אם הוא גבר רומנטי, למה הוא מסתיר זאת?

פשוט גבר צריך להיות גבר-גבר. הוא צריך להתגבר על המכשולים, להתגבר על היריב, אבל בעיקר - הוא צריך להתגבר על עצמו. ויש לזה מחיר. גבר צריך לוותר, לפחות למראית עין, על כמה מהתענוגות הגדולים ביותר שזמינים לאשה

"הוא דווקא גבר רומנטי

רוצה בלב להביא פרחים וקופסאות של ממתקים

אפילו אמוציונלי

ולפעמים הוא מתעקש להסתיר את זה שמתרגש", כתב קובי עוז ושרה להקת טיפקס.

 

 

אז למה בעצם הוא מתעקש להסתיר את התרגשותו? למה כל כך קשה לו להביא פרחים?

 

זה לא הפרחים, למרות שאם תשאלו אותו הוא ישמח להגיד שזה בזבוז של כסף וש"לא חבל, הרי גם ככה הם נובלים". פשוט גבר צריך להיות גבר-גבר. הוא צריך להתגבר על המכשולים שבדרך, הוא צריך להתגבר על היריב, אבל בעיקר הוא צריך להתגבר על עצמו. ויש לזה מחיר. גבר צריך לוותר על כמה מהתענוגות הגדולים ביותר שזמינים לאשה.

 

יש משהו מטהר בבכי, משהו מזכך. אבל לנו אסור, צריך להחזיק בגרון. גם אם יש לך שם אבן או סלע. העיניים האדומות והמבריקות זה רק בגלל ששיפשפתי את העיניים, רק בגלל שהתעוררתי לא מזמן, זה בגלל העדשות, זה בגלל הרוח, זה בגלל שיש לי דלקת, בגלל שבהיתי יותר מדי זמן בטלוויזיה או בפלייסטיישן.

 

בחברת גברים, רגש נתפס כחולשה, נתפס כנשי

לגבר אסור להיות חלש. בחברת גברים, רגש נתפס כחולשה, רגש נתפס כנשי. אפשר להביא פרחים וקופסאות של ממתקים, אבל צריך ואפילו רצוי להתלונן על זה, לא להבין למה זה טוב. אפשר להגיד "אני אוהב אותך", אבל צריך להוציא לה את הנשמה עד שזה יקרה. ואסור אבל אסור שזה יקרה יותר מדי. ואסור, אבל ממש אסור באיסור ממש ממש חמור, להזיל דמעה, או חס וחלילה לבכות.

 

אז דווקא "כשהוא רואה בוידיאו סרט כמעט נפלטת לו דמעה", כמאמר השיר של טיפקס. מה?! הצרות שלי, הצרות שלנו, לא מספיק טובות? דווקא כשזה הצרות של מישהו אחר, של דמות בדיונית, אז פתאום הוא מתרגש? למה הוא לא עשה את זה כשסיפרת לו על ההפלה של החברה הכי טובה שלך?

 

אז הוא דווקא כן מזדהה, אבל קשה לו לבטא. הוא דווקא כן מזדהה, אבל קשה לו כשרואים. קשה לו כשזה אישי, קשה לו דווקא כשזה קשור אליו.

 

ואם יש דבר שעושה לי ולחברים שלי ממש רע, אם יש משהו שאנחנו ממש שונאים, זה זה המשפט: "יואו! איזה חמוד! איזה מאמי!" המשפט הנוראי הזה דוחק את הגבר לפינה. בדרך כלל המשפט הזה מלווה באיזושהי תמונה, סרט וידאו או כלבלב חמדמד שמכשכש בזנבו, אבל הכי חשוב, מלווה בקהל. הקהל יכול להיות רק בת זוגו, אבל יכול להיות כל החמולה, ובמקרה הגרוע ביותר - החבר'ה. וככל שהקהל יהיה יותר גדול, יותר קרוב ויותר גברי, כן תגבר המבוכה.

 

הוא הפנים את התגובה של החבר'ה

אבל הקהל הבעייתי ביותר, הקהל שנוכחותו היא המביכה ביותר, הוא הגבר עצמו. זה טבוע בו. הוא הפנים את החבר'ה כל כך, שגם אם עכשו זה רק שניכם, קשה לו להגיב בהתלהבות, קשה לו להראות התרגשות, קשה לו לבכות. וזה שאת דוחפת לו לפרצוף תמונה של כלבלב חמוד, תינוק של חברה או קרובת משפחה, או אפילו תמונה שלך כשהיית ילדה,זה ממש מביך אותו. 

 

אז הניחי לו עם התמונות והסרטים, כי את כבר עושה לו סרטים. והכי חשוב, תעשי טובה, אל תעשי לו פאדיחות ליד החבר'ה. ואם את כבר תופסת אותו בקלקלתו, כמעט או ממש מזיל דמעה מול סרט, תשמרי את זה לעצמך. תני לו ליהנות כשאף אחד לא רואה. תהני מהידיעה שהוא מתרגש כמוך, שהוא מזדהה כמוך, אבל אל תדברי על זה.

 

כי הוא בחיים לא יודה בכך, ואת סתם מקלקלת לו. כי הוא באמת נהנה, ועכשיו את גורמת לו להרגיש מובך, להרגיש שראו, להרגיש שהוא לא הסתיר מספיק טוב. להרגיש שהוא לא גבר.

 

תני לו להרגיש גבר, ואל תקנאי בכוכבת הסרט, אפילו אם זאת אנג'לינה ג'ולי, למרות שיש כמה סיבות טובות לקנא בה. זה שהוא מפגין רגש כשהיא סובלת על המסך הגדול לא אומר כלום. להפך, ככל שיש יותר מיסוכים, כך יותר קל לו להפגין רגש.

 

אל תקנאי באנג'לינה, כי ככל שהוא מפגין יותר רגש, זה אומר שהיא יותר מרוחקת ממנו ופחות אכפת לו ממנה. אל תקנאי, כי אותך הוא באמת אוהב, ובגלל זה, דווקא בגלל זה, הכי קשה לו להראות לך איך הוא מרגיש. אל תקנאי, כי דווקא בגלל שהוא אוהב אותך, הכי קשה לו להראות לך שהוא אוהב.

 

האימייל של ידידיה