גם זאת אטרקציה: בתי כלא בעולם

מה הקשר בין אל קאפונה, נלסון מנדלה וקזנובה? כולם ישבו בכמה מבתי הכלא המפורסמים בעולם, שהפכו לאטרקציות תיירותיות לכל דבר. מיכל קריסטל יצאה לסיור מאחורי הסורגים - ממרתפי העינויים בטאוור אוף לונדון ועד לאלקטרז

בתי כלא רבים בעולם הפכו בעשורים האחרונים לאטרקציות תיירותיות מושכות במיוחד. העניין הגדול בחייהם של אסירים מפורסמים, שיטות עינוי מצמררות וחזרה לעידני משטר אפלים מגיע לסיפוק גדול בביקור בין קירות הבטון והסורגים הכבדים של מתקני כליאה ברחבי העולם. היום סיור בבית כלא הוא חוויה לכל המשפחה ולא שמור למשוגעים לדבר בלבד.

 

טאוור אוף לונדון

הכלא הגדול בממלכה הבריטית, שעל רצפות האבן שלו התגלגלו ראשיהם הכרותים של כל מי שהמלך לא חפץ ביקרו, הוא אתר חובה לכל תייר המגיע לעיר. מדובר במתחם עצום ומרשים ביותר על גדות התמזה ובתוכו מסתתרים סיפורי שחיתות ומיתות מענגים באווירת ימי ביניימית אפלה. כאן תוכלו לסייר בין מאות תאי הכליאה, בורות הצינוק ומתקני העינויים מעוררי הפלצות ולעקוב אחרי קורותיהם של המרגלים, השליטים המושחתים תאווי השררה ואפילו כמה חפים מפשע שנכלאו בחדרים מקפיאי העצמות. האנגלים ידועים בחיבתם הגדולה לסיפורי אימה מדממים, במיוחד כאלו שמתארים את מעלליהם של אבירים ואנשי מלוכה ססגוניים, ולכן אין תמיהה מדוע שמרו בקנאות על הטאוור. מדריכים חביבים הלבושים כסוהרים ישמחו לספר לכם בפרוטרוט את פרשיות האסירים האומללים, סיפורי בגידות, מלחמות על כס המלוכה וכמובן, הרוחות נטולות הקודקוד הרודפות את מגדלי ההוצאה להורג.

כלא פוליטי. טאוור אוף לונדון (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

 

הטאוור נבנה ב-1078 על ידי וויליאם הכובש שכבש את דרכו למלוכה. עד מהרה הפך המבנה לסמל כוחם של המלכים האנגלים, שהשליכו אליו בוגדים, מרגלים ושבויי מלחמה מבית ומחוץ. כאשר הנרי השמיני הומלך לכס המלוכה האנגלי, הוא ציווה להרחיב את הטאוור ולבנות לו ארמון מפואר למגורים בצמוד למתחם בית הסוהר. כך נבנה "המגדל הלבן" שהיה משכנו החדש של בית המלוכה לדורות רבים. מיקום הארמון עזר להנרי במעלליו עם נשותיו. אן בולין, אישתו השנייה, נישאה לו באולם הנשפים של הארמון ושם חיו כל שנות נישואיהם - עד אשר מאס בחברתה. אז ציווה אותו בעל בוגדני לכלוא אותה בטאוור ולאחר מכן לכרות את ראשה מול קפלת סנט פיטר. כך נחרץ גם גורלה של קתרין הווארד, אישתו החמישית ובת דודתה של אן בולין, שנחשדה בהתנהגות פלרטטנית בחצר המלוכה ועל כך נאסרה וראשה נכרת בטאוור גרין.

 

כבר ב-1603 הפך חלק מהטאוור למוזיאון, כשג'יימס הראשון ציווה להעביר לתצוגה את תכשיטי בית המלוכה לבית התכשיטים והיום, כאמור, המקום הוא מוזיאון חי ומענג לכל תייר הצמא לאווירה אפלה ומסתורין מקפיא דם בבירה ההיסטורית.

 

אסירים מפורסמים: בזכות היותו כלא פוליטי לאויבי בית המלוכה, הטאוור אירח בשעריו את המספר הגדול ביותר של בני אצולה, ארכיבישופים ושליטים מפורסמים מכל כלא אחר בעולם. הידועים ביותר היו ריצ'רד השני, שבילה חמש שנים בצינוק אחרי שהודח מכס המלוכה על ידי הנרי הרביעי; אדוארד החמישי, שהיה רק בן 13 כאשר הוכתר למלך אך נכלא במהרה על ידי דודו ריצ'רד, שחשק במלוכה ולכן רצח את המלך הצעיר ואת אחיו הקטן בלילה אחד במגדל הגן (הידוע היום בשמו "מגדל הדמים"). אסירה מפורסמת נוספת היא אליזבת הראשונה - מלכתם האהובה של האנגלים, שנכלאה בטאוור על ידי אחותה למחצה המלכה מרי בנסיון נואש לחטוף ממנה את הכתר.

