בלי פסיכולוג או תרופות: טיפול בחרדה חברתית

הם לא היו אף פעם מסמר המסיבה: 15 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מהפרעת אישיות המנעותית ומעדיפים לא לעמוד באור הזרקורים ולמקד את תשומת הלב. טיפול באמצעות מציאות מדומה יכול לחסוך טיפול תרופתי או שנים ארוכות על ספת הפסיכולוג

היא ביישנית ונבוכה מהסיטואציה, כך חשבתי כשראיתי את קרן פוסעת למשרדי ומתיישבת בזהירות בכיסא. כל נוכחותה אמרה "אל תשימו לב אלי, אני לא פה". גם פניה נראו סמוקות במידה מסוימת. "רופא המשפחה הפנה אותי", הסבירה. "הבעיה שלי היא שאני לא מצליחה להתמיד במקום עבודה לאורך זמן. יותר מכך: קשה לי ללכת לראיונות עבודה בגלל שאני פשוט מסמיקה בכל פעם שאני נמצאת בחברת אנשים וזה גורם לי לבושה גדולה".

 

"מדוע בושה?" ניסיתי לברר. "כי אני גורמת לאנשים אי נוחות בחברתי", ענתה. "בכל פעם שפונים אלי אני מסמיקה ומתבלבלת, ולכן אנשים נזהרים מלפנות אלי ומתייחסים אלי כאל חלשה ונחותה ואני עושה מעצמי צחוק".

 

בשלב זה התלבטתי אם להסב את תשומת לבה לעובדה שגם במהלך שיחתנו היא מסמיקה קלות, ואיני רואה בכך סימן לחולשה, אך החלטתי לוותר.

 

חצי שנה בבית

קרן, 35, נשואה ואם לשני בנים בני 13 ו־7. היא בעלת תואר ראשון ובעבר שימשה כמזכירה בכירה במספר חברות, בהן השתלבה בעיקר בזכות שליטתה הטובה בשפות זרות, שליטה שרכשה בעקבות שהות ממושכת בחו"ל במחיצת אביה הדיפלומט. לדבריה, היא שמה לב שמגיל 23, כשנה לאחר לידת בנה הבכור, בכל פעם שנמצאה בחברת אנשים ונדמה היה לה שהיא עומדת במרכז תשומת הלב היא הגיבה בהסמקה בלתי נשלטת. עד אז תפקדה באירועים חברתיים בצורה סבירה, אף שמאז ומתמיד נחשבה ביישנית במידה מסוימת. בצבא היא אפילו שימשה למשך תקופה קצרה בתפקיד הדרכה, והיא אינה זוכרת שהיו לה בעיות מיוחדות. בתקופה זו גם פגשה את בעלה.

האם המציאות המדומה תחליף את ספת הפסיכולוג? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

במהלך לימודיה באוניברסיטה, כשהתבקשה להציג בפני הכיתה עבודה סמינריונית עם חברה, הרגישה לראשונה שהיא מסמיקה ושקשה לה להתרכז בהרצאה. בשלב מסוים היא הניחה לחברה להוביל את ההצגה ורק רצתה שהאדמה תפער את פיה ותבלע אותה. זיכרון החוויה ההיא מלווה אותה עד היום בצורה חדה וברורה. מאז, ההפרעה מתאפיינת בעליות ומורדות - ישנן תקופות שבהן קרן מרגישה בטוחה יותר בעצמה ואז היא ניגשת לראיון ומתקבלת לעבודה כמעט מיד, אלא שלאחר תקופה קצרה היא שוב מתחילה להרגיש לא נוח, להתבייש בהסמקותיה התכופות וממהרת להתפטר מעבודתה ולהישאר בבית תקופה ארוכה. לאחר לידת בנה השני היא נמנעה מלצאת מהבית במשך חצי שנה מחשש שתסמיק ותבייש את עצמה אפילו כשתפגוש שכנים במכולת.

 

"האם תרצי לטפל בהסמקה או בפחד ממנה?" שאלתי.

"מה זאת אומרת?"

"האם לדעתך הבעיה היא בעובדה שאת מסמיקה או שאת מייחסת חשיבות מוגזמת להסמקתך?"

"אני מגזימה", אמרה, "אבל אני באמת מסמיקה".

