כשלילד מתחשק שוקולד או סוכריות מיד נדלקות לנו כל נוריות האזעקה ההוריות בתוספת פרצופו החמור של רופא השיניים. וכשהוא מבקש נשנוש מלוח? זה כבר סיפור אחר לגמרי. כאן אנחנו מתרככים ומתרצים וקולו המתפצח של החטיף נשמע באוזנינו כמנגינה ערבה. האמנם החטיפים המלוחים בריאים יותר? לא ממש.
17 מבין 25 חטיפים מלוחים שבדקנו, בסיועה של הדיאטנית מריאנה אורבך משירותי בריאות כללית, הוגדרו כחטיפים שלא מומלצים במיוחד לילדים, כלומר כאלה שאפשר בהחלט לוותר עליהם. לא מדובר אמנם בסכנה בריאותית מיידית, אבל ילד שיגדל על צריכה קבועה שלהם לא ישפר את בריאותו, למרות שבחלק מהמקרים מנסים היצרנים לנגן על גל המודעות הבריאותית המתפתח ומרגיזים אותנו.
"רוב החטיפים שבדקנו שייכים לקטגוריה של ממתקים, למרות הניסיון של היצרנים לתת להם דימוי של אוכל בריא ודיאטטי," מזהירה אורבך. "חטיף כן יכול להוות שילוב של מזון והנאה, במיוחד כאשר מדובר בילדים ואם משלבים אותו בחכמה הוא יכול להחליף את הפחמימות," סבורה אורבך. "אבל כאשר מדובר בחטיף גרוע מבחינה תזונתית הוא מרזה את הרזים ומשמין את השמנים - סותם את התיאבון של הילד הרזה, שלא אוכל ממילא, ופותח את הלוע לילד השמן שלא מפסיק לאכול".
אז איזה חטיף עדיף? בעולם החטיפים המלוחים, הבייגלה מסתמנים כחטיפים המועדפים. הם לא מטוגנים ולכן מכילים כמויות קטנות יחסית של שומן בכלל ושומן רווי בפרט בהשוואה לחטיפים אחרים. וכשהם טובים הם יכולים להוות תחליף טוב למזון. לא במקרה כל ארבעת החטיפים שסווגו בקטגוריית המומלצים בכתבה זאת הם בייגלה, אם כי גם ביניהם יש הבדלי איכות תזונתית. ההבדלים נובעים בעיקר בגלל רמות נתרן (מלח) שונות באופן קיצוני - בין 250 מ"ג נתרן ל־100 גרם ב"טבעות בייגלה" מקו הבייגלה המשובח והחדש של מאיר־בייגל, ועד ל־1,200 מ"ג נתרן ב"בייגלה שמיניות עם מלח" של אסם, שדורג בגלל תכולת הנת־ רן הגבוהה בקבוצת ה"באים בחשבון."

מצאנו שהיצרנים מנסים לנפנף בסגולות הבריאותיות של החטיפים תוך הצנעת הבעיות. בחטיף צ'יטוס אלופים, לדוגמה, מנופפת עלית בתכולת הסידן הגבוהה ובאיכות החטיף" :סידן מגבינה אמיתית," "מועשר בוויטמינים ללא צבעי מאכל," אבל מצניעה את העובדה שהמוצר עתיר בקלוריות ובשומן. "אין משמעות למקור הסידן כשהוא נמצא בתוך חטיף," מסבירה אורבך.
"טבעי שלא תשלוט בעצמך" נכתב על אריזת "תפוצ'יפס בטעם קראנץ' טבעי" של עלית, אולי טבעי אבל מכעיס. כי רצוי מאוד שתשלוט בעצמך במוצר שמכיל כמויות גדולות מאוד של שומן. גם אסם מנסה להרשים את ההורים בתכולת הוויטמינים הגבוהה של חטיף ארנבונים, "שקית של חטיף ארנבונים מספקת כ־20% מהקצובה היומית המומלצת. ואכן יש בשקית שמונה ויטמינים וחומצה פולית, אלא שהוויטמינים לא מחפים על תכולת השומן הגבוהה: 52% מהקלוריות בחטיף זה מקורן בשומן, 22% ממנו - רווי. "בוויטמינים אפשר וכדאי להתפאר רק כאשר הם אינם ממסכים רכיבים גרועים אחרים. כמו שבחיטה מלאה, רכיב אופנתי, כדאי להתפאר כשכל החטיף עשוי ממנה ולא כאשר היא מהווה אחד מהרכיבים," מסבירה אורבך. "רוב החטיפים המלוחים מיוצרים מדגנים שאמורים להוות מקור לוויטמינים מקבוצת בי, אלא שאלו הולכים לאיבוד בתהליכי עיבוד הדגנים. מה יועילו ויטמינים בחטיפים בעלי תכולת שומן או נתרן גבוהה, היא תוהה.
על אריזת הבמבה המפורסמת מתהדרת אסם במגוון סגולותיה הבריאותיות - החל מהיעדר חומר משמר וצבעי מאכל ועד לוויטמינים. 25" גרם במבה מכילים את הוויטמין ברמה של 20% מהכמות היומית המומלצת לילדים על פי עמדת משרד הבריאות." מעבר לעובדה שהניסוח יוצר תחושה של מן גושפנקה של משרד הבריאות לחטיף, לא ברור על מה בדיוק מדובר שלא לדבר על כך שכאשר מדברים על סגולות הבמבה אי אפשר להתעלם מאחוזי השומן הגבוהים, למרות שהיצרן מדגיש, ובצדק, שהמוצר לא מטוגן. 58% מהקלוריות שבתוכו מגיעות משומן, 15% משומן רווי.

