לוק של בוק

הם נורא יפים ומצליחים, אבל מה עם הדרמה? אריאנה מלמד חושבת שבמציאות הישראלית לפצח אגוז קוקוס זה לא בדיוק הישרדות

 

 

הרבה תקוות תלו בה, אבל בינתיים הטבלאות לא משקרות. "הישרדות" לא העפילה לפסגות הריטיינג שהוגיה, בעליה ומקדמיה צפו לה. למה? יש המון הסברים. הנה תשעה לפניכם, וגם הצעת ייעול אחת.

 

הדוגמנים

כן, כמעט כולם נראים נורא יפים כאלה, וזה בפני עצמו ממש בסדר גמור. הצרה היא שיוצרי הישרדות, ובראשם מוטי רייף, אינם מבינים דבר וחצי דבר בדרמה. בחרו איפוא בלוק שמתאים לבוק, אבל שכחו שבהמשך אנחנו אמורים לגלות הזדהות ומעורבות עם אנשים אמיתיים, שאינם מצטיינים רק בנתונים הפיזיים שלהם. אינני יודעת אלו שיקולים הנחו את ההוגים בבחירה של אנשים שמתנסחים באופן עילג ושבעצם אין להם דבר וחצי דבר מעניין לומר לאומה: הרי רק בערוץ האופנה תמונה אחת שווה אלף מלים. יותר מדי מועמדים נראים כאילו יצאו מן הערוץ ההוא לרגע, וכשהם מתבקשים להיות יותר מדוגמני-שרירים וקולביות של פטמות זקורות, הם פשוט נכשלים.

 

המנחה

גיא זוארץ. מנחה "הישרדות" אמור להיות מקצוען טלוויזיה שמסוגל גם לשדר בגרות, סמכותיות, אירוניה קלה ותחושה שהוא, כמו הצופה בבית, מסוגל לראות מעבר לשטיקים ולטקסט שהוא מדקלם. זוארץ היה מתאים יותר כמתמודד יפה-מראה, אבל מה לעשות שהוא לא ניחן אפילו באחד מן הכישורים שפורטו כאן?

 

הסוציו-אקונומיקה

חמישה מן המועמדים הגיעו מאזורי המגורים של המאיון העליון (עין הוד, רמת השרון – כן, אני יודעת שיואב הודח), סביון, קיסריה, ויש גם בן של איל ספנות מקומי משכונת דניה. ארבעה מן הגברים הצעירים שבחבורה שואפים להיות שם – שלושה דרך קריירה במשפטים, אחד במנהל עסקים. ויש גם איש עסקים ואנשי הייטק, כמובן. ארבע מן התמודדות – ויקה, ורה, ליה, ומרינה – הן נערות פוסטרים בהירות שיער ותכולות עיניים מחבר העמים לשעבר. המצילה, המלצר והסלקטורית (כן, אני יודעת שמיה הודחה. היא בכלל צריכה להיות סטנדאפיסטית ואני מאחלת לה המון הצלחה) – אנשי מעמד הפועלים –הם גם מזרחיים. כדי להרשים אותנו באמינותה של "הישרדות", בעיה שעוד תפורט בהמשך, צריך היה ליצור תמהיל קצת יותר מייצג של הישראליות. ודאי בעונה הראשונה. ודאי אם רוצים עוד עונה.

הישרדות. אין להם שום דבר מעניין לומר לאומה

 

הלוקיישן

פלסטיק טהור, כמו טאפטים של פסטורליה אקזוטית בחנויות של צלמים. שום דבר שמתכתב עם מושגי ההישרדות המקומיים (מדבר יהודה, סלעי בזלת בגולן, שפך הירדן, הערבה). אז נכון שהקריביים מצטלמים נפלא, אבל הם סובלים מאותה בעית ליהוק של המועמדים: הכל יפה עד כדי מלוקקות, מלאכותיות טהורה. והכל נראה כמו עמוד מקטלוג של בגדי ים.

