עידן אמריקני חדש

כל הסימנים מצביעים על כך שמזכיר המדינה החדש, קולין פאוול, יצמצם את המעורבות האמריקנית בתהליך השלום. ממשל בוש ישקיף על האירועים ממרחק ולא יערב את הבית הלבן בדיפלומטיית פסגה חדשות לבקרים, או במו"מ מייגע ורצוף עם הצדדים. לעומת זאת, לא תהסס אמריקה של בוש להפעיל את מכבש הלחצים על ממשלה ישראלית שתתפס כפוגעת ביציבות האזורית ובקשריה של וושינגטון עם העולם הערבי

מינויו של קולין פאוול לתפקיד מזכיר המדינה בממשלו של הנשיא הנבחר, ג'ורג' וו. בוש לא הפתיע איש. בוש ויועציו חזרו והציגו את מינויו של אדריכל מלחמת המפרץ לתפקיד, כאחד מן "הקלפים הזוכים" שבאמתחתם, וכערובה לכך שבממשל החדש יכהנו בעמדות מפתח אישים בעלי ניסיון מוכח, ופופולריות ציבורית רחבה, החוצה קווים מפלגתיים.

גם העובדה שפאוול - כמוהו כיועצת לביטחון לאומי של הממשל החדש, קונדוליסה רייס - נמנה על המיעוט האפרו-אמריקני, מעניקה לכאורה גיבוי להבטחתו של הנשיא הנבחר, להקים אוהל רחב שבמסגרתו ותחת חסותו יינתן ביטוי מלא לכל מרכיבי הפסיפס האתני המגוון היוצרים את החברה האמריקנית.

באשר לאופיה של מדיניות החוץ האמריקנית בעידן בוש, כל הסימנים מצביעים על כך שפאוול, שר ההגנה (שטרם מונה), סגן הנשיא ריצ'רד צ'ייני (במידה פחותה גם היועצת לביטחון לאומי, רייס), יגדירו מחדש את גבולות המעורבות האמריקנית בסכסוכים ומשברים בינלאומיים.

הגדרה זו עתידה להיות מצומצמת בהרבה בהשוואה לגישתו של הנשיא קלינטון, ותתבסס על הממד האסטרטגי-ביטחוני כקריטריון בלעדי לשליחת כוחות אמריקנים אל מעבר לים. בעוד שממשל קלינטון האמין שארה"ב חייבת להפגין נוכחות צבאית גם במקרים ובמצבים בהם הסוגיה העומדת על הפרק היא בעלת אופי הומניטרי או אידאולוגי, יעדיף הממשל הנכנס את שוט האיום על פני ההתערבות בפועל. אדם שעמדתו כלפי קבוצה שלמה של "מדינות סוררות", הנתפסות כאיום על הסדר והיציבות הגלובליים, צפויה להיות תקיפה ובלתי מתפשרת, ימנע ככל האפשר מכל מהלכי התערבות בפועל, אלא אם כן מדובר יהיה באיום מוחשי ומיידי על אינטרסים ביטחוניים בסיסיים של ארה"ב.

גישה זו מאפיינת במיוחד את חשיבתו של מזכיר המדינה העתידי פאוול, שבכל התפקידים שמילא בממשלה הנשיא רייגן (כגון סגן היועץ לביטחון לאומי והיועץ לביטחון לאומי), כמו גם בתפקידו כיו"ר המטות המשולבים, הפגין זהירות מירבית והקפיד על כך שבטרם יקראו הכוחות האמריקנים לדגל, יובהר בוודאות שמדובר באיום קיומי, ויוגדר במדויק לא רק מסלול ההתערבות והיקפה, אלא גם נתיב הנסיגה.

גישה זהירה ומבוקרת זו עתידה למצוא ביטוי גם בזירת המזה"ת. הגם שהממשל הנכנס עתיד להפגין גישה מסויגת וחשדנית יותר מקודמו כלפי סוריה וכלפי כל מי שיוגדר על ידו ככוח רדיקלי בזירה, הוא יימנע מכל מעורבות דיפלומטית או צבאית נמרצת, אלא אם כן יפרוץ משבר אנרגיה חדש, ויסתמן איום חמור על אספקתו הסדירה של נפט מהמפרץ הפרסי למערב, או שיתעורר איום אסטרטגי מוחשי מצד איראן או עיראק על הסדר האזורי ועל אינטרסים אמריקניים חיוניים באזור.

ואכן, בניגוד למעורבותו הפרטנית של ממשל קלינטון במגוון רחב של סוגיות מזרח תיכוניות, במרכזן המו"מ הישראלי-פלסטיני, עתיד ממשל בוש להשקיף על האירועים הזירתיים ממרחק ולא לערב את הבית הלבן בדיפלומטיית פסגה חדשות לבקרים, או במו"מ מייגע ורצוף עם הצדדים. במקום זאת עתידים כל אנשי בוש למקד את מאמציהם בזירת המפרץ (בה, להערכתם, קיים האיום המרכזי והחמור ביותר ליציבות האזורית) תוך נכונות להחיות את דוקטרינת "הבלימה הכפולה" כלפי עיראק ואיראן.

בהקשר הישראלי עתיד הממשל לנהל מדיניות עסקית, עניינית, נטולת רגשות וסנטימנטים. לצד עמדה חשדנית וביקורתית כלפי שחקנים מזרח תיכוניים כדוגמת סוריה, ולצד הכרה צפויה בחשיבותה ותרומותיה האסטרטגיות של ישראל לאינטרסים אמריקנית באזור, לא תהסס אמריקה של בוש להפעיל את מכבש הלחצים על כל ממשלה ישראלית שתיתפס כפוגעת ביציבות האזורית ובמערכת קשריה של וושינגטון עם העולם הערבי בכלל ועם מדינות המפרץ בפרט.

בסיכומו של דבר אנו ניצבים בפתחו של עידן אמריקני חדש, וחשיבה אמריקנית חדשה בתחומי מדיניות החוץ והביטחון. קולין פאוול יהיה אחד ממעצבי חשיבה זו, וביחד עם סגן הנשיא צ'ייני ושר ההגנה החדש, ימלא תפקיד מכריע בגיבוש וביישום עקרונות מדיניות החוץ האמריקנית.

על רקע העובדה שהנשיא הנבחר בוש - כמוהו כנשיא רייגן - יימנע ממעורבות ישירה ושוטפת בסוגיות חוץ וביטחון, ויעדיף להאציל סמכויות ליועציו הקרובים, עתיד פאוול ליהנות ממרחב תמרון ופעולה שיהיה רחב בהרבה מזה שבמסגרתו פעלו מזכירי המדינה של הנשיא קלינטון, וורן כריסטופר ומדלן אולברייט. בחודשים הקרובים יתברר כיצד ינצל פאוול מרחב פעולה והשפעה זה.