מוצרט וסליירי

"ומי יאמר סליירי הגאה היה רדוף קנאה בזויה, חורכת, עד שהותש, וכנחש נרמס ועל גחונו ליחך עפר ואפר. אף איש!... אבל עכשיו, אני אומר זאת, אני קנאי. יש בי קנאה שורפת, אני נשרף - אלי שבשמיים!". "מוצרט וסליירי" מאת פושקין, מתוך הגליון ה-6 של כתב העת "הו!"

תמונה 1

 

(חדר)

 

סליירי

 

הַכֹּל אוֹמְרִים: בָּאָרֶץ אֵין אֱמֶת.

אַךְ אֵין אֱמֶת — גַּם בַּשָּׁמַיִם. לִי

כְּמוֹ סֻלַּם צְלִילִים כָּל זֶה יָדוּעַ.

מִלֵּדָתִי לָאָמָּנוּת נִמְשַׁכְתִּי,

עוֹד כְּתִינוֹק, כְּשֶׁהָעוּגָב נִשְׁמַע

בַּכְּנֵסִיָּה הָעַתִּיקָה שֶׁלָּנוּ,

צָלַלְתִּי אֶל צְלִילָיו — וּמֵעֵינַי אָז

זָלְגוּ בְּלֹא מֵשִׂים דְּמָעוֹת שֶׁל עֹנֶג.

מִגִּיל צָעִיר הִרְחַקְתִּי כָּל דְּבַר־הֶבֶל,

כָּל תְּחוּם מִלְּבַד הַמּוּזִיקָה הָיָה לִי

מָאוּס, וְכָךְ בְּגַאֲוָה עִקֶּשֶׁת

הַכֹּל דָּחִיתִי, הִתְמַסַּרְתִּי רַק

לַמּוּזִיקָה. הַהַתְחָלָה קָשָׁה,

וְהַמַּסְלוּל מַשְׁמִים. אַךְ לְבַסּוֹף

גָּבַרְתִּי עַל כָּל קֹשִי. אֻמָּנוּת

בְּתוֹר בָּסִיס לָאָמָּנוּת הִנַּחְתִּי.

הָפַכְתִּי לְאֻמָּן: לָאֶצְבָּעוֹת

סִגַּלְתִּי מְהִירוּת נֻקְשָׁה, מִשְׁמַעַת,

צִיּוּת עִוֵּר. וְאָז, כָּל צְלִיל הוּמַת

וְאֶת גּוּפַת הַמּוּזִיקָה נִתַּחְתִּי.

מָצָאתִי אַלְגֶּבְּרָה בְּכָל הַרְמוֹנְיָה.

בִּהְיוֹתִי בָּקִיא אָזַרְתִּי אֹמֶץ

לִצְלֹל אֶל עִנּוּגֵי הַהַשְׁרָאָה.

יָצַרְתִּי, אֲבָל חֶרֶשׁ וּבַסֵּתֶר,

בְּלִי לְיַחֵל לִתְהִלָּה עֲדַיִן.

יוֹשֵׁב הָיִיתִי בְּתָאִי לֹא פַּעַם,

שְׁלוֹשָׁה יָמִים, בְּלִי אֹכֶל, טְרוּט עֵינַיִם,

רָוֶה דִּמְעוֹת סִפּוּק וְלַהַט־נֶפֶשׁ,

וְאָז שׂוֹרֵף הַכֹּל, מַבִּיט בְּקֹר:

מַחְשְׁבוֹתַי, צְלִילַי אֲשֶׁר יָלַדְתִּי,

עָלוּ בָּאֵשׁ וּבֶעָשָׁן נָמוֹגוּ.

