פעילי עלייה אתיופים: לא נותנים לנו פיצוי הולם

דחו את מסקנות ועדת פרסלר, שקבעה כי כל אחד מהם יפוצה בסך 30 אלף שקל על עבודתו באתיופיה בשירות המוסד. לדבריהם, זו משכורת חודשית של איש מוסד, בעוד שרבים מהם עבדו ארבע עד שש שנים ואף סיכנו את חייהם

ורד לוביץ' עודכן: 17.12.00, 19:09

כ-150 עד 200 אתיופים, אשר פעלו לעליית יהודי אתיופיה לישראל בין השנים 1979-1992, דוחים היום (יום א') את מסקנות ועדת פרסלר, שהוקמה לפני כשנה, ואשר קבעה כי כל אחד מהם, שעבד בשליחות המדינה יותר מחצי שנה, יקבל פיצוי בסך 30 אלף שקל.

ועדת פרסלר הוקמה לאחר שהפעילים הגישו תביעה לבית הדין לעבודה, שבה טענו כי נרקמו יחסי עובד מעביד ביניהם לבין המדינה, ודרשו פיצויים על עבודתם בסך 450 אלף שקל, כל אחד.

הפעילים טוענים, כי לאחר שגויסו למוסד ופעלו בשבילו במשך שנים, התעלמו מהם כאשר הגיעו לישראל. לדבריהם, במסגרת פעילותם מטעם המוסד, הם נאלצו לנטוש את בני משפחותיהם, לסכן את חייהם, וחלקם אף ישבו במעצר.

ועדת פרסלר התרשמה שהפעילים עבדו במסירות נפש לצורך העלאת יהודים לישראל, וקבעה כי יקבלו תעודת הוקרה בטקס ממלכתי וכי ימונה עובד מדינה למשרה מלאה, אשר ילווה אותם ויעזור להם למצות את זכויותיהם במשרדי הממשלה השונים. עם זאת, לא הכירה הוועדה בטענתם כי נרקמו יחסי עובד מעביד ביניהם לבין מדינת ישראל, וקבעה להם פיצויים בסך 30 אלף שקל בלבד.

לטענת הפעילים, סכום זה אינו עומד בשום יחס לתרומתם למדינה. לדבריהם, איש מוסד, שעבודתו דומה לזו שביצעו, מרוויח סכום זה בחודש או חודש וחצי, בעוד שיש ביניהם כאלה שעבדו בשירות המוסד במשך ארבע עד שש שנים.

אהרון טיג'ו, אשר היה פעיל בכיר בעיר גונדר באתיופיה, סיפר היום (יום א') במסיבת עיתונאים שקיימו הפעילים, כי גויס למוסד וכי הבטיחו לו שישראל תקבל אותו בזרועות פתוחות ותדאג לו. לטענתו, אף על פי שישב במעצר בגלל פעילותו וסיכן את חייו, התעלמו ממנו כאשר הגיע לארץ, ואחד מאלה שגייסו אותו אף אמר לו שהוא כלל לא מכיר אותו.

"יש לי הרגשה קשה", אמר טיג'ו. "לא חשבתי שככה יקבלו אותי. אני לוקח תרופות קבועות בגלל המכות שקיבלתי בכלא, המשפחה שלי התפרקה ואני לא יכול למצוא עבודה. אני נמצא במצב בלתי אפשרי, והמדינה לא מקבלת אותי".

עורך הדין גידי פרישטיק, המייצג את הפעילים האתיופים, פנה במסיבת העיתונאים לראש הממשלה, אהוד ברק, בבקשה לדאוג להעלאת תגמול ההוקרה שקבעה ועדת פרסלר.

 

 
פורסם לראשונה