ביקורת: תאוות בשרים ב"פיני בחצר"

החורף הוא סיבה טובה לנסוע לירושלים, אבל "פיני בחצר" הוא סיבה עוד יותר טובה. רמי סימני אוכל מכל טוב

רמי סימני, עיתון ת"א פורסם: 23.12.07, 10:37

קוראי מדור זה כבר רגילים שעם בוא החורף אנחנו יוצאים להתבשם, להתעטף במעטה החורף שיורד על ירושלים. אחרי שתסיירו בעיר, שימו פעמיכם למתחם תחנת הרכבת הישנה, שם שוכנת "אצל פיני בחצר", שאין קשר בינה לבין זו שביפו. פיני נמצא רק בירושלים. הרכבת הוותיקה כבר לא עוצרת כאן, אבל אתם עומדים לצאת לאחד ממסעות הקוויזין האתני המלהיבים שחוויתם.

 

כבר הסברתי בעבר שכדי ללמוד על המטבח צריך לקרוא לבעלים. ממה שתראו עליו תוכלו ללמוד על איכות המסעדה.

 

פיני יגיע אליכם, מכניס אורחים, גדל גוף, עם חיוך מבויש. בעורקיו זורמת תערובת קולינרית שמתחילה באבותיו החלאבים, האורפאלים והתימנים. תוסיפו לכך את העובדה שהאיש קצב מלידה, ותנו לו לקחת אתכם לארוחת טעימות שתהיה לה תוצאה אחת.

 

היינו ארבעה: היונה ואנוכי, בעל המחלבה אנין הטעם, שמתעסק עם הפרה מהצד הלא נכון, וסטלה - אשתו התמירה שפשטידת פטריות היא פסגת חלומותיה הקולינריים. צלוחיות המזטים (36 שקל) היו חימום מוצלח, והגיעו טריים עם ריח של גינה. העפנו מבט בתפריט הראשונות. הבחנו שהוא מכיל מנות מטורפות במורכבותן ובהעמדתן טריות במחזורים של מסעדה.

 

הזמנו כמעט מכולן והופתענו: כולן היו בנמצא ובכולן נשמרו רמה גבוהה, סקרנות קולינרית ושילוב טעמים. סרדינים ממולאים בעשבי תיבול ולימון (38) הם דוגמה מצוינת: לכל מרכיב היה פוטנציאל להוריד שאולה את המנה כולה, אם רק היה מעט ירוד. אבל כאן השילוב היה מושלם.

 

סטלה, שהסלטים פגעו אנושות בנאמנותה לפשטידות, התחילה לשלוח מזלגות מהוססים. לסרדינים, לקישוא הממולא בכבש וחיטה (32), לסלט שקדי העגל והארטישוק, לטחול הממולא. כל אלה מלאכת מחשבת, יוצאי דופן בשזירה המיוחדת של טעמים מארצות שונות. רק מרק העדשים שטעמה היונה היה נפילה: הוא היה ללא עומק. המרכיבים היו טריים, אך ניכר שלא היה בו ציר בשר.

 

בעיקריות אפשר ללכת על תבשילים שונים, אבל העדפנו לבחון את כישורי הקצבות של פיני. סטייק הסינטה, שהוגש פרוס דק, היה פריך, מדויק ומלא טעמים עזים. הקבב הפרסי היה טוב, אך חסר את עומק הטעמים של אשראפי, מנוחתה עדן. האנטרקוט, לעומת זאת, היה מהסוג שאפשר להזמין למנה אחרונה: משויש היטב, שומני במידה, קפיצי מעט, מושלם. כבד העגל היה הפתעה, תחליף ראוי - ומוסרי - לכבד האווז. לכו עליו בלי ייסורי מצפון. האמת, הייסורים היחידים שתחושו עכשיו הם על כך שתיאלצו לסיים.

 

המנות האחרונות מעניינות, אך לא מתקרבות לרמת התחכום והחוויה הקולינרית שיעניק לכם המסע ברכבת של פיני גדול הגוף וטוב הלב. שבוע טוב.