 

אגדות: הטאוור רדוף רוחות, זו עובדה ידועה אם להאמין לשומרים ולמבקרים הרבים המעידים שחזו באנשים כרותי ראש מרחפים במקום. רוח הרפאים המפורסמת וגם העקשנית ביותר היא זו של אן בולין, שעדויות על מעלליה במסדרונות הכלא צצות עד היום ומתארות את חיפושיה הנמרצים אחר בעלה הרצחני בחדרי הארמון ומגדל גרין בו נערף ראשה של קתרין בת דודתה.

 

אלקטרז

על האי אלקטרז הממוקם כ-2 קילומטרים בלבד מחופיה של סן פרנסיסקו, פעל במשך שנים הכלא השמור בעולם - כלא אלקטרז. זהו הכלא המפורסם ביותר בארצות הברית ואולי אף בעולם כולו, בזכות האסירים ששוכנו בין כתליו, הסרטים הרבים שנעשו עליו ובעיקר העובדה המצמררת שממנו אין לאן לברוח. אלקטרז הפסיק לשמש כבית כלא פעיל ב-1963 וכמה שנים מאוחר יותר הפך לאטרקציה תיירותית המושכת אליה המוני סקרנים כל שנה.

כלא אלקטרז (צילום: ויז'ואל/פוטוס) 

 

במוזיאון אפשר לסייר במשך שעות בין תאי האסירים, מגדלי השמירה והצינוק. במקום מוצגים לראווה מדי אסירים מקוריים, אזיקים, כלי אוכל וכלי הנשק המאולתרים של האסירים. הכלא האפל מקבל "טוויסט" נוסף כשהמבקרים עוברים את חוויית הביקור כאסירים אמיתיים העוברים קליטה, מיון ואף ננעלים מאחורי דלת ברזל כבדה משל היו רוצחים אכזריים. את ההתרגשות ניתן לראות על פני המבקרים, התיירים התמימים, משלמי המיסים ושומרי החוק, שמתנסים ליום אחד בעולמם של פורעי החוק הנועזים של חלומותיהם הפרועים ביותר.

 

קצת היסטוריה: אלקטרז, שהיה מתקן צבאי, הפך לכלא פדראלי ב-1934 ונקבע בשל מיקומו כבית סוהר שמור ביותר אליו הועברו אסירים מסוכנים בעלי תקופות מאסר ארוכות. במהרה הפך שמו של אלקטרז (או "הסלע" כפי שכונה) שם נרדף ליעילות ממשלתית כשכל אסיר שהובא מאחורי סורגיו ידע שאף תוכנית בריחה לא תסייע לו לצאת בחזרה לעולם החופשי - מאחר וגם אם יצליח להערים על השומרים, יהיה עליו להתמודד עם 2 קילומטרים של מי ים קפואים וסוערים במיוחד. ב-21 במרץ 1963 נסגר אלקטרז בשל עלויות אחזקה גבוהות.

 

אסירים מפורסמים: האסיר המפורסם ביותר שישב באלקטרז הוא כמובן אל קאפונה - הגגנסטר הידוע ביותר בעולם שנשפט על עבירות מס ובילה את רוב ימות מאסרו בבידוד מוחלט. עוד אסירים מפורסמים שריצו את עונשיהם ב"סלע" הם המאפיונר הנפשע ג'ורג' "משין גאן" קלי (שהיה ידוע בחיבתו לאלכוהול ולמכונות ירייה) וכן רוברט סטראוד- רוצח מתועב ומומחה לציפורים שכונה גם "איש הציפורים מאלקטרז".