 

האמינות

"הישרדות", במובנה הטלוויזיוני האמין, זה כששולחים את נינט עם הקרחת למרחב ממוגן בשדרות ובאמצע השידור יש "שחר אדום" והיא באמת נראית קצת חיוורת. ל"הישרדות" בישראל יש מובנים מיידים יותר, מלחיצים ובעייתים יותר מן השאלה מי יידע לפצח אגוז קוקוס. מה לעשות שאנחנו בנים לאומה שלוקחת את ההישרדות שלה נורא ברצינות, משואה ועד פיגוע מזדמן, מקסאם ועד קטיושה. סף הגירוי שלנו לצרות של אחרים גבוה מאוד, ובינתיים לא הצליחו אפילו לדגדג אותו.

 

האמינות 2

ובהתאם, ישראלים הם גם מטיילים רציניים, נווטים בכלל לא רעים, בוגרי צבא ברובם – אנשים שלא בדיוק יצאו מחלום הפרברים האמריקני המלוקק והמנומנם, אלא כאלה שקצת התחככו בחיים ופיתחו יכולת מקגייוורית אחת או שתיים, וגם הנשים לא בדיוק מחכות שגברים יצילו אותן בכל רגע נתון. אז איך זה שקבוצה שלמה, באמת לא חשוב אם קוראים לה סוואנה או ג'יבארו, לא מצליחה לבנות לעצמה מחסה? ולמה שנאמין לזה, ולמה שנתלהב ונתרגש? הרי אחרי שעה אנחנו כבר יודעים שזה לא "הישרדות". זו קייטנה. ובקייטנה כבר היינו, כשהיינו קטנים.

 

הבאזז

אלף פרומואים, אלפיים ראיונות בעיתונות – ואפילו לא סרט "דה מייקינג אוף" אחד כהקדמה לדבר האמיתי, גם לא שילוב וטפטוף הדרגתי של התוכן לתוך תוכניות ערוץ 10 לפני העלייה, וגם היעדר מחשבה על האופן שבו מתחזקים עניין המתמשך עד לסוף העונה. באתר הרשמי של התוכנית, כשמחפשים תוכן, מקבלים "בבקשה נסה בתנאים שונים". בסוף 2007, טאפטים זה באמת לא מספיק. הפורומים השונים המוקדשים לתוכנית עייפים ויש בהם לא מעט ביקורת. ככה לא בונים באזז.

 

הפיצול

טעות איומה. נניח שהתגברנו על כל המעקשים, ישבנו לצפות בפרק שלם מתחילתו ועד סופו וכססנו ציפורניים במתח – מה קורה אז? נשארנו וחצי קוקוסינו בידינו, כי ההדחה תגיע רק בעוד כמה ימים. אם הכוונה היתה לעורר שיחת ברזיה, היא נכשלה לגמרי, מפני שרגעי המתח האמיתיים אינם מצויים במשימות או בפסיכודרמה, אלא במקום שבו יש מפסיד והוא מסומן ועוזב את האי, או אז מותר לנו לבכות איתו או ללעוג לו. למה לאלץ אותנו לדחות את הסיפוק האחד והיחיד הזה לפעם הבאה? שום נימוק של שיקולי עריכה תבוניים אינו יכול להתגבר על טבעו של האדם הצופה, שרוצה דם, ורוצה עכשיו.

 

האורך

39 פרקים? למה? האם יש לזה איזושהי הצדקה במונחים טלויזיוניים – למעט הרצון להחזיר את השקעת הענק?

 

הצעת ייעול

הוגים, מפיקים ובעלי עניין יקרים. שובו לחדר העריכה, ויפה שעה אחת קודם. תורידו קצת דמעות, יזע ומשברים נפשיים. קצצו בווידויים, אחדו פרקים ואל תגעו בפטמות. כרגע הסיכויים הכי רציניים שלכם להעלאת רייטינג מצויים בדיוק שם, בבלוטות החלב הנשיות המזדקרות מתחת לבגדי ים, במפגש עם מים קרים.