ביקורת משחק: Hellgate - London

דמיינו את התרחיש הבא - אתם בדרך לבנק או לעבודה, ואז נפער בשמים שער גיהינום ממנו נשפכים נחילי שדים שמתחילים להשמיד באקראי את תושבי העיר. שי זלדיס דווקא התאכזב מ-Hellgate: London והתגעגע לדיאבלו

אי שם בעתיד האנושות פולשים לכדור הארץ נחילי שדים, בני צבא אפל שקיים מאז תחילת הזמן והחריב כבר עשרות גלקסיות במסע השמדה כלל-יקומי. אך בני האדם לא יפלו בלי קרב! לא, הם ירדו מתחת לאדמה ויתחבאו טוב טוב, שם הם יפתחו כלי נשק שיוכלו לפגוע במפלצות האיומות, ואז ישיבו מלחמה. האם אתם מוכנים לעטות שריון ולצאת להלחם בשדים הנוראים? התוכלו להציל את האנושות מכליון? אולי, אבל לא תהנו מזה.

  

Hellgate: London הוא פרי פיתוחה של חברת Flagship Studios, שמורכבת מיוצאי חברת המשחקים בליזארד שעבדו על Diablo, אחד מהמשחקים שהמציאו את ז'אנר ההכה-ושסף, ואת משחקי התפקידים-פעולה באופן כללי. החדשות הטובות - מרגישים את הדמיון לדיאבלו, ואפילו אפשר למצוא כמה אזכורים ישירים. החדשות הרעות? להיות דומה לדיאבלו לא עושה את Hellgate: London טוב כמו סוליות מגפי הפלדה של אביו הרוחני, והוא משחק בינוני ומיותר.

  

מתחת לפני השטח הנוצצים מתחבאות עשרות בעיות טכניות, עלילה לינארית ומשעממת וממשק מעצבן ורדוד, ביחד הם הופכים את Hellgate: London לאכזבת השנה, מבחינתי בכל אופן.

 

תדמיינו את התרחיש הבא - אתם בדרך לבנק או לעבודה באוטובוס, יום רגיל ככל הימים, ואז נפער מעל תל אביב שער גיהינום ענק וממנו נשפכים נחילי שדים שמתחילים להשמיד באקראיות את העיר בעודם קורעים לגזרים את האזרחים התמימים. עד שהצבא מצליח להתארגן ולהגיב זה מאוחר מדי, וממילא כלי הנשק שלנו לא מצליחים לגרום נזק משמעותי לשדים המשוריינים.

 

רק מאית מהאוכלוסיה, אולי פחות, מצליחה לשרוד את הפלישה הנוראית ולהתחבא בכוכים נסתרים ומרתפים טחובים, מהם דרך מה שנשאר מרשתות התקשורת מנסה הגזע האנושי להתארגן ולהתאחד נגד האיום. התרחיש שתארתי הוא בדיוק מה שקורה ב-Hellgate: London, אם תחליפו את תל אביב בלונדון הבריטית.

 

עוד ב-vgames: אליפות ישראל במשחקי מחשב

 

שעות של לחיצה על העכבר

כדי לשרוד בעולם האכזרי של Hellgate: London, מוכרחים להיות מסוגלים להלחם, ולהלחם טוב. אחרי סרטון פתיחה מגניב שמציג אותם, באפשרותכם לבחור אחד משישה מקצועות - הצלף (הבחירה הראשונה שלי) שממטיר אש מרובים עוצמתיים בעודו מתחבא ומתרוצץ ממחסה למחסה, המהנדס שמשתמש ברובוטים וחומרי נפץ כדי למגר את נחילי השדים,

המזמן ששולט בשדים משלו כדי להלחם בשדים האחרים, המתעל שמשתמש בכוחות קסם עוצמתיים, ושני סוגים של אבירי טמפלרים שנלחמים בחרב ומגן.

 

המשחק מתרחש מנקודת מבט של גוף שלישי או גוף ראשון, לפי העדפת השחקן, ואני כמעט מיידית נסגרתי על גוף ראשון, אולי בגלל שבחרתי את הצלף ויותר נוח לכוון בגוף ראשון. מהר מאוד התברר לי שזה משנה מעט מאוד, כי ממילא המשחק עוזר בכיוון ולדיוק יש מעט מאוד משמעות - במשחק הזה לא תרוויחו פגיעות ראש.

 

עוד ב-vgames: הצטרפו לקהילת משחקי התפקידים

 

מהרגע הראשון במשחק, בו תופיעו בתחנת רכבת תחתית בה ישנו בסיס מבצעים של הניצולים, תכנסו לשגרה מתישה ומייאשת- לכו מסביב לתחנה, חפשו אנשים עם סימן קריאה זהוב מעל הראש (כן, בדיוק כמו ב-WoW - עוד משחק של בליזארד) וקחו את המשימות. אחר כך לכו לאן שהמשימות מכתיבות, בצעו אותן וחוזר חלילה.