 

אגדות: כאמור, אלקטרז נחשב לכלא ממנו אף אחד לא בורח והרשויות מתגאות עד היום בכך שכל ניסיון בריחה מהמתקן סוכל במיומנות השומרים או מימיו הסוערים של הים. האמנם? בשנת 1962 נעלמו שלושה אסירים מתאיהם בכלא אלקטרז באורח מסתורי ומעולם לא נמצאו. חקירות רבות של האפ.בי.איי העלו כי השלושה, שודדי בנק, הניחו על מיטותיהם כדורי סבון נייר ושיער כדי לבלבל את הסוהרים, זחלו דרך פתחי האוורור אל הגג ופצחו בריצה אל החוף, ממנו הפליגו על גבי רפסודות מאולתרות אותן בנו ממעילי גשם וחתיכות עצים. החקירות קבעו כי שלושת הנמלטים נטרפו כנראה על ידי כרישים בדרכם אל החוף. חובבי קונספירציות רבים טוענים עד היום שתוצאות החקירה היו טיוח ממשלתי למנוע מבוכה בינלאומית. לדבריהם היה זה ניסיון הבריחה האחד שנחל הצלחה מהכלא השמור בעולם ובשל המבוכה הגדולה שגרם לרשויות נסגר אלקטרז שנה לאחר מכן.

תא הכלא של נלסון מנדלה ברובן איילנד (צילום: MCT)

 

רובן איילנד

רובן איילנד הוא התשובה הפוליטית של דרום אפריקה לאלקטרז. לכאן הובאו מתנגדי האפרטהייד אשר סומנו כפורעי חוק ואף טרוריסטים. המטרה הייתה ברורה - להוציא את פעילי החירות הללו מחוץ לחברה ולבודד, לכלוא ולשבור בברוטליות את רוחם המהפכנית. היום, 14 שנה, אחרי ביטול משטר ההפרדה במדינה, הפך רובן איילנד לסמל של חופש וניצחון - היציאה מעבדות לחירות של הרוב השחור של דרום אפריקה החצויה.

 

רובן איילנד קרוי על שמו של האי עליו הוא בנוי הממוקם כ-12 קילומטר מחופי קייפטאון. היום הוא משמש מוזיאון הנצחה המתעד את פשעי שלטון האפרטהייד ומהווה מוקד משיכה לתיירים הבאים ללמוד על הסיפורים האישיים של האסירים הפוליטיים שנכלאו בו ובעיקר סיפורו של נלסון מנדלה, שהיה כלוא ברובן איילנד במשך 27 שנה והיה לסמל הבלתי מעורער ולמחולל המהפכה הלא אלימה שביום אחד שינתה את דרום אפריקה לנצח.

 

הכלא נראה כבסיס צבאי ישן ונטוש - חדרים ריקים, קירות מתקלפים ודלתות סורגים מחלידות, כשהמוזיאון וסיפורי האסירים הפוליטיים הכתובים במיצגים ואף מסופרים מפי כמה מהם שעובדים כמדריכים לתיירים, חושפים את הנראטיב האפל של רובן איילנד.

 

אגדות? הסיפור המאלף ביותר הוא זה של נלסון מנדלה. מספרים איך שמר על אצילותו גם תחת ההשפלה וההתעללות שעבר תחת סוהריו ומעולם לא השפיל ראשו מולם, איך ראייתו נפגמה מאבני הגיר בהן נאלץ לחצוב ועל הפעם בה ניסו ראשי הכלא לטמון לו פח שינסה להימלט וכך יוכלו הסוהרים לירות בו. רבים טוענים שרוב הסיפורים והעובדות מנופחים כדי שיסעירו את דמיונם של התיירים ושכלל לא ידוע מיקומו המדויק של תאו של מנדלה והתא אליו כולם עולים לרגל נבחר אקראית.  

נעלי ספורט ורשת כדורעף ששימשו לכאורה את החיילים ב"הילטון האנוי" (צילום: MCT)

 

הילטון האנוי

שמו המקורי של הכלא המושמץ הוא "הוּאה לוֹ" ("כבשן בוער"). הוא נבנה בוויאטנם על ידי הצרפתים שרצו לכלוא בו אסירים פוליטיים. בזמן מלחמת ויאטנם הפך הכלא למחנה שבויים לחיילים אמריקניים - ומאז הוא סמל לזוועות המלחמה. שמו נודע לשמצה בשל תנאי המחיה העלובים, שיטות העינויים האכזריות, ההזנחה הרפואית והאוכל המזוהם שחיכו לשבויים שנלקחו אליו, ולכן העניקו לו האמריקנים את הכינוי "הילטון האנוי" כבדיחה מרירה. מפעילי הכלא מכחישים עד היום את הטענות בדבר העינויים וטוענים כי בכלא הוחזקו, בתנאים העומדים בכל סעיפי אמנת ז'נבה, פושעים אמריקנים שנתפסו בזמן המלחמה ולא שבויי מלחמה.

