תופעה: רווקות מודרניות שהחליטו להתנזר מסקס
הן רווקות בשנות העשרים לחייהן, מנוסות מבחינה מינית, שהחליטו להפסיק לעשות סקס. הסיבה: נמאס להן ממין חסר משמעות. עד שיפגשו את האחד הן מתרגלות חיי פרישות והן לא לבד. מדובר במגמה עולמית של חזרה לבתולים
בארצות-הברית מתנהל בשנים האחרונות קמפיין לאומי שמטיף להתנזרות ממין עד לחתונה. התומך העיקרי בגישה הזאת הוא, באופן לא מפתיע, הנשיא ג'ורג' וו. בוש. אבל כתבה זו לא עוסקת בנשים שהחליטו להגיע בתולות לחופה, אלא במשהו שונה לגמרי: בנשים צעירות, מתקדמות ובעלות ניסיון מיני עשיר, שהחליטו להפסיק לעשות סקס בגלל סיבות אידיאולוגיות, וכתוצאה משיקולים רציונליים. לדבריהן, בשיחות עם חברות הן גילו שיש סביבן עוד הרבה נשים כמוהן, נשים שהסקס המזדמן גרם להן לתחושת מיאוס, והן לא רוצות להמשיך ולהשתתף במשחק הזה. שמותיהן של המרואיינות שונו כדי למנוע זיהוי; הפרטים האמיתיים שמורים במערכת.
מרגישה כמו קונדום משומש
"את הבתולים שלי איבדתי בגיל ,17 בתיכון, כמו רוב הבנות בשכבה שלי," מספרת שירי בת ה-31, העובדת בתחום המחשבים. "בצבא שירתתי כקצינה בחיל האוויר, בבסיס שהיו בו הרבה גברים נאים. גם בזמן הלימודים באוניברסיטה הייתי מחוזרת מאוד. קצת הסתחררתי מההצלחה שלי, כך שקפצתי די בקלות ממיטה למיטה. באותה תקופה התאימו לי קשרים שטחיים ולא מחייבים."
- ומה גרם לך פתאום לסלידה מיחסים מזדמנים?
"אחרי הלימודים, כשהתחלתי כבר לעבוד, החברות שלי ואני היינו יוצאות למועדוני ריקודים או לפיק-אפ ברים, כדי להתפרק. עשיתי את כל השטויות שאז נראו לי נורא מאגניבות וקוליות, של סקס בשירותים וכאלה. סקס בשירותים זה מאוד גרובי, באותו רגע יש הצפה של אדרנלין שמגיעה עד לשמים. אבל למחרת, כשאת מתפכחת מכל ה'היי' הזה, את מרגישה מרוקנת מכוחות ומרגשות, כמו קונדום משומש."
- היה רגע מסוים שהביא אותך להחלטה להתנזר ממין?
"בוקר אחד התעוררתי ולא זכרתי אפילו את תווי הפנים של הבחור ששכבתי איתו בלילה הקודם. הייתה לי בחילה איומה, גם מפני ששתיתי כוסית אחת יותר מדי, אבל בעיקר מפני שהמין היה כל-כך לא משמעותי, כל-כך ריקני, כל-כך מיותר. בהתחלה אמרתי לעצמי שאני אתנזר ממין כל עוד זה ירגיש לי טוב. אחר-כך זה התחיל למצוא חן בעיני."
- וכך זה נמשך כבר שנתיים?
"האמת, אפילו קצת יותר. עכשיו אני מחפשת בן זוג משמעותי. הצום המיני מרגיש לי כמו יום כיפור מזכך. אולי זה נשמע קצת דרמטי, אבל לי זה עושה טוב. היום, כשאני משתוקקת לקשר זוגי טוב ויציב שיוביל לחתונה, אני משלה את עצמי שבאופן מיסטי, ההתנזרות שלי היא כפרת עוונות, והיא תביא לי סוף-סוף את הגבר הנכון."
בלי אהבה זה לא שווה? (צילום: Able Stock)
אנורקטית של מין
אורלי, בת ,27 שעובדת בקריית המדע ברחובות, חזרה לאחרונה לגור בבית הוריה כדי לחסוך כסף. "הסקס הראשון שלי קרה די מאוחר, סביב גיל ,"21 היא מספרת. "כשכבר התחלתי לקיים יחסי מין, רציתי לפצות את עצמי על הזמן שהפסדתי, וקצת התפרעתי. לא דפקתי חשבון אם אני מחבבת את הבחור שאיתו נכנסתי למיטה, אם אני רוצה אותו באמת."
- כמה זמן את בהתנזרות?
"באפריל זה יהיה שנה. מאז שחזרתי לבית הורי. העובדה שאין לי דירה לבד ואני לא יכולה להביא הביתה בכל פעם גבר חדש קצת מסדרת את העניינים מבחינה טכנית. אבל פיזית זה לא קל. הגוף שלי רוצה מאוד סקס, אבל לא סקס סתם. את זה כבר מיציתי, וזה יצא לי מהאף. אני רוצה סקס של אהבה. קודם הייתי בולימית של סקס, כלומר עשיתי את זה עד שבא לי להקיא. היום הפכתי לאנורקטית של מין, מה שנותן לי תחושה מאוד נעימה של שליטה על הצרכים הנמוכים של הגוף."
- ואיך את מצליחה להסתדר בלי מין?
"זה קשה. הגוף שלי ממש צועק, אבל אני אוטמת את האוזניים כדי לא לשמוע אותו. אני נעזרת הרבה בוויברטור שלי. אני מוכנה לחכות לסקס עם הבחור הנכון, שייתן לי אהבה אמיתית ומין טוב."
מותר להיות אשה
"בין המטופלות שלי אני מזהה ממש זרם כזה," אומרת תלמה בר-אב, מטפלת אישית, מנחת סדנאות על "שגיאות נכונות" ומחברת הספר "לגעת בחיים – דרכים להתמודדות עם מציאות בלתי רצויה."
לדברי בר-אב, "בתהליכים החברתיים יש תופעה של גלים. בעבר היה זרם שהתנהל לפי הרעיון: נהיה כמו הגברים, נעשה סקס רק למען הסקס. עכשיו יש איזו חזרה למקורות, במובן שמותר לי להיות אשה ואני רוצה ליהנות מסקס עם רגש. אני כבר לא צריכה להוכיח שאני שווה, הוכחתי לעצמי כל מה שרציתי. עכשיו אני רוצה חוויה של סקס עם רגש, עם סוג של אהבה. ועד שזה לא מתקיים, אני מעדיפה להתאפק.
"אני רואה הרבה נשים שהולכות לבליינד דייטים, פוגשות גברים, אבל מסרבות להיכנס איתם למיטה. והן מדברות על זה באופן גלוי. יש ביניהן נשים בכל מיני גילים, לא רק בנות עשרים ושלושים, אלא גם בנות חמישים ויותר, שמחפשות פרק ב.' מתברר שגם הנשים שבהתחלה אימצו את תיאוריות המין החופשי גילו בסופו של דבר שהן לא רוצות במין חופשי מאהבה. ואין בכך שום רע"
כתבה זו פורסמה לראשונה בעיתון "לאשה"