מרגיז השימוש בהגדרה "תפוחי אדמה טבעיים" בחלק מהחטיפים כמו "תפוצ'יפס קראנץ' בטעם טבעי" של עלית. מישהו מכיר תפוחי אדמה לא טבעיים? בין המרגיזים אי אפשר שלא למנות את "פה גדול" של גלומה תעשיות־מזון, תואם במבה פופולרי וזול. תווית הסימון התזונתי שלו מהווה זלזול באינטליגנציה של הצרכן: החל מסתירה בכמויות הנתרן וכלה בפירוט נלעג של התכולה למנה.
החטיפים הכלולים בטבלה "הכי בריאים" מכילים בדרך כלל רכיבים שאינם מזיקים, אם כי עדיין רובם מכילים כמות גבוהה יחסית של נתרן. בטבלת ה"באים בחשבון" מדובר במוצרים שלא יכולים לשמש תחליף לארוחה או לפחמימה. כמויות השומן סבירות אבל כמויות הנתרן בעייתיות מאוד ברובם. החטיפים בטבלה "הכי פחות מומלץ" הגיעו לשם בזכות כמויות גבוהות של שומן, קלוריות 450) ומעלה ל־100 גרם) ונתרן (יותר מ־ 450 מ"ג ל־100 גרם.(

אחר צהריים נעים השבוע כינסנו 6 ילדים לשיחה קלה על תזונה בריאה וחטיפים. המש־ תתפים בפאנל הקטן שלנו כללו את איתי (בן שנתיים,( עידו (בן 6 וחצי) ונדב (9) עשת, את נוגה שטיר (7) ואת טל 6) וחצי) וירדן 3) וחצי) פרינטי.
התחלנו את השיחה בטעימת הבייגלה מחיטה מלאה החדש של מאיר־בייגל. הקטנים הסתדרו מצוין עם הטעם של החטיף שעלה על טרנד הבריאות העכשווי (ירדן, עידו ונוגה: זה טעים ,( אבל את נדב, הבוגר יותר, הטעם לא סיפק (הוא
לא מספיק מלוח .( איתי הקטן הסכים לאכול את הבייגלה אבל במקביל לא הפסיק לחטט בשקיות ולא נרגע עד שמצא לעצמו שקית במבה להתפנק עליה.
בשלב הבא הצענו לילדים לטעום חטיף בסגנון במבה שנקרא פה גדול , אך עולה הרבה פחות. לעידו האנרגטי לא הייתה בעיה להתחבר לטעם, הוא חטף חופן מהשקית ומיד אמר שטעים לו ואם אפשר לקבל עוד גם כאן התגלה נדב, אחיו הגדול, כביקורתי יותר ( זה מזכיר לי מדי את הטעם של הבוטן .( הבנות גם הן לא התלהבו מהבמבה הזאת (נוגה וטל: היא לא טעימה הבמבה הזאת .( ומהו החטיף שהכי אהוב עליכם? שאלנו. עידו אוהב צ'יטוס כאפה. נדב מעדיף דוריטוס בטעם נאצ'ו מקסיקני. נוגה אוהבת אפרופו, טל מעדיפה ביסלי בטעם ברביקיו וירדן מכורה לכדורונים בטעם פיצה.
במהלך השיחה התברר שההורים מרשים לילדים לאכול חטיפים אך מגבילים אותם בכמויות (נדב: מרשים לנו לאכול רק בקערה .( התברר גם שהיצע החטיפים ברוב הבתים כולל בדרך־ כלל צ'יפס בטעם טבעי ובמבה. חטיפים בטעמים מיוחדים נקנים בהזדמנויות חגיגיות, אלה כנראה נתפסים בעיני ההורים כבריאים עוד פחות.