 

הכלא עוצב מחדש והפך למוזיאון שמיצגיו מעבירים מסר יחיד וברור - ויאטנם רוצה שנאמין כי טיפלה בשבויי המלחמה בנוצות, לא בשוטים. המציאות כמובן שונה לחלוטין ונחשפה מיד בתום המלחמה על פרטיה המזעזעים - מ-1964 ועד 1973 הוחזקו מאות שבויים אמריקנים בהילטון האנוי. הם הורעבו, הורעלו, הוכו ממושכות לעיתים עד מוות, עברו מסכת עינויים יומיומית ונמנע מהם טיפול רפואי. רק חלק קטן מהכלא שרד את השיפוצים הנמרצים שעברה האנוי מאז תום המלחמה והוא פתוח לציבור הרחב.

 

התמונה שעולה מביקור במוזיאון מרתקת דווקא בשל הטיוח השיטתי שעבר: תאי האסירים מרווחים ומוארים, חדר החקירות בו עונו שעות רבות מוצג נקי מכלי עינויים ואף נוספו לו רהיטים משרדיים, ועל הקירות תלויות תמונות המציגות אסירים מחויכים נפגשים עם עיתונאים, קוראים מכתבים ממשפחותיהם וחוגגים חגים בצוותא. הכול מבוים. חוץ מקירות הבטון ודלתות הפלדה הכבדות, דבר אינו כשהיה. לצד התמונות תלוי שלט המספר כי "למרות הפשעים החמורים שביצעו נגד צפון ויאטנם, החיילים האמריקנים לא סבלו מיחס נקמני או אלים ברגע שנתפסו ונכלאו. למעשה הם קיבלו אוכל בשפע, ביגוד מספק ודיור הולם". הילטון, לא?

 

אל מול תמונה זו מציגים הוויאטנמים תערוכה שמתעדת את כליאתם של לוחמי חופש ויאטנמיים על ידי הצרפתים בתקופת הקולוניאליזם. כאן ניתן לקרוא באריכות על מאבקה של ויאטנם לעצמאות, תיאור תנאי המאסר וכן להתרשם מהגיליוטינה ששימשה את הצרפתים לשם ביצוע הוצאות להורג של שבויים פוליטים.

 

אסירים מפורסמים: ג'יימס סקוטסדייל, שהיה מועמד להיות סגנו של רוס פרו בבחירות של 1992, נפל בשבי ב-1965 כאשר מטוסו נפגע. הוא נלקח להילטון האנוי שם שהה בשבי במשך שבע שנים. הוא שוחרר ב-1973 כשרגליו מרוסקות וגבו שבור.

גם ג'ון מקיין היה שבוי בהילטון כחמש וחצי שנים, כאשר שנתיים מתוכן הוחזק בבידוד. מקיין תיאר את חייו בשבי כסיוט מתמשך ואף הודה כי ניסה להתאבד מספר פעמים בתלייה, אך שומריו סיכלו את הניסיונות ואף היכו אותו נמרצות כעונש.

לראות את העיר ולבכות. גשר האנחות בוונציה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

כלא ונציה

בארמון הדוצ'ה המפואר בוונציה, ששימש בית למנהיגי הרפובליקה, שוכנו גם אסירים. במאה ה-16 הוחלט לבנות כלא חדש משום שהשהייה תחת קורת גג אחת עם הפושעים גרמה לאצולה לחוסר נחת. את הכלא בנו מעבר לגשר האנחות שמול הארמון - כך האסירים יוכלו לראות את יופיה של העיר, וייאנחו מעצב על מצבם. כשיעברו הנידונים למוות בדרכם האחרונה אל עבר כיכר סאן מרקו יבכו על מר גורלם ויתחרטו על מעשיהם לפני פגישתם עם הבורא. הכלא קודר והאווירה בו מפחידה ממש. כיום ניתן לסייר במסדרונות הצרים, להתבונן בתאים וכמובן להיכנס לחדר העינויים המאיים.

 

אסירים מפורסמים: המאהב והסופר ג'קומו קזנובה נעצר והובא לכלא ב-1775 באשמת עיסוק בתורת הנסתר וניאוף. הוא שהה בכלא שנה עד שהצליח להימלט. הגרסה המוכרת ביותר בדבר בריחתו מספרת כי בעזרת פיסת ברזל שהשחיז, חפר קזנובה חור ברצפת תאו. הוא ברח באישון לילה דרך הארמון ואף עצר ללגום קפה בכיכר סאן מרקו לפני שהמשיך בדרכו לפריז. הוא מעולם לא נתפס והיה חופשי להמשיך בהרפתקאותיו ברחבי אירופה.