א' שטח בפניי את טענותיו בדבר בנות ישראל הפנויות: פחדניות, חשדניות ונטולות ספונטניות, אם לנקוב רק בכמה מהטענות.
הוא החליט שנמאס לו מהנשים, כי בכל פעם שהוא מכיר בחורה ומבקש את הטלפון שלה, היא כבר שואלת אותו אם הוא רציני. בכל פעם שהוא מנסה להזמין בחורה לקפה, היא מיד מקשה: יש לך כוונות רציניות?
א' טוען שהוא בכלל לא יודע אם הוא רוצה להיות רציני עם בחורה שהכיר רק דקה קודם לכן. "אולי אני אהיה רציני איתה ולא עם אחרות, או להפך. איך אפשר להבטיח הבטחות שלא ניתן לקיים?" סיכם.
רבע שעה בהיתי בו וניסיתי להשחיל מילה, להגיד משהו, אך ללא הצלחה. רק כשהוא נרגע אמרתי לו - "אתה צודק" (נסו את המילה הזאת בכל פעם שמישהו מנסה לגרור אתכם לוויכוח, זה עושה פלאים), "זה בגלל חלק מהחברים שלך".
אני מדברת על אותם גברים שפגעו בי ובחברותיי וגרמו לנו להפסיק לתת אמון בגברים אחרים. כן, זה נכון, הפכנו לחשדניות, כי כמעט לכל אשה יש גבר אחד שנהג בה באופן לא הוגן, בלשון המעטה. לכל אחת יש איזשהו עלבון צרוב בבשר מגבר אחד או שניים שהכירה במהלך חייה. גבר שהיא נתנה לו את הכל, והוא מצידו פגע בה או זרק אותה לבור ללא תחתית (זה עובד גם להפך - יש גברים שאיבדו את אמונם בנשים בגלל בנות זוג אכזריות).
אין מה להתפלא שחלקנו מביטות בגברים במבט של איש שב"כ. אנחנו כבר מתורגלות ומנוסות, ואנחנו לא מוכנות ליפול בפח הזה שוב. נכון, לא פעם נקרים בדרכנו גברים מקסימים, אבל לא תמיד נוכל להבחין בהם, כי אנחנו עסוקות בהגנה על עצמנו מפני גברים פוגעניים.
ובכלל, הכוונות של הגברים לרוב מעורפלות. כלומר, אנחנו הרי שני מינים שונים - חושבים שונה, נראים שונה, מרגישים שונה. איך אני יכולה לדעת אם אתה מתכוון לעשות לי טוב, או להזיק לי? זה כמו "ההפתעה" שקונדסון הדרדס נהג לחלק, אחדים מכם מתפוצצים לנו ישר בפרצוף.
יש גברים שצריך להתרחק מהם, אבל זה לא כתוב להם על המצח. אלה גברים שמשחקים משחקים, שאינם הוגנים. הגברים האלה מקלקלים לגברים הטובים, שבאמת רוצים קשר. בגלל הגברים שמשחקים משחקים, חברותיי ואני מרגישות צורך לעמוד על המשמר.
אמרתי לא' שיש לו למי להגיש את התלונות שלו: הגברים שהפכו אותי ואת חברותיי לחשדניות הם חלק מהחברים שלו. הם לא ממאדים, ובוודאי לא מכוכב צדק. הם ממש מפה, שכנים שלו, חברים שלו. "תגיד, אין לך חברים שנוהגים בחברות שלהן כאילו היו זבל?" שאלתי.
א' חשב שנייה והודה שאכן יש לו כמה מכרים שפשוט מתייחסים לנשים שלהן כך, כולל הנשואים שביניהם.
"אז הנה לך התשובה מדוע אנו מסתובבות לעיתים ברכב ממוגן ירי", עניתי.
"אבל מה אני אשם?" שאל.
פה נאלצתי להסכים איתו שוב. הוא צודק. ולמען האמת, אני מודה שאני וגם חברותיי פוסלות גברים אחרים ולא נותנות צ'אנס לפעמים, מתוך פחד שכולכם אותו הדבר - לא רציניים. אבל כשאני רואה את א' אני מבינה שזה לא הוגן להתייחס אליו כך. א' הוא הרי מהבחורים שרוצים להתאהב. הוא גבר מצחיק, יש בו משהו חביב וישיר. אבל איכשהו כל זה לא תמיד מספיק. לכן הוא קצת מיואש.
אבל גם אחרי שאמרתי לו שהוא צודק, הוא לא נרגע. הוא המשיך לבכות את מות הספונטניות בקרב נשים וגברים גם יחד ואמר שאת מקומה תפסה חשדנות, שאכלה כל חלקה טובה בתקשורת בין נשים וגברים. "אני בסך הכל רוצה להכיר מישהי", אמר לי, "אולי להתאהב אולי לא, אני עוד לא יודע, אבל איך אני יכול לדעת, אם היא לא נותנת לי לעבור את עמדת הש.ג?".
לכולנו יש היסטוריה וניסיון מר עם אנשים אחרים. מדוע לא לתת צ'אנס למישהו, עד שיוכיח אחרת? אז תנו לו צ'אנס... הוא שר מהלב.