מתוך כל אותם אלפים שעושים זאת בלי להניד עפעף, 11 בריטים בלבד נעצרו עד היום על שימוש ברשת האלחוטית של השכנים. העונש המרבי שניתן לקבל על עוולה איומה כזו בבריטניה הוא 1,000 לירות שטרלינג וחמש שנים בכלא (מזל שעבודות הפרך בוטלו).
המנוולים בסיפור הזה הם דווקא השכנים, שקוראים למשטרה לאחר שגילו שמישהו גולש על חשבונם. במקום להציב עצמם מאחורי גדרות, היו פותחים את הרשת שלהם לכל דיירי הבניין. ועד בית רציני יכול היה לארגן אינטרנט אלחוטי משותף לכלל הדיירים.
"שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו", אומר פתגם עתיק שמקורו בקוהלת. החברה הספרדית FON מתבססת על הרעיון האוטופי המקסים הזה. קחו מאיתנו ראוטר חינם, מציעים לכם FON, ובתמורה אנחנו מבקשים דבר אחד ויחיד: שתשתפו את חיבור האינטרנט שלכם עם כל דיכפין. מי שמשתף יהיה רשאי להשתמש ב-WiFi של משתמשי FON אחרים, מה שייצור - לפי התוכנית - משפחה אלחוטית אחת גדולה.
אין לכם ראוטר של FON? לא נורא. פשוט בטלו את ההצפנה על הרשת שלכם. תנו קצת אמון בגולשים אחרים, אין ממה לפחד - כל מה שהם רוצים זה לגלוש באינטרנט, ברוב המקרים. הפרנואידים יכולים להשאיר את הרשת פתוחה ופשוט לאבטח טוב יותר את המחשב שלהם באמצעות Firewall ואנטי-וירוס רציני. קחו בחשבון שמי שבאמת רוצה וצריך לפרוץ, יוכל לעשות זאת גם מחיבור מאובטח היטב.
חבל שיותר מדי גולשים מפחדים מהסוציאליזם האינטרנטי הזה. בואו נעצור ונחשוב רגע - כמה שימוש אנחנו עושים בפועל בחיבור האינטרנט (הזול, יש לציין) שלנו? ברוב שעות היממה אנחנו עובדים, לומדים או מכלים זמננו בעיסוק אחר. הראוטר האלחוטי נותר מיותם בפינה אפלה בחדר, ובשעות האלו אינו שולח יותר מ-packet אחד או שניים בכל רגע לספקית האינטרנט, כדי להזכיר לה את קיומו.
מאחר שהתשלום על האינטרנט בישראל הוא לרוב גלובלי (סכום קבוע לחודש, ולא משנה כמה גלשת - פרט למקרים חריגים מאוד בהם מורידים כמויות אסטרונומיות של גיגה בייט). ביטים שאינם מנוצלים הם בבחינת ביטים מבוזבזים, ואי אפשר לקבל עליהם זיכוי. אז למה שלא תתרמו קצת, לטובת אנשים טובים שחלפו מתחת לחלונכם עם מחשב נייד? בסוף אולי תקבלו בחזרה.
נסו להיזכר: האם זכרתם לנעול את הדלת כשיצאתם מהבית בבוקר? לאחר שנכנסתם לחרדה - הירגעו. התשובה היא לרוב "כן", אבל אני בטוח שכולם יסכימו שגם אם הדלת פתוחה, אתם לא מתכוונים לפתוח בכך הזמנה לכל עובר אורח להיכנס אליכם הביתה, לאכול לכם מהמקרר, לצפות בטלוויזיה שלכם ולהרדם לכם על הספה שקניתם לפני שבוע. במרבית המקרים, אנחנו זוכרים להשתמש באמצעי הבטחון, המנעול, בשביל למנוע מזרים להיכנס.
עכשיו, סיירו אקראית בשכונה שלכם (ונעלו הפעם את הדלת כשאתם יוצאים) ובוודאי תגלו שלא מעט אנשים משאירים את הרשת האלחוטית פתוחה לשימוש חופשי, ואם תשבו מספיק קרוב לחלון של מישהו, תוכלו לגלוש חופשי חינם אין כסף. יתכן וזה מטוב ליבם של השכנים שלכם, אך יתכן מאוד גם כי הם פשוט לא מודעים לאיך לאבטח, או בכלל לעובדה שאפשר לאבטח את הרשת הביתית.
הגולשים שנעצרו בבריטניה צפויים לעד חמש שנות מאסר. בארץ, חוק המחשבים מ-1995 אוסר על "חדירה לחומר מחשב" או שיבוש פעולה שלו, אבל בתי המשפט בישראל טרם התבקשו לענות לשאלה האם נתב אלחוטי הוא מחשב, והאם כניסה לרשת לא מאובטחת נחשבת "חדירה", כך שהעניין פחות חד משמעי אצלנו, אבל לא היינו ממליצים לכם להיות מקרי המבחן הראשונים.
אבל נעזוב לרגע את החוק. מה לגבי העניין הערכי מאחורי זה? האם יש סיבה לפתוח את הרשת הביתית שלנו ולחלוק אותה עם העולם (או לפחות השכנים שנמצאים בטווח הקליטה)? זה לא חברותי מצידי, זה לא שיתופי, וזו התנהגות של אדם קמצן ורכושני - אבל התשובה שלי היא חד משמעי - לא.
אני לא רוצה שירכבו לי על רוחב הפס, ואני גם לא מגיש אספרסו לשכנים שלי. את שני הדברים האלה הם יכולים למצוא בבית הקפה או בקניון הקרוב לביתם, מתוך אלפים רבים של נקודות חמות חינמיות. יש לי מספיק יישומים במחשב שרבים על רוחב הפס ומפריעים אחד לשני, ואני מעדיף לא להוסיף על כך גם אורחים מזדמנים.
שיתוף רוחב הפס בצורה שכונתית או עירונית, כפי שמנסות ליזום בעולם חברות כמו BT ו-FON, הוא רעיון חברתי-שיתופי מצויין שיכול לעבוד מצויין על הנייר. בפועל, וספציפית בשכונות משתפות הקבצים הכבדות שלנו, הוא יכול לגרום לצרות, ובעיקר להרבה טפילים שיתקעו לכולנו את רוחב הפס.
מסכימים עם אדר? חושבים שצריך לחלוק את חיבור האינטרנט שלכם עם השכנים ועוברי אורח? סמנו בתגובתכם "בעד". מעדיפים שכל גולש ישמור את חיבור האינטרנט האחלוטי שלו לעצמו? סמנו בתגובתכם "נגד".