מי שלא בא לו לעשות כושר יאמץ בדרך־כלל כל אמונה, אמירה או שמועה שיוכלו לשמש תירוץ מושלם להימנעות. מי שנורא רוצה לעשות כושר, כדי להעלים את השומן המידלדל מתחת לזרוע או סתם להרגיש טוב, ייאחז בכל פיסת מידע שמבטיחה גוף חטוב באימון כזה או אחר. "האמיתות המקצועיות" האלו שנולדות לפעמים בחדרי המתנה, מלתחות ושאר מקומות לא ממש מקצועיים – הן במקרים רבים מתסכלות ומייאשות, או לחילופין, מבטיחות הבטחות חסרות כיסוי בעליל. הדיאטנית גלית אלדרוטי ל"דיאטה קלאב" רואה בהן חלק מהמיתולוגיה של עולם הכושר הגופני, ומציעה להתייחס אליהן בזהירות או להתעלם מהן. כאן היא מנפצת בחדווה 28 מיתוסים כאלה.
להפך. ככל שמעלים את רמת הכושר הגופני כך נהנים אחרי הפעילות הגופנית מתחושה של אנרגיות גבוהות. פעילות קבועה אף מסייעת בהפגת עייפות ובהפחתת סטרס.
כדי להיות פעילים יותר, כל שיש לעשות הוא להקדיש לעניין מספר דקות ביום. על מנת לאמן את מערכת הלב, כלי הדם והריאות לא נדרשות יותר מ־30־60 דקות, 3־4 פעמים בשבוע.
פעילות גופנית יומית המבוצעת בעצימות נמוכה, מספקת יתרונות בריאותיים ומקטינה את הסיכון ללקות במחלות לב כליליות. פעילות גופנית קבועה, ממושכת ועצימה דיה, תביא לשיפור פעילותן של מערכות הלב והריאות. פעילויות אחרות עשויות לספק יתרונות נוספים, כמו שיפור הגמישות וחיזוק שרירים.
אין סיבה לראות בגיל מגבלה. פעילות גופנית סדירה תורמת ליכולתם של מבוגרים לבצע פעולות יומיומיות ביעילות גבוהה יותר.
מרבית הפעילויות הגופניות אינן דורשות מיומנויות אתלטיות מיוחדות.
לא ניתן למקד הפחתת שומן למקום ספציפי בגוף.

אימוני כח יגרמו לכם להתנפח? לא בטוח (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
נכון שכדי להיפטר מעודפי שומן עלינו לעסוק בפעילות אירובית, אולם יש להבין כי פעילות גופנית מעלה את מסת השריר.
לא בהכרח. אימוני כוח מתונים הם דרך מעולה לחיזוק השרירים והם אינם מביאים באופן אוטומטי ל"התנפחותם".
אין טעם לנסות לשרוף את הארוחה האחרונה, אלא להביא את הגוף לניצול מאגרי האנרגיה (השומן) הקיימים בו. יציאה לפעילות לאחר ארוחה כבדה יוצרת עומס רב מדי על שריר הלב וזה לא בריא ולא מומלץ.
זה תלוי רק בנו. כדאי להתאים את מועד הפעילות הגופנית לסדר היום ולאפיון הביולוגי ")טיפוס בוקר" או "טיפוס לילה").
אין דבר כזה. שומן לא יכול להפוך לשריר ולהפך. הפעילות הגופנית מביאה להתחזקות השרירים, לירידה במסת השומן ולמראה חטוב יותר.
במקרים קיצוניים בלבד. מרבית האנשים אשר מתאמנים באופן סדיר ומבוקר אינם נפצעים. עלייה הדרגתית במשך האימון ובעצימותו היא הדרך הטובה ביותר להימנע מפציעות.
כל אחד מאיתנו צריך להזיע כשישה ליטר נוזלים ביום כדי לאבד את כמות המלח שאנו צורכים במזון. לא נראה כי מישהו מאיתנו מגיע לכמויות אלה, ועל כן הניחו לכדורי המלח והקפידו על שתייה נאותה.
אימוני גמישות יתרמו להארכת השרירים, ישפרו את טווחי התנועה של המפרקים וימנעו נוקשות של השרירים, אולם לא ימנעו את כאבי השרירים האופייניים לתחילת העיסוק בפעילות גופנית.
לא בהכרח. אנשים המטופלים בתרופות למניעת יתר לחץ דם צריכים להתייעץ עם הרופא טרם התחלת ביצוע תוכנית אימון גופני.
