אם ללוקה בתפקוד המועמד לגירוש: הוא לא ישרוד

אם לבן 21, שאובחן כסובל מבעיות תפקודיות, חוששת מהחלטת משרד הפנים לגרשו מהארץ. אביו הביולוגי נהרג ואחיו הצעיר משרת בצבא הרוסי. "זה כמו לזרוק אותו לג'ונגל", טוענת האם. משרד הפנים: "לא מדובר בבחור הסובל מפיגור שכלי, אלא מליקוי שמיעה. לאור זאת ולאור העובדה כי לצעיר אח בגיר המתגורר בחו"ל, לא נמצאה סיבה לאשר המשך שהייתו כאן"

"להוציא את הילד שלי מישראל ולזרוק אותו לרוסיה זה כמו לזרוק אותו לג'ונגל, הוא פשוט לא ישרוד בלעדי", אומרת מרינה, אם ליורי בן ה-21 (השמות בכתבה בדויים) העתיד להיות מגורש בקרוב מישראל, בעקבות סירובו של משרד הפנים להעניק לו מעמד של תושב ארעי. לדברי האם, סובל בנה מבעיות תפקודיות וקשיי שמיעה, וכי במידה ויגורש לרוסיה לא ישרוד שם לבדו. זאת במיוחד לאור העובדה שאביו הביולוגי כבר אינו בחיים ואחיו הגדול משרת בצבא הרוסי. 

 

לאחרונה הוגשה עתירה בנושא לבית המשפט המחוזי בירושלים, על-ידי מרכז הסיוע המשפטי לעולים של התנועה הרפורמית. העותרים מבקשים להעניק ליורי מעמד של תושב ארעי.

 

מרינה, דור רביעי ליהודי, שאינה זכאית לאזרחות בארץ לפי חוק השבות – הגיעה לישראל עם אשרת תייר בשנת 2002, ביחד עם שני ילדיה, אז בני 15, ו-17. שנה קודם לכן נהרג בעלה בתאונת דרכים ובעקבות מותו סבלה מטראומה, ואף אושפזה. הוריה, שעלו ארצה בשנות ה-90, החליטו להזמינה לישראל לחופשה, בכדי לסייע לה להתמודד עם הטראומה הנפשית.

 

בשנת 2002, תקופה קצרה לאחר שהגיע ארצה, הכירה את א', נוצרי ארמני יליד הארץ, בעל אזרחות ישראלית. ל-א' ישנה בת מנישואים קודמים המשרתת בימים אלה בצה"ל. מרינה אמורה לקבל בעתיד הלא רחוק אזרחות ישראלית, מכוח נישואיה ל-א'. בנה הצעיר חזר לרוסיה ובנה הבכור יורי נשאר עמה בישראל.

 

כשניגשו ההורים לסדר את מעמדו של יורי בישראל, הוחלט במשרד הפנים כי הוא אינו יכול לקבל שום מעמד חוקי ולמעשה הוא מגורש מישראל.

 

האבחון: תפקוד של בן 10 וחצי

יורי הוא כבד שמיעה, ומוגדר כבעל ליקוי שכלי. מבחינת גילו הביולוגי הוא בן 21, אך על פי ההערכה הפסיכולוגית - חלק מתפקודיו מתאימים לילד בן 10.5 שנים. כיום הוא לומד בבית ספר לחינוך מיוחד וזקוק לעזרה, היות והוא מתקשה לתפקד באופן עצמאי.

 

• מסמכי האבחון שנערך ליורי

 

בכדי לאמוד את יכולת תפקודו, נבדק יורי עוד בשנת 2004 על-ידי השירות הפסיכולוגי באגף החינוך של עיריית חיפה. בהערכה הפסיכולוגית נכתב "נראה שמדובר בנער המתפקד ברמה שכלית למטה מהממוצע בתחום הנורמה". מבדיקה נוספת שבוצעה בתחילת 2007, נקבע כי כמה ממרכיבי תפקודו של יורי תואמים לתפקוד של ילד בן 10 וחצי. עוד עולה מהבדיקה כי הצעיר הוא בעל קשיי קשב וריכוז. 

 

בתקופה שבין שתי הבדיקות שולב יורי בבית הספר לחינוך מיוחד "רגבים", וניכר שיפור במצבו עקב כך. בפרק ההישגים הלימודיים בתעודה שלו, נכתב כי: "הוא מתקדם ומשתפר בהבעה בשפת הסימנים".  

 

האם: אאלץ לעזוב עם בני

בשיחה עם ynet מספרת מרינה כי בנה סובל ממוגבלויות קשות שאינן מאפשרות לו להתמודד לבדו בחייו, ונזקק לעזרתה, ולפיקוח באופן קבוע. במידה ויגורש לרוסיה, אין מי שיטפל בו מכיוון שאביו נהרג בתאונה, ואחיו הצעיר משרת בצבא הרוסי. "הוא אפילו לא יכול לדבר בטלפון", אומרת מרינה בחשש, "הוא פשוט לא ישרוד לבדו. הוא מתנהג ממש כמו ילד קטן".

 

לטענת מרינה, במידה ומשרד הפנים לא יסכים להשאיר את בנה בארץ, היא תאלץ לעזוב את בעלה ולעבור עם יורי לרוסיה.

 

בעלה של מרינה, א', אמר: "אני יליד הארץ, וחינכתי את ילדי מנישואי הראשונים לאהוב את המדינה. הנה הבת שלי משרתת בחיל הרפואה. איך אפשר להיות באטימות רגשית כזו, הרי עד שמצאתי מישהי שטוב לי איתה – למה צריך להגיע למצב של הרס משפחות שוב פעם? אמא שלו היא עמוד השדרה שלו, הוא מתפקד כמו ילד בן 10. אין לו אב, ואני רוצה להיות האפוטרופוס שלו. אם יזרקו אותו לרוסיה הוא פשוט לא ישרוד".

 

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "יורי הגיע לישראל בחודש אוגוסט 2002 כתייר ומאז שוהה בישראל מעל חמש שנים באופן בלתי חוקי. אמו, השוהה בישראל במעמד של תושב ארעי ולא תושב קבע, החלה בהליך מדורג להסדרת מעמדה כבת זוג לישראלי בתחילת שנת 2006 - כבר בהיות בנה בגיר. בקשתו נבחנה בוועדה הבינמשרדית למתן רישיון שהייה מטעמים הומניטאריים.

 

"מהמסמכים החד-משמעיים שהוצגו בפני חברי הוועדה עולה כי אין מדובר בבחור הסובל מפיגור שכלי כפי שעולה בפנייה, אלא בבחור הסובל מליקוי שמיעה. לאור עובדה זו ולאור העובדה כי לנ"ל אח בגיר המתגורר בחו"ל, לא נמצאה סיבה הומניטארית או אחרת לאשר המשך שהייתו כאן ואך טבעי הוא שהתבקש לעזוב את הארץ".