מָה יֵשׁ לוֹמַר? כְּשֶׁגְּלוּק הַמְּחוֹנָן

חָשַׂף אֶת סוֹדוֹתָיו כָּאן לְפָנֵינוּ

(סוֹדוֹת גְּדוֹלִים שֶׁהִפְּנְטוּ אוֹתָנוּ),

הֲלֹא זָנַחְתִּי אָז כָּל כְּלָל קוֹדֵם,

אֶת כָּל מָה שֶׁיָּדַעְתִּי וְאָהַבְתִּי,

וְרַצְתִּי, מַאֲמִין, בְּעִקְּבוֹתָיו,

בְּלִי הֶגֶה, כְּאָדָם תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ,

שֶׁמִּישֶׁהוּ הִנְחָה אוֹתוֹ לְפֶתַע?

בְּהַתְמָדָה, בְּהַשְׁקָעָה, בְּמֶרֶץ,

בְּאָמָּנוּת, שֶׁאֵין לָהּ גְּבוּל, הִצְלַחְתִּי

לִכְבֹּש לִי סוֹף כָּל סוֹף מָקוֹם גָּבוֹהַּ.

חִיְּכָה לִי הַתְּהִלָּה: בְּלֵב שׁוֹמְעַי

יָצְרוּ יְצִירוֹתַי הִדְהוּד רַב רֹשֶם.

הָיִיתִי מְאֻשָּׁר, רָוִיתִי נַחַת

מֵעֲמָלִי וּתְהִלָּתִי, וְכֵן

שָׂמַחְתִּי בֶּעָמָל וּבַתְּהִלָּה

שֶׁל כָּל הָאָמָּנִים, אַחַי לַפֶּלֶא.

לֹא! לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹלָם קִנְאָה,

הוֹ, מֵעוֹלָם! אֲפִלּוּ כְּשֶׁפִּיצִ'ינִי

כָּבַשׁ אֶת בְּנֵי פָּרִיז הַפִּרְאִיִּים,

אַף לֹא כְּשֶׁנִּשְׁמְעוּ לָרִאשׁוֹנָה

צְלִילֶיהָ הַפּוֹתְחִים שֶׁל "אִיפִיגֶנְיָה".

וּמִי יֹאמַר: סַלְיֵרִי הַגֵּאֶה

הָיָה רָדוּף קִנְאָה בְּזוּיָה, חוֹרֶכֶת,

עַד שֶׁהֻתַּשׁ, וּכְנָחָשׁ נִרְמַס

וְעַל גְּחוֹנוֹ לִחֵךְ עָפָר וָאֵפֶר.

אַף אִישׁ!... אֲבָל עַכְשָׁו, אֲנִי אוֹמֵר זֹאת,

אֲנִי קַנַּאי. יֵשׁ בִּי קִנְאָה שׂוֹרֶפֶת,

אֲנִי נִשְׂרָף — אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם!

הֵיכָן הַצֶּדֶק, אִם מַתַּת הַקֹּדֶשׁ

וְהָאַלְמָוֶת לֹא יָרְדוּ מִלְּמַעְלָה

עַל זֶה אֲשֶׁר עָמֵל, שׁוֹקֵד, טוֹרֵחַ,

בְּאַהֲבָה, תְּפִלָּה וְלַהַט — אֶלָּא

קוֹרְנוֹת עַל רֹאשׁ שֶׁל בֶּן בְּלִי דַּעַת,

שֶׁל מִתְהוֹלֵל צָעִיר?... הוֹ, מוֹצַרְט,

מוֹצַרְט!

 

(נכנס מוצרט)

אנטוניו סליירי. "מצאתי אלגברה בכל הרמוניה" 

 

מוצרט

 

אֲהָהּ! הִבְחַנְתָּ בִּי! אֲנִי קִוִּיתִי

לְכַבֶּדְךָ בְּאֵיזוֹ שְׁטוּת קְטַנָּה.

 

סליירי

 

אַתָּה! מִזְּמַן?

 

מוצרט

 

             נִכְנַסְתִּי זֶה עַתָּה.