ההנחה כי אכילה מועטה או צום, ללא פעילות גופנית, יגרמו לירידה המהירה ביותר במשקל (בניגוד לאכילה מופרזת בה אנו צוברים משקל) אינה נכונה.
אימוני כוח פעמיים־שלוש בשבוע יגרמו לנשים להפחית מרקמת השומן שלהן ולהעלות במעט את המסה הרזה (השרירית).
ככל שתתאמנו בעצימות נמוכה למשך זמן ארוך יותר אכן יישרף יותר שומן, אבל הדבר החשוב ביותר בפעילות גופנית שמט־ רתה הפחתת משקל הוא לא החלק היחסי של הקלוריות שמקורן בשומן, אלא ההוצאה האנרגטית הכוללת בעת ביצוע הפעילות הגופנית.
מחשבה זו גורמת לאנשים רבים לא לעסוק בפעילות גופנית כלל. מחקרים מראים כי פעילות גופנית, ולו הקלה ביותר, עדיפה על האופציה של "לא לעשות כלום".
מומחים בתחום האימון הגופני ממליצים על שילוב בין פעילות אירובית (אימון מערכות הלב והריאות) לבין פעילות כוח (הרמת משקולות, למשל).
הגורם המשמעותי ביותר בקביעת תגו־ בת האדם לאימון הוא המרכיב הגנטי. ייתכן בהחלט שאדם אחד לעולם לא ישיג את מה שחברו משיג בקלות. אבל זה לא תירוץ – אפשר וחשוב לשפר את הכושר, ולו למען הבריאות.
אין ערובות. בדומה לתגובות אחרות לאימון, גם הפחתת משקל או צבירתו תלויה בגורמים נוספים כמו תזונה וגנטיקה. אנשים שונים לא יפחיתו כמות שומן זהה ממשקלם בתגובה לתוכנית אימון זהה.
מחקרים מראים כי חלק מן האנשים מעדיפים להתאמן לבד בביתם, או בסביבה הקרובה לביתם. למרות שהליכה למועדוני כושר נוצצים המשופעים במתקנים נחשבת ,IN תוכנית האימון הטובה ביותר היא זו הגורמת לכם להתמיד בה.
לא. הצמדת משקוליות לידיים או לרגליים בזמן הליכה או ריצה גורמת לתנועה איטית יותר ולאובדן האפקט האירובי, ואינה תורמת לשיפור הכוח, שכן לרוב מדובר במשקלים נמוכים מדי.
לא בהכרח. אנשים רבים צוברים משקל עודף ככל שהם מתבגרים, אולם הדבר אינו מחויב המציאות. הסיבה לעלייה במשקל קשורה לירידה ברמת הפעילות הגופנית ולירידה בקצב חילוף החומרים כתוצאה מאובדן מסת שריר. איבוד
המסה השרירית, המתרחש עם העלייה בגיל, גורם לירידה הדרגתית בקצב חילוף החומרים ולעלייה באחוז השומן בגוף. איבוד המסה השרירית מקטין את יכולתו של הגוף לשרוף שומן, כך שכל צריכה קלורית עודפת תתבטא בעלייה במשקל. על מנת למנוע את התופעה יש להתחיל בתוכנית אימון גופנית המשלבת אימונים אירוביים (הגברת ההוצאה הקלורית) ואימוני כוח (בניית מסה שרירית.
ההנחה כי כל האנשים השמנים אינם פעילים וסובלים מגורמי סיכון למחלות לב אינה נכונה. עודף משקל נחשב לאחד מגורמי הסיכון למחלות שונות וההמלצה היא לעסוק בפעילות גופנית סדירה ולשפר את הכושר הגופני, גם כשסובלים מעודף משקל.
לא בהכרח. אין עדויות מחקריות לכך שחלים שינויים באותו יום, או מיום ליום, בצריכה הקלורית בעקבות העיסוק בפעילות גופנית מתונה. עדיין לא ברור לגמרי מדוע פעילות גופנית אינה מגבירה את התיאבון. ייתכן שזה קשור לעליית טמפרטורת הגוף או לירידה בזרימת הדם לאיברי העיכול, על חשבון הפניית דם רב לשרירים הפעילים.
לעולם לא מאוחר להתחיל לעסוק בפעי־ לות גופנית סדירה. אפילו אם אתם סובלים ממחלה כרונית, תוכלו ליהנות מיתרונותיה העצומים של הפעילות הגופנית. מומלץ לבצע בדיקת כשירות גופנית (מבחן מאמץ) ולקבל "מרשם לפעילות" מהרופא המטפל.