המקרר הגיע עם נפח שונה - והלקוחה תפוצה ב-800 ש'

בית המשפט קבע כי רשת א.ל.מ תפצה לקוחה לאחר שהתברר לה כי מקרר שרכשה בנפח 505 ליטר הוא בעצם בעל נפח של 490 ליטר

בית המשפט קבע, כי רשת א.ל.מ. הטעתה לקוחה, וספקה לה מקרר עם נפח לא תואם לזה שהוזמן על ידה, ולפיכך תפצה אותה בגין פער הנפח בין המקררים.

 

בפברואר 2007 רכשה התובעת מקרר מתוצרת סמסונג, דגם R.T.62 עם נפח של 505 ליטר מא.ל.מ. התובעת טוענת שסופק לה מקרר עם נפח של 490 ליטר, קטן יותר מהדגם שהוזמן על ידה.

 

לטענת א.ל.מ, המקרר שקבלה התובעת הוא אותו מקרר שרכשה, אך קיימות מספר שיטות למדידת נפח פנימי של מקררים המסבירות את ההפרשים בין הרישומים, כך שמדובר באותו מקרר. א.ל.מ. הוסיפה, כי לפי מדידת היצרן נפח המקרר הינו 505 ליטר.

 

מכון התקנים, שבודק נפח של מקררים המיובאים לארץ, משתמש בשיטת מדידה שונה, וקבע כי נפח מקרר זה הינו 490 ליטר למרות שמדובר באותו מקרר. על פי התקן הישראלי, מכון התקנים מאפשר סטייה של 3% ולפיכך אושר המקרר על ידי מכון התקנים.

 

א.ל.מ הטעתה את הלקוחה לגבי נפח המקרר

השופטת ג'אדה בסול, מבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, קבעה כי בזמן רכישת מקרר הנפח הינו עניין מהותי. העובדה שקיימות מספר שיטות מדידה לא פוטרת את העוסק לפרסם מידע אחיד ומתואם לצרכן, ולספק מלוא המידע החיוני אודות המוצר.

 

לדבריה: "העובדה שמכון התקנים מאשר סטייה של 3% בין מדידת הנפח על ידי היצרן לבין המדידה של מכון התקנים איננה גוברת על חוק הגנת הצרכן ועל חובת העוסק לא לעשות דבר שעלול להביא צרכן לטעות בכל עניין מהותי בעסקה".

 

בית המשפט קבע, כי קיבולת המקרר הינה מסוג הנתונים המהותיים החשובים לצרכן בעת שהוא בא לרכוש מוצר זה, וא.ל.מ הפרה את חובתה כעוסק כלפי התובעת, ובהתנהגותה לרבות אי מסירת מלוא המידע הדרוש גרמה להטעייתה. על כן עליה לפצותה על כך.

 

נפסק, כי התובעת שלמה עבור המקרר 5177 שקלים אחרי הנחה כאשר המחיר המקורי היה 5990 שקלים. בהתאם לכך הוחלט, כי א.ל.מ תשלם לתובעת 800 שקלים עבור פער הנפח בין המקררים. כן חויבה א.ל.מ. לשאת בהוצאות התובעת בגין ההליך בסך 200 שקלים.

  

לפסק הדין בעניין גולדברג רחל נגד א.ל.מ. - לחצו כאן

 

לאתר המשפט הישראלי "פסקדין"