רָצִיתִי לְהַרְאוֹת לְךָ דְּבַר מָה,

אַךְ בְּדַרְכִּי, מִתּוֹךְ פֻּנְדָּק פִּתְאוֹם

נִשְׁמַע כִּנּוֹר... לֹא, יְדִידִי סַלְיֵרִי!

אַתָּה עוֹד לֹא שָׁמַעְתָּ בַּחַיִּים

דָּבָר כָּזֶה... כַּנָּר עִוֵּר עָמַד שָׁם

וְהוּא נִגֵּן *Voi che sapete. פֶּלֶא!

לֹא הִתְאַפַּקְתִּי, יְדִידִי — הוּא כָּאן,

כָּעֵת צְלִילָיו יַנְעִימוּ לְאָזְנֶיךָ.

בּוֹא, בּוֹא!

 

(נכנס זקן עיוור עם כינור)

 

          דְּבַר מָה שֶׁל מוֹצַרְט, אִם תּוֹאִיל!

 

(הזקן מנגן אריָה מתוך דון ג'וֹבָני. מוצרט מצחקק)

 

סליירי

 

וְזֶה גּוֹרֵם לְךָ לִצְחֹק!

 

מוצרט

 

           סַלְיֵרִי!

אוֹתְךָ זֶה לֹא מַצְחִיק, תַּגִּיד לִי?

 

סליירי

 

                                     לֹא.

זֶה לֹא מַצְחִיק כְּשֶׁסְּתָם צַבָּע לְפֶתַע

מַכְתִּים לְרָפָאֵל אֶת הַמָּדוֹנָה,

וְלֹא מַצְחִיק אוֹתִי לִרְאוֹת פָּרוֹדְיָה

שֶׁל לֵץ שֶׁמְּעַוֵּת אֶת אָלִיגְיֶרִי.

לֵךְ, לֵךְ, זָקֵן.

 

מוצרט

 

            רַק רֶגַע — זֶה שֶׁלְּךָ,

שְׁתֵה לְחַיַּי.

 

(הזקן יוצא)

 

              הַיּוֹם אַתָּה, סַלְיֵרִי,

זוֹעֵף מְעַט. אִם כֵּן, בְּיוֹם אַחֵר

אָבוֹא אֵלֶיךָ.

 

 סליירי

 

       מָה הֵבֵאתָ לִי?

 

מוצרט

 

אָה, סְתָם, מִין שְׁטוּת שֶׁל מָה בְּכָךְ.

בְּלַיְלָה

אֶחָד מִנִּי לֵילוֹת, כְּשֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי

לִישֹׁן, עָלוּ לִי רַעְיוֹן אוֹ שְׁנַיִם.

הַיּוֹם שִׁרְבַּטְתִּי אוֹתָם, רָצִיתִי

לִשְׁמֹעַ מָה תַּגִּיד, אֲבָל אֵינְךָ

פָּנוּי אֵלַי עַכְשָׁו.

 

סליירי

 

           אָה, מוֹצַרְט, מוֹצַרְט!

מָתַי אֵינִי פָּנוּי אֵלֶיךָ? שֵׁב.

אֲנִי מַקְשִׁיב.

 

 מוצרט (ליד הפסנתר)

 

         דַּמְיֵן לְךָ... נַגִּיד, אֶת...

אוֹתִי אֲפִלּוּ — רַק צָעִיר מִמֶּנִּי,

וּמְאֹהָב — אַךְ לֹא עַד כְּלוֹת. קַלּוֹת —

עִם נַעֲרָה, אוֹ עִם חָבֵר — אִתְּךָ!

אֲנִי עַלִּיז, לְפֶתַע: פַּחַד מָוֶת,

חֶשְׁכַת דּוּמָה יוֹרֶדֶת וְכֵן הָלְאָה...

עַכְשָׁו, תַּקְשִׁיב.