 

אם אתם מצפים לגיוון במשימות, צפויה לכם (עוד) אכזבה, שכן כולן הן משימות "חסל כמה אויבים מסוג X", "הרוג את הבוס Y" ובמקרים מיוחדים "הפעל עצמים שפזורים במפה Z". רק משימות שקשורות בקו העלילה הראשי של המשחק חורגות משלוש הנוסחאות האלה, וגם הן בדרך כלל מחדשות מעט מאוד.

 

מפת העולם של המשחק היא בעצם סדרה של איזורים מקושרים ברחובות ומנהרות רכבת, ואחת התכונות שהמשחק התהדר בהן היא "מפות אקראיות", כלומר, שבכל פעם שתכנסו לאיזור הוא יבנה מאפס על ידי מנוע המשחק. זה אמנם קורה, אך יש כל כך מעט סוגי שלבים שמהר מאוד תרגישו כאילו הייתם כבר בשלב הזה מאה פעם.

 

עוד ב-vgames: האיחוד הגדול של השנה - Vivendi ו-Activision מתמזגות

 

Hellgate: London מתיימר להיות משחק פעולה ותפקידים, אך הוא לינארי לחלוטין. את צד ה"תפקידים" שלו אפשר למצוא רק בפיתוח הדמות הרדוד במיוחד- בכל פעם שתעלו רמה תחלקו חמש נקודות לאחת מארבע התכונות של דמותכם (כוח, דיוק, סיבולת וכוח רצון) ונקודת מיומנות אחת. לכל אחד מששת סוגי הדמויות עץ מיומנויות עלוב למדי, עם ארבע או חמש מיומנויות שמתפתחות לאטן לאורך המשחק.

 

 

המיומנויות גם לא יצירתיות במיוחד. לצלף לדוגמא יש מיומנות "מצב צליפה" מקורי מאוד, שרק אחרי שילמד אותה יוכל להשתמש בכוונת של הנשק שלו. הוא גם יצטרך להשקיע נקודת מיומנות שלמה בללמוד לזרוק רימון או אפילו לרוץ במקום ללכת. כן, המיומנויות לא מבריקות במיוחד.

 

לא עומד בתקן

ניכר ש-Flagship Studios הם חבר'ה עם נסיון רב מאחוריהם, אך נראה שבלי בקרת האיכות המחמירה של בליזארד המוצר שהם מפיקים פשוט לא עומד בתקן. גם בגרסה 1.4 אותה שיחקתי היו עשרות תקלות, רובן לא מזיקות - אויבים שבמקום להציג אנימציית מוות פשוט נעלמים מהמסך, צללים של יצורים שנמצאים מעבר לקיר מופיעים גם על הקיר בצד של הדמות שלי, ואויבים תקועים ומרצדים בלי יכולת להפגע או לפגוע.

 

לצערי, לא כל התקלות הן קוסמטיות. המשחק נתקע כמה פעמים בלי סיבה, פעמיים הייתי צריך לסגור את המשחק ולהתחיל מחדש כשהדמות שלי נתקעה בלי יכולת תנועה, כמעט בכל קרב ירה עלי שד אויב דרך הקיר, ובכמה מקרים המשחק לא זיהה כשחיסלתי את מטרת המשימה שלי, והייתי צריך להכנס לאיזור מחדש ולמצוא את הבוס או היצור המדובר בפעם השניה, השלישית והרביעית (השיא היה שש פעמים).

 

שלא לדבר על בעיות מעצבנות אפילו יותר, שנובעות פשוט מתכנות גרוע נטו: ארגזים שהמחשב מזהה כאוייבים, אביזרים שלא מסכימים להעלם מהמלאי ותופסים מקום יקר בתיק ועוד.

 

לסיכום, למרות שהמשחק באמת נראה טוב וצווחות השדים נשמעות לא רע (גם אם מאוד מזכירות את דיאבלו), הצד הטכני של המשחק על הפנים. יכול להיות שעם טלאים עתידיים חלק מהבעיות יפתר, אבל המנוע הפיסיקלי הגרוע וחלק מהבעיות פשוט מרגישים תקועים עמוק מדי בקוד של המשחק ואני בספק רב שישנו אותם.

 

עוד ב-vgames: הביקורת על Puzzle Quest - משחק תפקידים עם טוויסט

 

ממכר אך גם מתיש

למרות שבאופן כללי המשחק מעצבן ומתיש, יש בו לא מעט תכונות שהיו הופכות אותו - אם היו דואגים לנקות אותו מתקלות ולשייף את הפינות, למשחק ממש מעניין. נקודות האור מבליחות על רקע המשחק הבינוני והעכור הזה, אך עדיין מגיע לו שנציין אותן.

 

מערכת שיפורי הנשק היא אחת המגניבות שראיתי במשחק מהסוג הזה, ותוכלו לא רק לשדרג את נשקיכם עם חלקי חילוף (שתפיקו מפירוק ציוד שתמצאו על שדים), אלא גם להרכיב כוונות מיוחדות, מחסניות משופצ"רות ועוד כל מיני שיפורים כיפיים.

