בון במשקל חצי קילו הכיל פילה וסינטה והצדיק כל אחד מ-126 השקלים ששילמנו עבורו. הוא תובל במלח, בפלפל ובחמאה מזוקקת והוכיח את הכלל הידוע: כשהבשר טוב, לא צריך יותר מתיבול מינימלי. ההמבורגר ‭59)‬ שקל) הגיע בתוך קונסטרוקציה מרשימה והגיר מיצים. הכל היה כה טעים, עד כי מהר מאוד שכחנו את הטונים הצורמים שפתחו את הביקור בדוריס. כמנחת שלום הביאה לנו המלצרית מטליות לחות חמות כמו במטוס, ואנו מחינו את שרידי המריבה והמשכנו הלאה.

 

 

דלק מונפורט-מעיליא: למזוג לכם 95 אוקטן?

קפה in בתחנת הדלק מונפורט-מעיליא היה המקום הראקדנו שישב ממש בתוך התחנה, במרחק מטר וחצי מהמשאבות. הקפה היה כה קרוב לאזור התדלוק, עד שהמתדלקת הגיעה ושאלה אם אנחנו רוצים 95 מלא. במקום זאת הוחלט להתחרע על אגף הקינוחים.

 

המקום מעוצב בטוב טעם, מה שנקרא: קירות בצבעים פסטליים, מערכות ישיבה מעוצבות ותמונות על הקירות. בצד יש סטנד עם מגזינים שמכיל מגזינים מסגנון עדות ליידי גלובס, בלייזר וניוזוויק. וכל זה, אנשים, קורה בכביש מספר ‭.89‬ חוץ מבית קפה המקום מתפקד גם כתחנת נוחות, וניתן להצטייד בו בנשנושים ובשתייה לדרך. יש גם ארוחות בוקר, כריכים, פיצות, סלטים, ובתפריט מופיע גם המונח העתיק "פלטת מטוגנים גדולה‭."‬ אה, האייטיז התקשרו וביקשו למסור ד"ש.

 

הקינוחים, סיפרה לנו המלצרית, הם מתוצרת קונדיטוריית בונז'ור. קידמנו אל שולחננו בברכה עוגת שוקולד חמה, פאי תפוחים ופאי פקאן ‭22)‬ שקל כל אחד‭.(‬ עוגת השוקולד נראתה קצת עייפה מתלאות היום, והמלצרית הרגיעה: "אל תדאגו, אנחנו מחממים אותה‭."‬ השלישייה, בכל אופן, הגיעה בממדים עצומים ועם כל הפינוקים: כדורי גלידה והררי קצפת. הטעם היה תעשייתי משהו, אבל מה כבר אפשר לצפות ממקום שיושב בתוך משאבות דלק. ההפוך היה יעיל, כמו שאומרים מבקרי אוכל כשאין להם מה להגיד על קפה.

 

 

דור אלון בכביש ‭:6‬ כביש מהיר, שירות אטי

הנסיעה בכביש ‭,6‬ נוחה ככל שתהיה, היא פשוט משעממת להחריד. נוסעים במהירות 110 קמ"ש (באמת!‭,(‬ וכולם משאירים אותנו להשתרך מאחור. הנוף היחיד שראינו היה אגזוזים ופרצופים של נהגים שריחמו עלינו. פשוט חייבים לעצור לרענון.

 

בית הקפה בעל השם המפתיע ‭,sixcafe‬ הצמוד לתחנת הדלק דור אלון, הוא תחנת העצירה היחידה באגף הצפוני של כביש האגרה. על כן עט עליו בעת ביקורנו בליל אנושי שהורכב מחיילים, מתלמידי בתי ספר ומעשרות בחורי ישיבה וגם בחורות ישיבה, או בעצם סתם דתיות.

 

את פני הבאים מקדם זר חמניות נבולות שנראה כמו, הממ, זר חמניות נבולות. לא ממש מחזה מרהיב, אולי כדי להכין את הלקוחות לעתיד לבוא. הקנייה היא בשירות עצמי, וצריך לבחור אוכל מתוך ויטרינה בוהקת בזמן שזה שמאחוריך מאיץ בך לסיים ומשקה מתוך מבחר משקאות עם שמות שאף אחד לא יודע מה הפירוש שלהם.

 

סופלה שוקולד ‭25)‬ שקל) הגיע קר מדי לעניות דעתו של חובב השוקולד והוחזר למקצה חימומים. התוצאה הייתה משביעת רצון. השוקו ‭13)‬ שקל‭,(‬ לעומת זאת, היה חם מדי, וטעמו היה פשוט דוחה. כמו שוקו מאבקה ממכונות שיש במקומות עבודה, ולא - אין לנו שום דבר נגד המכונות במקום העבודה שלנו. מאגף המשקאות עם השמות המאתגרים נבחר לאטה וניל, במחיר מופקע של 17 שקל, שהיה מתוק להחריד ושרף את הלשון. מכיוון שהסטייק של דוריס קצבים עדיין שייט במערכת העיכול שלנו, סלחנו.