(מנגן)

 

סליירי

 

           נָשָׂאתָ זֹאת אֵלַי

וְעוֹד עָצַרְתָּ בְּפֻנְדָּק בַּדֶּרֶךְ

בִּגְלַל כַּנָּר עִוֵּר! בְּשֵׁם שָׁמַיִם,

אֵינְךָ רָאוּי לְעַצְמְךָ, גָּאוֹן!

 

מוצרט

 

בֶּאֱמֶת, זֶה טוֹב?

 

סליירי

 

           הָעֹמֶק, הָעָצְמָה!

וְהַמִּבְנֶה כֻּלּוֹ, וְאֵיזֶה אֹמֶץ!

הוֹ, מוֹצַרְט, אַתָּה אֵל, אֵינְךָ רוֹאֶה זֹאת.

אֲנִי, אֲנִי יוֹדֵעַ.

 

מוצרט

 

          כֵּן? אוּלַי...

אַךְ גַּם הָאֵל שֶׁבִּי חוֹשֵׁק בְּאֹכֶל.

 

סליירי

 

מוּבָן, מִיָּד נֵצֵא לִסְעֹד בְּיַחַד

בְּמִסְבְּאַת "אַרְיֵה זָהָב".

 

מוצרט

 

                                בְּסֵדֶר,

נִפְלָא, אַךְ קֹדֶם כֹּל אָרוּץ הַבַּיְתָה

וּלְאִשְׁתִּי אֹמַר שֶׁלֹּא תַּמְתִּין לִי

לְצָהֳרַיִם.

 

 (יוצא)

 

סליירי

 

אֲחַכֶּה, תִּזְכֹּר.

לֹא! אֵין אֲנִי יָכוֹל לָלֶכֶת נֶגֶד

גּוֹרָל כְּמוֹ זֶה — נִבְחַרְתִּי עַל מְנַת

לִבְלֹם אוֹתוֹ — פֶּן נִכָּחֵד כֻּלָּנוּ,

כָּל כּוֹהֲנֵי הַצְּלִיל, הַמּוּזִיקָאִים,

לֹא רַק אֲנִי, שֶׁתְּהִלָּתִי מוּעֶטֶת...

מָה טַעַם אִם יַמְשִׁיךְ מוֹצַרְט לִחְיוֹת

וְאֶל גְּבָהִים רָמִים יוֹתֵר יַגִּיעַ?

הַאִם הָאָמָּנוּת תִּנְסֹק אָז? לֹא.

הִיא תִּתְרַסֵּק כְּשֶׁהוּא יֵלֵךְ מִמֶּנָּה,

הוּא לֹא יַנִּיחַ אַחֲרָיו יוֹרֵשׁ.

מָה טַעַם בּוֹ? כְּמוֹ סְתָם מַלְאָךְ אֲשֶׁר

הֵבִיא כַּמָּה שִׁירִים מִגַּן הָעִֵדֶן,

כְּדֵי לְהַרְטִיט תְּשׁוּקָה חַסְרַת כְּנָפַיִם

בִּבְנֵי עָפָר כְּמוֹתֵנוּ — וְלָעוּף!

אָז שָׂא כָּנָף! וְאִם תַּקְדִּים, מוּטָב כָּךְ.

זֶה רַעַל, שַׁי פְּרֵדָה מַתְּנַת אִיזוֹרָה,

שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנִים הוּא כְּבָר אִתִּי.

לֹא פַּעַם לִי נִדְמוּ חַיַּי מֵאָז

כְּפֶצַע שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל עוֹד.

לֹא פַּעַם עִם אוֹיֵב לִסְעֹד יָשַׁבְתִּי

וְלֹא הֵגַבְתִּי לְמִשְׁמַע הַלַּחַשׁ,

פִּתּוּי הַלֵּב, אַף כִּי אֵינִי פַּחְדָן

וְעֶלְבּוֹנוֹת צוֹרְבִים אוֹתִי כַּהֹגֶן

וְרַק מְעַט אָהַבְתִּי אֶת חַיַּי.

