אלמנט הפחד הביא לשינוי במכבי ת"א

"האם עודד קטש מנע מהשחקנים להשקיע? היעדר הפחד איפשר להם לזלזל". מוטי דניאל מתאר את השינוי שהביא צביקה שרף ומבהיר מי האחראים לטעויות של קטש

בצל הזעזוע הגדול אשר עברה מכבי תל אביב השבוע, הגיעה הקבוצה למשחק באחד מהמגרשים הקשים באירופה ויצאה ממנו עם ניצחון גדול, השלישי מחוץ לנוקיה העונה, והפעם מול מתמודדת ישירה על המקום השני בבית. אני לא רוצה לקלקל את החגיגה ובאמת יש הרבה אלמנטים בהופעה של מכבי אמש (ה') שיכולים להיחשב סיבה למסיבה, אבל היריב בו נתקלה מכבי היה בינוני עד חלש, ומי שמצפה לדרך סלולה לפיינל פור כדאי שיירגע.

 

• היורוליג במספרים: מכבי ת"א יצאה מהאוברדראפט
• צביקה שרף פתח בניצחון: "אני שמח בשביל עודד"

 

בעקבות הניצחון יקשרו לצביקה שרף הרבה כתרים, ובאמת מגיע לו קרדיט על איך שהקבוצה נראתה ותפקדה. ההתנהלות שלו הייתה מצוינת וניכר היה שהוא השכיל לזהות את הבעיות שאיפיינו את הקבוצה עד כה ולהמציא פתרונות. השינוי הגדול במשחק היה בצד המנטלי, שהתבטא במחויבות גדולה ובאגרסיביות בהגנה. זה כמובן לא מפתיע, כי זה מה ששרף דיבר עליו מרגע מינויו לתפקיד. הוא הרי בא מבפנים והיה ער לבעיות.

 

מה שמפתיע, וגם קצת מצער, זו העובדה שהדברים האלו לא קרו במכבי תל אביב בתקופת עודד קטש. הרי שרף לא הופיע השבוע לראשונה ביד אליהו, אלא היה שם מהיום הראשון של העונה. כל הרעיון של להביא מאמן צעיר וחסר ניסיון במועדונים בסדר גודל של מכבי תל אביב הוא בכך שהמערכת כולה תגבה אותו, תכוון אותו ותתמוך בו עם סבלנות.

 

כשהבעלים של הקבוצה מותחים ביקורת בפומבי על המאמן, בעיקר רענן כץ אך גם דייויד פדרמן שחיבתו והערכתו לקטש ידועות לכל, זה מכרסם בביטחון של המאמן ובמעמדו הציבורי, וגם בקרב השחקנים. הרבה שחקני כדורסל, גם המקצוענים שבהם, דואגים למעמדם בכל עת גם על חשבון טובת הקבוצה. כשהבלאגן חוגג ויש אשם פוטנציאלי, אפשר להתחבא כדי שכל האש תכה בו. זה מה שקרה ברמת גן השבוע כשלאף אחד, אולי מלבד דריק שארפ, לא היה אכפת דבר מעבר לקצה הפופיק שלו, וכולם התרכזו בלא לעשות כלום.

עודד קטש. כשהבלאגן חוגג, השחקנים יכולים להתחבא (צילום: אלי אלגרט)

 

הפרידה מקטש הביאה לשינוי בגישת השחקנים, ושוב אתן קרדיט לשרף על המוטיבציה שהחדיר בהם, אבל חשוב להבין שאלמנט הפחד הכניס הרבה יותר מוטיבציה בשחקנים. הלחימה באיסטנבול חידדה את המחדל של מספר שחקנים, שהראו שהם אכן מסוגלים. האם עודד קטש היה זה שמנע מהם להשקיע? היעדר הפחד הוא זה שנתן להם את האפשרות לזלזל. פה נדרשה התערבות של כל בעלי התפקידים במכבי שניסיונם עשיר פי אלף מונים מזה של קטש.

 

כולם יודעים שאם הקבוצה תמשיך להיכשל יבוא התור של מישהו אחר להגיד שלום. לפני שבועיים, אחרי הניצחון על הגליל בגביע, אמר קטש שהוא לא מבין מהיכן החוצפה של שחקנים לבוא לא מוכנים למשחק. יש לו אחריות וחלק באשמה בחוסר המוכנות הזה, אבל כאן בדיוק הוא היה צריך את העזרה שהוא לא קיבל.

יותם הלפרין. שרף קיבל ממנו תפוקה יפה (צילום: אלי אלגרט)

 

מה שיפה בספורט זה שתמיד יש את המשחק הבא, ומה שהיה כבר נכנס להיסטוריה. עידן שרף התחיל ברגל ימין ומלבד מוטיבציה ראינו גם שינוי בהתייחסות לתפקוד של מספר שחקנים. צביקה הולך על בטוח ולא מהמר יותר מדי. ברגע שהבין שטרנס מוריס מייצב לו את ההגנה ואין לו בעיית עבירות הוא הלך איתו עד הסוף. שינוח במטוס בדרך הביתה. זה מסר טוב למי שמשחק, כי הוא יודע שאם הוא יעשה את העבודה שלו, לא חשוב מי מחכה על הספסל, הוא את הדקות שלו יקבל. צביקה לא הירבה בחילופים וקיבל תפוקות יפות גם מאסטבן באטיסטה ויותם הלפרין. דווקא מרקוס פייזר לא הלהיב אותי עם הזריקות מבחוץ שנכנסו, כי הן לא אופייניות למשחק שלו.

 

מניסיוני אני יודע שאצל מאמנים לא תמיד חשובה היכולת, ומה שהם צריכים הכי הרבה זה מזל. את זה אפילו פיני גרשון ושארפ יודעים. לי היה ברור שמכבי תנצח את פילזן בשניה האחרונה של הרבע הראשון, כשוויל ביינום קלע מחצי מגרש ולמעשה תוך שתי שניות מכבי השיגה חמש נקודות. זה היה שינוי מומנטום שלא קשור לכדורסל, אבל היה בעיני משמעותי מאוד לניצחון באבאדי איפקאצ'י.

 

צביקה מנוסה וידע לייצב את המערכת ולמנוע קריסות מנטליות, כפי שהמועדון חווה השנה. עדיין יש לו קבוצה עם חסרונות לא מעטים, הראשונה שבהן היא המחסור בבעל בית על המגרש. לקטש אסור היה להירגע אחרי הניצחונות בלה מאן ומילאנו. כולם יודעים ששרף לא יירדם בשמירה ולא יירגע לשניה, השאלה היא אם הוא ימשיך לחפש את בעל הבית בסגל הקיים, או יבצע שינוים פרסונלים כדי לשדרג את הקבוצה.