 

תרופתי או וירטואלי

כבר בשלב זה נראה לי שיש לשלול את האפשרות שמדובר בהפרעת אישיות הימנעותית (דפוס אישיותי קבוע של הימנעות מחברה ללא חרדה וללא תובנה כי הימנעות זו היא בעייתית), משום שקרן כן הרגישה שתגובותיה מוגזמות, אך נותרו עוד כמה שאלות לגבי האפשרות של קיום הפרעות נלוות כמו דיכאון או שימוש מופרז באלכוהול. לאחר שגם הן נשללו אמרתי לקרן שהיא כנראה סובלת מהפרעה שכיחה ביותר המכונה חרדה חברתית. הפרעה זו מופיעה אצל כ־15% מהאוכלוסייה, והיא שכיחה בדרך כלל בקרב נשים צעירות. רבים מהסובלים מהפרעה זו מגיל צעיר יותר לא מצליחים לממש את הפוטנציאל הטמון בהם ולהשתלב בעבודה המתאימה לכישוריהם בגלל החרדה מראיון העבודה. לעתים יש להם גם בעיה למצוא בן זוג, שכן חוויית היציאה לדייט קשה ביותר בשבילם. רבים ממשיכים להתגורר בבית הוריהם עד גיל מבוגר.

 

קרן הקשיבה בעניין ובתום דברי שאלה מה עושים עם האבחנה הזאת. "עומדות בפנינו שתי אפשרויות עיקריות", עניתי. "האפשרות הראשונה היא מתן טיפול תרופתי - מבין התרופות יש כמה תרופות אפשריות, כמו תרופות מקבוצת ה־SSRI או NARDIL ותרופות נוספות שהוכחו כיעילות בטיפול בחרדה חברתית. היתרון הוא בתגובה המהירה ובהיעלמות הסימפטומים המופיעים בעקבות החרדה. החיסרון: תופעות לוואי כמו השמנה ותלות של המטופל בתרופה עד כדי התמכרות. האפשרות השנייה היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שבמהלכו אחשוף אותך באופן הדרגתי ומבוקר לסיטואציה מעוררת החרדה ואעזור לך להתמודד איתה. הטיפול הוא גם בתבנית החשיבה הגורמת ומתחזקת את החרדה. על־ידי שינויים בהתנהגות ובחשיבה תשתנה התגובה הרגשית והחרדה תפחת. אני יכול לעזור לך להיחשף לראיון עבודה, ללכת לפגישת היכרות או אפילו להופיע בפני קהל, וכל זאת כאן במשרד כשאני מלווה אותך לכל אורך החשיפה, מטפל בך ומבקר את תגובותייך".

 

קרן נראתה המומה. "איך בדיוק תעשה את זה?"

"באמצעות הדמיית מציאות ממוחשבת הקרויה גם 'וירטואל ריאליטי'. אנו נשתמש בשלושה מבין חמשת חושייך: ראייה, שמיעה ומגע או תנועה וניצור עבורך מציאות שבה את ממש נוכחת בסיטואציות האלה שעכשיו את אפילו לא מסוגלת לחשוב עליהן. נתרגל סיטואציות אלה בהדרגה מהקל אל הכבד, ונתקן את המחשבות האוטומטיות המתעוררות בך בזמן החשיפה".

"ואני ארגיש שזה אמיתי?"

"תנסי", הצעתי וסייעתי לה להרכיב את משקפי התלת־ממד ולחוות את החוויה הווירטואלית.

לאחר עשרה מפגשים ניגשה קרן לראיון עבודה, היא התקבלה וכיום היא עובדת ומתפקדת, ואילו הסימנים של החרדה החברתית חלפו כליל.

 

טיפול באמצעות Virtual Reality

מה זה? טכנולוגיה מיוחדת המאפשרת להפגיש את המטופל עם סיטואציות מדומות מהחיים באמצעות משקפי D3 עם מסכי טלוויזיה, תוכנת מחשב תלת ממדית ואוזניות סטריאופוניות, כך שהמטופל חווה סימולציה של מציאות תלת־ממדית המשלבת קול ותנועה.

 

למי זה מתאים? לאנשים הסובלים מפוביות, בעיקר חמש השכיחות: קהל, טיסות, גבהים, מעליות ומקומות סגורים.

 

איך מתבצע הטיפול? המטופל מרכיב את המשקפיים ומתחבר למערכת הווירטואלית, והמטפל חושף אותו בהדרגה לפוביה שלו. אם למשל, מדובר בפחד מטיסה, המטופל יחווה את מהלכה החל מהכניסה לשדה התעופה, דרך הכניסה למטוס כשהמנועים כבויים, התנעת מנועים, המראה, טיסה במזג אוויר משתנה ועוד. המטפל רואה ושומע את חוויות המטופל במטוס הווירטואלי ומדריך אותו צעד אחר צעד. התהליך נעשה באופן מבוקר המותאם לקצב התקדמות הטיפול ורמת החרדה.

 

יעילות: מחקרים מראים יעילות של 90%.

 

משך הטיפול ועלותו: 8-12 מפגשים בעלות של כ־600 שקל למפגש.

 

• הכותב הוא פסיכיאטר ומנהל מכון פירלס לטיפול באמצעות טכנולוגיה וירטואלית