יומני היקר, היום הגענו לאי.
מיד כשדרכנו על החוף נשק יצחק אלחנן הליטאי לאדמה ובירך "מקבץ נדחי ישראל". מנחם מענדל תקע דגל צהוב, הכריז שכאן יוקם "בית חב"ד - הכתובת לכל עניין יהודי" ופנה לשכנע את לובנגולו, הצ'יף המקומי, להניח תפילין. נריה המתנחל מהמדרשה הקדם-צבאית מיהר להקים אוהל הידברות בשיתוף יערה מתל אביב שמיד קבעה יום לימוד לגישור בין-מגזרי על שם רבין. לאה מארגון קולך יצאה לתור את האי בחיפוש אחרי דיינים מושחתים.
מיד אחרי שהתמקמנו, התחלנו לחפש אוכל. נריה ויערה ביקשו לאכול מהבננות הפזורות בשטח, אבל יצחק אלחנן התעקש שאסור כי זו שנת שמיטה. מנחם מענדל הציע לרכוש את הבננות עבור אוצר בית דין שיקים יחד עם יצחק, אבל לאה הכריזה שאם כבר יש בית דין - הרי שהיא ממנה את עצמה לטוענת רבנית. לבסוף הוחלט למכור את הבננות ללובנגולו בשיטת "היתר מכירה" והוא אכן חתם על השטר בטביעת אצבעו.
כשניגשנו לאכול התברר שהצ'יף מסרב לתת את הבננות וטען שממילא האי שלו, ושלא ננסה למכור לו מה ששיך לו מלכתחילה. לבסוף התרצה למכור את הבננות תמורת אחת הנשים. יערה קיבלה את הדין והתנדבה מיד, אבל לאה מנעה זאת בגופה. נשארנו רעבים.
למרבה הפלא מנחם מענדל לכד עוף מוזר שהפריס פרסה, שַסָע שסע, העלה גרה ואף עטה סנפיר וקשקשים. אך משנמרטו נוצותיו, התגלתה על בשרו חותמת כשרות של הרבנות ולכן הוכרז מיד כטָרף על ידי יצחק אלחנן. שוב נשארנו רעבים. שון אמר שזה בגלל הכיבוש. יערה החליטה לקרוא לעוף החדש על שם רבין.
המשימה השנייה היתה היאבקות בלוחם הטוב ביותר של הצ'יף לובנגולו. משהתגלו ממדיו העצומים, החלו יצחק ומנחם מענדל באמירת תהלים ושון אמר שצריך לתת צ'אנס לשלום. נריה כבר התנדב להקריב עצמו למען עם ישראל, כשפתאום התברר שאשתו של הלוחם רשומה כמסורבת גט. גילוי זה הרתיח את לאה שהצילה את המצב בבעיטת "העגונה השחורה" המפורסמת שלה, ששיטחה את הפרא על הארץ. יערה החליטה להציב אנדרטה לזכרו, על שם יצחק רבין.
בסוף הדיחו אותי. לא לקחתי את זה קשה. אמרו לי, אדיסו, זה לא בגלל שאתה שחור, אתה פשוט הכי פחות יהודי פה מכולם. חוצמזה, זה לא טוב בשבילך לעמוד הרבה בשמש.