עִנְּתָה אוֹתִי הַתַּאֲוָה לָמוּת.

לָמָּה לָמוּת? חָשַׁבְתִּי, מִי יוֹדֵעַ,

אוּלַי חַיַּי יַפְתִּיעוּ אוֹתִי עוֹד.

אוּלַי יָבוֹא עוֹד לַיְלָה שֶׁאֶזְכֶּה בּוֹ

לְשִׁכְרוֹנוֹת חוּשִׁים וְהַשְׁרָאָה.

אוּלַי הַהַיְדֶּן הֶחָדָשׁ יִצֹּר

דְּבַר מָה נִשְׂגָּב שֶׁאֶתְעַנֵּג עָלָיו...

וּכְשֶׁעִם שְׂנוּא נַפְשִׁי לִסְעֹד יָשַׁבְתִּי,

שִׁעַרְתִּי שֶׁאוֹיֵב נוֹרָא מִזֶּה

אוּלַי אֶמְצָא עוֹד, וְעֶלְבּוֹן פּוֹגֵעַ

יוֹתֵר מִזֶּה יוּטַח עָלַי מִלְּמַעְלָה —

אוֹ אָז סוֹף סוֹף תּוֹעִיל מַתְּנַת אִיזוֹרָה.

וְלֹא טָעִיתִי! וְאָכֵן נִמְצָא

הַהַיְדֶּן, הָאוֹיֵב הַזֶּה הִצְלִיחַ

בְּכִשְׁרוֹנוֹ לִגְרֹם לִי שִׁכָּרוֹן!

כֵּן, בָּא הַזְּמַן: מַתְּנַת הָאַהֲבָה —

אֶת בְּרִית הַחֲבֵרוּת הַזֹּאת — הַתִּירִי!  

מוצרט. "כה מעטים אנחנו, בני החופשׁ, אנו בזים לכסופי הכסף, ככוהני היופי האחד"

 

תמונה 2

 

(חדר פרטי במסבאה. פסנתר. מוצרט וסליירי ישובים לשולחן.)

 

סליירי

 

 אַתָּה קוֹדֵר הַיּוֹם?

 

מוצרט

 

        אֲנִי? לֹא, לֹא.

 

סליירי

 

אַךְ מַשֶּׁהוּ מַטְרִיד אוֹתְךָ, לֹא, מוֹצַרְט?

הָאֹכֶל טוֹב, הַיַּיִן מְשֻׁבָּח,

אֲבָל אַתָּה שׁוֹתֵק, זוֹעֵף.

 

מוצרט

 

                        צָדַקְתָּ,

מַטְרִיד אוֹתִי הָרֶקְוִיאֶם שֶׁלִּי.

 

סליירי

 

                          אָה!

אַתָּה עוֹבֵד עַל רֶקְוִיאֶם? מִזְּמַן?

 

מוצרט

 

שְׁבוּעַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה, מִקְרֶה קָרָה לִי...

 סִפַּרְתִּי לְךָ, לֹא?

 

סליירי

 

          לֹא.

 

מוצרט

 

                  אָז הַקְשֵׁב נָא,

לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם אוֹ יוֹתֵר חָזַרְתִּי

הַבַּיְתָה מְאֻחָר. אָמְרוּ לִי: זָר

חִפֵּשׂ אוֹתְךָ. וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה

חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: מִי זֶה הָיָה?

וּמָה רָצָה בִּכְלָל? לְמָחֳרָת הוּא

חָזַר שֵׁנִית וְשׁוּב הֶחְמִיץ אוֹתִי.