 

מקש ה-Shift במשחק משמש "מיומנות דינמית" בצירוף עם מקשים אחרים- נגיד ובחרתם בצלף, לדוגמה, אם תלכו אחורה ותלחצו עליו, תהפכו לבלתי נראים למספר שניות. אם תעמדו במקום בעת הלחיצה, תפלו לעמדת צליפה, ואם תלכו קדימה כשתלחצו תתחילו לרוץ במקום ללכת. אחרי שלומדים להתרגל, ה-Shift הופך למאוד שימושי, אך אם תשאלו אותי - עדיין עדיף להשתמש במספרים על המקלדת.

 

אולי הנקודה הבולטת ביותר במשחק הזה היא שלמרות התקלות, למרות העלילה המגוחכת ולמרות השלבים המשעממים והמשימות המיותרות, המשחק הזה ממכר.

 

אין מה לעשות, מה שעבד בדיאבלו עובד גם פה - לתקוף נחיל שדים ברימונים וצרורות ולשמוע אותם צורחים ומתים בהמונים, לאסוף את הכסף והחפצים שנופלים מהם ולהמשיך הלאה לשלב הבא זה ממכר, ותמצאו את עצמכם אומרים "נו, רק עוד מפה אחת" הרבה יותר מפעם אחת לפני שתפסיקו לשחק.

 

יש גם שלבי בונוס סודיים. במשחק פזורים כמה משחקונים, משימות מיוחדות שמגוונות במעט את השעמום המתמשך שמקיף אותן - קרב בוס אחד הוא בעצם משחק ארקייד בו תשלטו בתותח אוטומטי ותצטרכו להפיל שד מעופף ענקי ואת נחיל מלוויו, משימה מיוחדת אחרת תדרוש מכם להכנס למוחו של חייל אחר ולהלחם בשדים הפנימיים שלו כדי להגיע לאמת, ובמשחקון שלישי תשלטו ברביעיית לוחמים במבט מלמעלה, כמו משחק אסטרטגיה.

 

לצערנו, גם נסיונות אלה עולים בתוהו - משחק האסטרטגיה פשוט מבוגבג מעבר לרמת הנסבל, ומצאתי את עצמי פשוט מוליך את חיילי דרך הקיר כדי לסיים אותה, קרב הבוס עם התותח משעמם ובעצם מכריח את השחקן לא להזיז את הכוונת ולהשאיר את כפתור העכבר לחוץ משהו כמו חמש דקות רצופות. והמשחק במוח של החייל? מעוצב מגניב, אבל מרגיש בדיוק אותו הדבר כמו לחסל שדים ברחובות לונדון.

 

עוד ב-vgames: הביקורת על Final Fantasy XII, משחק תפקידים ל-PS2

 

חשבתי לעצמי שאולי לבד המשחק משעמם וביחד עם כמה חברים הוא יהיה יותר כיפי. התבדיתי. באינטרנט אמנם המקצועות השונים יכולים לעבוד לא רע ביחד- כשאביר טמפלרי סוחב את נחילי השדים, הצלף יכול לחסל ביעילות רבה יותר מאשר כשהם רצים עליו, אך בסך הכל מדובר באותו המשחק ואותו השעמום התהומי.

 

לסיכום: חבל על הכסף

Hellgate: London הוא אינו משחק ששווה את הכסף שלכם. הוא מרגיש כמו הכלאה עקומה של Serious Sam, Doom 3 ו-Diablo רק שבניגוד לשלושת אלה, ב-Hellgate לא באמת תרצו להגיע לסוף. כבר אחרי כמה שעות הרגשתי אכזבה, אחרי עוד כמה שעות הרגשתי דכאון ושעמום טוטאלי, ואחרי עוד כמה רק רציתי שהעולם יחרב כבר ויתן לי לחזור למשחקים שאני אוהב.

 

לאור הציפיות הגבוהות והמפתחים האיכותיים שעבדו עליו, האכזבה רק מתנפחת ואני מכתיר את Hellgate חד משמעית כאכזבת השנה האישית שלי. נקודות האור הקטנות לא מספיקות כדי לשפר את התמונה, אלא רק להדגיש את החורים העצומים בעיצוב המשחק, ובעצם עושות אותו אפילו יותר מתסכל. מי יתן ומפתחים עתידיים ילמדו מהטעויות של Flagship ויתנו לנו משחק ממש ממש דומה, רק בלי הפגמים.

 

הטוב

• משחק ממכר
• הרבה אפשרויות שדרוג לנשקים ולציוד
• שילוב לא רע בין פיתוח דמות למשחקיות פעולה

 

הרע

• הררים של בעיות טכניות
• עלילה לינארית ומשעממת
• רמת קושי לא אחידה
• בוסים גרועים