מונטיפיורי 46 תל אביב - סיפורו של בית

הבניין המשוקם נבנה במקור כבניין של קומה אחת בלבד. בשנות העשרים נוספו הקומה השנייה והשלישית ובשנות הארבעים נבנתה דירה בקומה הרביעית. בין השאר אכלסו אותו המשרדים הראשונים של תעשיית הקולנוע בארץ

הבית ברחוב מונטיפיורי 46 בתל אביב הוקם בראשתו כבניין בן קומה אחת. רק בשנת 1925 נוספה הקומה השנייה, שנה אחר כך הקומה השלישית ובשנות הארבעים נבנתה דירה בקומה הרביעית.

 

הבניין השינה בעלים. על הבקשה להיתר למבנה בן שתי הקומות נרשם בית רינה רוזנפלד, על ההיתרים גם לשתי הקומות וגם לשלוש הקומות, חתום גם אברהם צבי בוגייסקי, גם הוא כבעל המבנה. רבקה רבין (מקודם בוגייסקה) – כך כתוב במקור, מופיעה כבעלת הבניין במסמך ממאי 1930. היא נסעה לדרום אמריקה כבר בשנת 1931 וחזרה אחרי מלחמת העולם השנייה, אז לא נמצא לה מקום לגור, מאחר וכל הבניין היה תפוס והיא זו שמרחיבה את הבנייה על הגג לכלל דירה.

 

בתחילת שנות ה-80 קנתה את הבניין משפ' טרוסט, המתגוררת בגרמניה ובשוויץ והיא בעלת המבנה עד היום.

 

בקומת הקרקע של הבניין היו חנויות והיו גם עסקים אחרים בקומות העליונות. בעלי החנויות פתחו פתחים במרפסות קומת הקרקע כדי לאפשר כניסה ישירה אל החנויות. היו שם בין היתר:

מתפרה וסנדלריה, חנות מכולת וחנות ירקות, כובענית, קונדיטוריה ומאפיית, חברת ביטוח ומשרד עורכי דין שיבולת/רוברטס.

 

האדריכלית פארה גולדמן שערכה סקר על הבניין, מציינת כי הדייר המעניין ביותר של הבניין היה יוליוס הבר, דמות בולטת של פעיל ציוני מניו-יורק, שקבע בו את מושבו בעת שביקר בארץ. ככל הנראה בזכות קשריו של הבר נפתחו בבניין זה המשרדים הראשונים של תעשיית הקולנוע הישראלית: נציגות חברת "רויאל זניט" ומשרדי חברת "קול אור" – חברת קולנוע פלסטינית-אמריקנית.

 

לדברי גולדמן, יש לציין את יופיו של הבניין, את הפרופורציות המעודנות שלו, את המקצב ההרמוני של חלונותיו ואת העושר של ציורי הקיר שהתגלו בו. "מבחינה אורבנית הוא תורם תרומה חשובה בנוכחותו ליצירת דפנות כיכר המלך אלברט", היא אומרת.