חָלַף עוֹד יוֹם, שִׂחַקְתִּי עִם יַלְדִּי

עַל הָרִצְפָּה, פִּתְאוֹם קָרְאוּ בִּשְׁמִי,

יָצָאתִי. אִישׁ לָבוּשׁ שְׁחֹרִים עָמַד שָׁם,

הֶחֱוָה קִדַּת נִימוּס וְאָז הִזְמִין

מִמֶּנִּי רֶקְוִיאֶם, וְנֶעְלַם.

נִגַּשְׁתִּי לַמְּלָאכָה — מֵאָז עֲדַיִן

לֹא שָׁב אֵלַי הַהוּא, לְבוּשׁ הַשְּׁחוֹר.

וְטוֹב שֶׁכָּךְ, קָשֶׁה לִי לְהַנִּיחַ

לִיצִירוֹתַי, עַל אַף שֶׁכְּבָר הֻשְׁלַם

הָרֶקְוִיאֶם, אִם כִּי אֲנִי עוֹד...

 

סליירי

 

        מָה?

 

מוצרט

 

מֵבִיךְ לוֹמַר אֶת זֶה אֲפִלּוּ...

 

סליירי

 

         מָה זֶה?

 

מוצרט

 

יוֹמָם וָלַיִל הוּא מְיַסֵּר אוֹתִי,

אוֹתוֹ אִישׁ בְּשָׁחֹר שֶׁלִּי, כְּמוֹ צֵל

רוֹדֵף הוּא אַחֲרַי, וְגַם עַכְשָׁו

נִדְמֶה לִי שֶׁהוּא כָּאן, שְׁלִישִׁי, בַּחֶדֶר,

אִתָּנוּ.

 

סליירי

 

            דַּי, מָה זֶה, פְּחָדִים שֶׁל יֶלֶד?

זֹאת הֲזָיָה וְזֶהוּ. בּוֹמַרְשֶׁה

אָמַר לִי פַּעַם: "שְׁמַע, אָחִי, סַלְיֵרִי,

אִם מַחֲשָׁבָה שְׁחֹרָה תִּתְקֹף אוֹתְךָ,

אַל תִּכָּנַע: תִּפְתַּח בַּקְבּוּק שַׁמְפַּנְיָה

אוֹ קְרָא מִיָּד אֶת 'פִיגָרוֹ' שֶׁלִּי."

 

מוצרט

 

כֵּן, בּוֹמַרְשֶׁה הָיָה אָז מִיְּדִידֶיךָ

וּבִשְׁבִילוֹ הִלְחַנְתָּ אֶת "טָרָאר",

דָּבָר מַקְסִים. יֵשׁ שָׁם מוֹטִיב אֶחָד...

שֶׁאֲנִי שָׁר לִי כְּשֶׁאֲנִי שָׂמֵחַ...

לָה לָה לָה לָה... אַגַּב, אֱמֶת, סַלְיֵרִי,

שֶׁבּוֹמַרְשֶׁה הִרְעִיל אֵיזֶה בָּחוּר?

 

סליירי

 

אֵינִי סָבוּר: זֶה אִישׁ קָלִיל מִדַּי

לִמְשִׂימָה כָּזֹאת.

 

מוצרט

 

            הֲלֹא גָּאוֹן הוּא,

 כָּמוֹךָ וְכָמוֹנִי. גְּאוֹנוּת

 וְרֹעַ לֵב הֵן לֹא יָדוּרוּ יַחַד.

 

סליירי

 

אַתָּה סָבוּר?

(מטפטף את הרעל לכוסו של

 מוצרט)

                תִּשְׁתֶּה קְצָת.

 

מוצרט

 

לְחַיֶּיךָ,

לִבְרִיאוּתְךָ, לַבְּרִית הַטְּהוֹרָה

שֶׁנִּכְרְתָה בֵּין מוֹצַרְט וְסַלְיֵרִי,

שְׁנֵיהֶם בְּנֵי הַהַרְמוֹנְיָה.

(שותה)

 

סליירי

 

                        לֹא, חַכֵּה!

