"עזוב פוליטיקה, בוא נדבר על כדורגל", אמר מייקל, כששאלתי על משהו ששמענו ביחד ברדיו. מייקל דרין בן 28, שחור, עובד בשמורת הטבע ת'ורניבוש בדרום אפריקה. מהר מאוד במהלך השיחה הצהיר שהכי נמאס לו לשמוע את השאלה: "מה יהיה עכשיו בדרום אפריקה, אחרי האפרטהייד, אחרי מנדלה?" מייקל, כמו רבים אחרים, שחורים ולבנים, אופטימיים ופסימיים, מעדיף לדבר על דרום אפריקה "הטובה": "אפשר לבלות כאן הכי טוב בעולם, אבל אתם רוצים לדבר על בעיות. תראה את הנוף, את ההרים, את הפריחה המדהימה הזאת של תחילת הקיץ. אין כמו כריסמס בדרום אפריקה".
החופים מלאים במתרחצים ובקייפטאון אפשר באמת לבלות הכי טוב בעולם. למרות שקשה עדיין להתייחס לדרום אפריקה כאל ארץ "רגילה", כדאי מאוד לנסות להתבונן בנוף המדהים של הארץ הענקית הזו, באנשים, בבעלי החיים, בחופי הים, בילדים, בבתי המלון, באתרי הבילוי וההימורים מבלי להתייחס לפעמי ההיסטוריה. סתם, מקום שכיף להיות בו. מקום שהטבע בו קרוב לבני האדם הרבה יותר מרוב המקומות האחרים.
כיוון שמדובר במדינת ענק (שטחו של קרוגר פארק בלבד, 22 אלף קמ"ר, זהה בדיוק לשטחה של כל מדינת ישראל) צריך לבחור מהיכן מתחילים ולאן כדאי לנסוע.