חַכֵּה, חַכֵּה!... שָׁתִיתָ! בִּלְעָדַי?

 

מוצרט

 

(משליך מפית על השולחן)

מַסְפִּיק, שָׂבַעְתִּי.

(ניגש לפסנתר)

טוֹב, הַקְשֵׁב, סַלְיֵרִי.

הָרֶקְוִיאֶם.

(מנגן)

             אַתָּה בּוֹכֶה?

 

סליירי

 

אַף פַּעַם

עוֹד לֹא בָּכִיתִי כָּךְ: נָעִים וּמַר לִי,

כְּמוֹ לוּ פָּרַעְתִּי חוֹב כָּבֵד מְאֹד,

כְּאִלּוּ בְּסַכִּין חַדָּה כָּרְתוּ לִי

אֵיבָר חוֹלֶה! אֲנִי דּוֹמֵעַ, מוֹצַרְט...

אַךְ אַל תָּשִׂים לִבְּךָ. הַמְשֵׁךְ, מַהֵר

מַלֵּא אֶת נִשְׁמָתִי עוֹד בִּצְלִילֶיךָ...

 

מוצרט

 

לוּ רַק כֻּלָּם כָּךְ חָשׁוּ אֶת הַכּוֹחַ

שֶׁבַּהַרְמוֹנְיָה! אֲבָל לֹא, כִּי אָז

הָיָה תָּם הָעוֹלָם, אִישׁ לֹא הָיָה

דּוֹאֵג עוֹד לְצָרְכֵי חַיֵּי הָרֶגַע,

וְכָל אֶחָד הָיָה פִּתְאוֹם אִישׁ רוּחַ.

כֹּה מְעַטִּים אֲנַחְנוּ, בְּנֵי הַחֹפֶשׁ,

אָנוּ בָּזִים לְכִסּוּפֵי הַכֶּסֶף,

כְּכוֹהֲנֵי הַיֹּפִי הָאֶחָד.

אֵינִי צוֹדֵק? אַךְ רַע לִי קְצָת פִּתְאוֹם,

דְּבַר מָה מַכְבִּיד עָלַי. אֵלֵךְ לִישֹׁן.

לְהִתְרָאוֹת!

 

סליירי

 

            הֱיֵה שָׁלוֹם.

(לבדו)

                         תִּישַׁן

זְמַן רַב, הוֹ, מוֹצַרְט! הַאֻמְנָם צָדַק,

אֵינִי גָּאוֹן? כִּי גְּאוֹנוּת וְרֹעַ

לֹא יִשְׁכְּנוּ יַחְדָּו. לֹא, לֹא, טָעוּת הִיא:

וּבּוּאוֹנָרוֹטִי? מָה, אוּלַי זֶה שֶׁקֶר,

דְּבַר אֲסַפְסוּף בְּלִי שֵׂכֶל שֶׁרִכֵל כִּי

יוֹצֵר הַוָּטִיקָן הָיָה רוֹצֵחַ?

 

* מתוך "נישואי פיגרו או: היום המשוגע", שהלחין מוצרט על פי קומדיה מאת בומרשה.

 

מרוסית: רועי חן

 

• מתוך גליון מספר 6 של כתב העת הו! שרואה אור בימים אלה.

 

• ביום חמישי, 20 בדצמבר בשעה 20:00, ייערך באודיטוריום של המכון הצרפתי החדש, בשדרות רוטשילד 7 תל-אביב, ערב מיוחד לכבוד הופעת הגיליון השישי של כתב העת לסִפרות "הו!", בהשתתפות:  דרור משעני, שידבר על ספרות בלשית, מאור כהן בשירים מאת שארל בודלר, בני בשן בקריאה מיוחדת של הדרשה "חוטאים בידיו של אל מלא חֵמה" מאת המטיף ג'ונתן אדוורדס, סיון בסקין ודורי מנור בקריאת שירים מתוך "הו!". הכניסה חופשית.